העבד והבן
פרשת חיי שרה, שלא כפי שמשתמע משמה, לא עוסקת בחייה של שרה אמנו. העניין העיקרי בו עוסקת הפרשה הוא דווקא ההמשכיות של שושלת אברהם ושרה, כלומר מציאת אישה ליצחק. מי שממונה על מציאת הזיווג המתאים ליצחק הוא מי שמכונה בתורה "העבד", שעל פי חז"ל זהו אליעזר עבד אברהם. העובדה שיש הדגשה כה גדולה בסיפור על העבד, ושהתורה עצמה מפרטת את דבריו באריכות אשר איננה אופיינית לה הובילה חז"ל לדרוש את שני המדרשים הבאים:"כתיב: עבד משכיל ימשול בבן מביש, ובתוך אחים יחלק נחלה - עבד משכיל זה אליעזר..." (בראשית רבה ס, ב)."יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים - פרשתו של אליעזר שנים וג דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא" (בראשית רבה ס, ח).במשך השנים התייחס השפת אמת במספר היבטים לדברי חז"ל הללו, ונתן להם משמעויות עמוקות חשובות. בעיון זה נצעד בעקבותיו ונכיר כמה מהם. על דברי המדרש הללו, המעדיפים לכאורה את דבריו של העבד על פני התורה של הבנים, השתמש פעם השפת אמת בביטוי "והוא פלא" (תרמ"ג ובמדרש). ואכן, השפת אמת מוצא במדרש רבדים עמוקים יותר מפשוטם, אשר באים לידי ביטוי בסמליות שבאה לידי ביטוי בבחינה של בן ובבחינה של עבד. אין דומה הקשר הנפשי שקיים בין אדון לעבדו, לקשר הנפשי שקיים בין אב לבנו. הקשר הרגשי שקיים בין אדון לעבד הוא קשר של יראה וריחוק, שהרי האדון מפקיע מהעבד את חירותו, ולא נותן לו לעשות כרצונו. לעומת זאת, היחסים שבין אב לבנו, הם יחסים של קירבה ואהבה גדולה, שלא תלויה במעשה כזה או אחר של הבן.ההכנה לעולם הבא
"אך הוא כעניין שאמרו (אבות פ"ד): יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא - שחביב לפניו מה שמתקדשין לעבודתו בזה העולם. כן (היא) בחינת עבד הוא הכנה ופרוזדור לבחינת בן". (תרמ"ג ובמדרש).הפער שבין הבן והעבד נכונים גם לגבי היחסים שבין הקב"ה לאדם בעולם. האדם בעולם הוא בעצם מוגבל במעשיו, והוא כפוף למערכת חוקים ומצווות, שלא פעם אינם מובנים לו. מהבחינה הזו חי האדם בעולם הזה בתחושה של עבד. לעומת זאת בעולם הבא, עולם שכולו טוב, נצטופף בצל השכינה ונרגיש בצורה חיה את תחושת הבן היושב לפני אביו ודבק בו.כשהמדרש מדגיש את זכותו של העבד על פני הבן, יש בכך העצמה לחיים שלנו בעולם הזה. המשנה באבות אכן אומרת שיפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה יתר מכל חיי העולם הבא. ניתן להסביר את פשרה של המשנה בכמה הסברים (העובדה שבעולם הזה האדם פועל מתוך בחירה; בעולם הזה יש לאדם פיתויים ויצרים שיכולים לעכב אותו; יש חשיבות דווקא בתיקון והעלאת החומריות לשורשה הרוחני, ועוד). השפת אמת מבין מדברי המשנה רעיון אחר והא משתמש בו אף לענייננו. החשיבות של חיי העולם הזה, כמו גם החשיבות של החיים בבחינה של עבד היא בגלל יסוד מאד משמעותי וחשוב, והוא עניין ההכנה. כבר דיברנו בעבר מספר פעמים על החשיבות של ההכנה בעולם של עבודת ה, ועל המקום שנותן לכך השפת אמת בתורותיו. רק נזכיר ונאיר, שבעולם של דביקות וחיבור לקב"ה, אי אפשר להגיע לעוצמות ולרמות הגבוהות ללא הכנה ראויה ונכונה. כדי שאדם יגיע לדרגה גבוהה אסור לו לעשות קיצורי דרך ולדלג על מדרגות. העבודה חייבת להיות איטית ורצינית, כדי שנפשו הפנימית אכן תהיה ראויה לעלות מדרגה לדרגה. משל למה הדבר דומה? לחולה מסוכן אשר נרפא ממחלתו. רופאיו כמובן ימליצו לו לא לחזור לשיגרת חייו הסואנת והעמוסה מיד, אלא לעשות זאת בשלבים. כך גם ברפואה הפנימית והרוחנית של האדם, עליו להגיע ל"רפואה השלמה" רק לאחר עבודת הכנה ראויה.יחס האדם לקב"ה בבחינה של עבד, כלומר, עבודת ה מתוך יראה וגבולות ומתוך פחד מהעונש, מהווה הכנה כדי להגיע לרמה גבוהה יותר - בחינת בן, לה יגיע בעולם הבא. אבל בדברי חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות", הם רוצים לומר לנו, שבעולם הזה, העולם של יסוד העבדות, זהו הערך העיקרי והחשוב.ההכנה לשבת
בתורות אחרות בוחר השפת אמת להשאיר את שתי הבחינות הללו ברובד שלנו - בעולם הזה ולתת לדברים משמעויות נוספות. כך למשל בתורה הבאה:"ונוכל לפרש כי בימות החול נקראו עבדים ובשבת (נקראו) בנים. ומכל מקום הכנה לשבת הוא עבודה בחול. ועבד משכיל בחול זוכה לבוא לשבת - על ידי שעובד בלב שלם ומשתוקק להתקשר בה יתברך, ולנטות כל המעשים אליו, על ידי זה זוכה להרגיש קדושת שבת" (תרל"ד "במדרש על ידי").אם בתורה הקודמת דיברנו על ההכנה לעולם הבא, הרי שבתורה הזאת מדבר השפת אמת על ההכנה ל"מעין עולם הבא" - לשבת. כל מעשיו ופועליו של העבד מכוונים למטרה אחת, והיא לעשות את רצון רבו. אם אדם מצליח בימיות החול לכוון את כל מעשיו, הרוחניים והגשמיים, כדי להתקשר ולהידבק בה, הרי שהבחינה הזו, בחינת העבד, מכינה אותו ומסייעת לו להגיע לשבת - יום של קדושה מיוחדת, יום שבו אדם זוכה לתיגבור רוחני רציני בדמותה של הנשמה היתירה, יום שבו הוא שובת ממלאכתו הגשמית ומפנה את זמנו לעניינים רוחניים, יום שבו הוא חי בתחושה של בן כלפי הקב"ה.ההכנה לתורה
"ובחינת עבדות היא כמו דרך ארץ שקדמה לתורה, ובבחינה זו קיבל אליעזר מאברהם אבינו עליו השלום... ולכן נעשה ממעשה אליעזר פרשה בתורה ללמוד מזה דרך העבדות" (תרמ"ו "במדרש")."דהנה האדם צריך לעבוד הבורא יתברך בבחינת עבד ובן... אבל בחינת עבד קודם והכל תלוי בזה, וזוכה אחר כל לבחינת בן, והוא עניין דרך ארץ קדמה לתורה... כי כשהעבודה בבחינת עבד משכיל... אם כן בזה יש לו התחברות לטבע ו(ל)כל אומות העולם. אבל בחינת בן הוא מבייש כל הטבע" (תרנ"ד "במדרש עבד").גם בתורה הזו רואה השפת אמת את שתי הבחינות כשייכות לעולם הזה, וגם פה הוא מסביר את דברי המדרש על פי רעיון ההכנה. השפת אמת טוען, שבהעדפת העבד על הבן, אין כוונה להעדפה במישור הכמותי שבחינת העבד עדיפה מבחינת הבן, אלא החשיבות היא מבחינת סדר הדברים וקדימותם. לפני שאדם מגיע למעמד של בן כלפי הקב"ה הוא חייב לבנות לעצמו בסיס ותשתית ראויים. השפת אמת טוען בדבריו שהקדמת בחינת העבד לבחינת הבן, היא זו שמשתקפת בדברי חז"ל שדרך ארץ קדמה לתורה. במושג "דרך ארץ", מתכוון כאן השפת אמת, למציאות שמתנהלת בדרך הטבע. דיברנו בעיון לפרשת וירא, על ניסיון העקידה שמבטא בעצם את ההתנהגות העל טבעית שנדרשת מכל יהודי תמיד. השפת אמת מסביר לנו פה שכדי להגיע לכזו מדרגה גבוהה בעבודת ה - מדרגה של דביקות בה בכל עת ובכל מצב (כחיבור שבין בן לאביו), יש צורך לעבור קודם תהליך של "דרך ארץ" - תהליך שבו אדם עובד את ה כעבד שעובד את רבו. רק לאחר שמבין האדם את גדולתו ועוצמתו של הקב"ה, כעבד שמכיר בגדולת רבו, רק אז יכול הוא להיות ראוי להידבק בו בצורה גבוהה ומיוחדת יותר.תפילה ותורה
בכמה תורות אחרות מתייחס השפת אמת לפער שבין העבד לבן, בהקשר היחס שבין תפילה לתורה:"כי יש בחינת עבד ובן - תורה ותפילה. ובני ישראל נקראו בנים, שניתן להם התורה לחפש בגנזי דמלכא כ(מו) בן. ותפילה היא עבודה, ונקרא שיחה כמו שאמרו רז"ל: לשוח בשדה, שהוא מעסקי האדם הצריך לו בעולם הזה " (תרמ"ה "במדרש יפה")."ונצרך לאיש ישראל ב אלו הדרכים, והם תורה ותפילה שנקרא(ת) שיחה, וזה שיחתן של עבדי אבות" (תרמ"ו "במדרש").תפילה נקראת בלשון חז"ל עבודה, והיא גם מכונה בלשון שיחה. ואם כן, שיחתן של העבדים רומזת לנו על עולמה של התפילה. לעומת זאת התורה היא דבר ה ממש, והיא בעצם הדרך שבו מנהל ה את העולם. לא כל אחד זוכה להיכנס לגנזי המלך ולפגוש כל יום את סודותיו ותוכניותיו. מי שכן יכול לזכות בכך הוא מי שחי איתו יחד - בנו. במובן זה, ייחודם של ישראל כבנים, רומז על עניינה של התורה. כעת נחזור לדברי המדרש, ונבין שכוונת חז"ל היא לומר שלמרות שיש בידינו תורה, אשר היא כוללת הכל ומהווה את הצינור החשוב והמשמעותי ביותר בינינו לבין הקב"ה, אל לנו לשכוח את שיחת העבדים, את העבודה, את הצרכים שזקוקים להן האדם והחברה בעולם הזה. כל זה בא לידי ביטוי בתפילה, אשר מהווה חלק עיקרי וחשוב בכל עולם של עבודת ה.סיום
לסיום דברינו ראוי להביא את דבריו של השפת אמת שלומד מדמותו של אליעזר ומדברי חז"ל 2 מסרים שנדמה לי שראוי לנו להכירם דווקא בימים אלו. הראשון הוא המשך לדבריו ביחס לתפילה, והשני בהדרכה תמידית בעבודת ה:"וזה הדרך שתקנו אבות, והוא עצה להיות נושע בכל עת ומקום... שמזה הדרך של אליעזר יכולין ללמוד להיות נושע אף במקום החושך" (תרנ"א "במדרש יפה").
"כי השכל שבאדם עצמו (אמור) להבין איך עבד ושפחה מצפה לרבו. מכל שכן שיש לנו לצפות אל ה יתברך" (תרנ"ד "במדרש עבד").