הקדמה
עולם החסידות בכלל והשפת אמת בפרט רואים בפסוקי התורה אל מעבר למובנם המילולי הפשוט. המילים והפסוקים מהווים פעמים רבות סמלים למשמעויות אחרות. רבים מהתורות החסידיות נאמרו דווקא מתוך פסוקים או מדרשים, למרות שלא נמצא קשר רב בין פשוטו של מקרא לאותן תורות.
תהליך דומה קורה בחסידות למאורעות היסטוריים: משמעותם חורגת מן ההקשר ההיסטורי הספציפי ועוברת למשמעות על-היסטורית שנוגעות לתהליכים כלליים בעם ישראל, או לתהליכים נפשיים שעוברים על האדם הפשוט.
אם נחשוב על הרקע שבו אומר האדמו"ר את תורותיו, נבין שעליו לרומם את חסידיו ולהשפיע עליהם, והעיסוק במילים או באירועים ההיסטוריים המנותקים מחיי היום יום שלו לא ישיג מטרות אלו. הפנמה אמיתית של תורת האדמו"ר והבנתה לעומק תושג רק אם האדמו"ר יעסוק במושגים ובחוויות קיומיים, שיש להן משמעות יום-יומית לגב החסיד. לכן, העדיפו האדמורי"ם להסיט את עיקרי תורתם מן המילים הפשוטות והמאורעות ההיסטוריים אל משמעיות רלוונטיות לחייו של החסיד.
כוחה של אחדות
שני העקרונות הללו באים לידי ביטוי בתורה של השפת אמת שנאמרה בשנת תרמ"א. בתורה זו מתנתק השפת אמת מהאירוע ההיסטורי הספציפי של יציאת מצרים, ונותן לדברים משמעות רחבה יותר:
"... ולקחתם אגודת אזוב פירוש: שאף על פי שהם שפלים, כמו שכתוב (יחזקאל טז, ז): ואת ערום ועריה, מכל מקום, על ידי שנתאספו להיות אגודה אחת, מתוך השפלות יבוא להם עזר מקודש".
השפת אמת, בעקבות המדרש (שמות רבה יז,ג), רואה את הפסוק "ולקחתם אגודת אזוב" כבעל משמעות רחבה ועמוקה יותר מעצם הציווי הטכני שנצטוו בני ישראל במצרים. האזוב בא לסמל במדרש את העובדה שבני ישראל במצרים היו מושפלים ומוזנחים. הקב"ה, לפני הגאולה הממשית, מעביר להם מסר. המסר הזה בא לידי ביטוי בסמליות של המילה "אגודת": למרות שהם מוזנחים ומושפלים הישועה תבוא להם, על יד כך שיתאספו להיות אגודה אחת.
ההכנה למתן תורה
כאמור לעיל, השפת אמת לא מסתפק בניתוח (הסמלי) של האירוע ההיסטורי החד פעמי, אלא הוא ממשיך ואומר:
"כי ביציאת מצרים היה רק התחלה שיצאו לחרות מתחת יד פרעה, להיות מוכן אחר כך לכנוס בכלל עובדי ה בקבלת התורה"
המסר הזה, שאותו מקבלים בני ישראל בעודם במצרים, מהווה תשתית והכנה לאירוע בעל משמעות רחבה יותר. תהליך הגאולה של עם ישראל לא מסתיים בשערי מצרים, לאחר השחרור הפיזי. יש עדיין שלבים נוספים שעומדים לפניהם, כשהעיקרי בהם הוא מתן תורה. השפת אמת אומר שהמסר שמועבר כעת לבני ישראל הוא הכנה לכך שיהיו ראויים לעמוד כאיש אחד בלב אחד למרגלות הר סיני ולקבל על עצמם את מלכותו של הקב"ה.
אין מדובר פה רק באחדות שבאה לידי ביטוי ביחסים שבין אדם לחברו. השפת אמת מגדיר את הכינוס והאיגוד לכנוס בכלל עבדי ה. רק אם אדם מבטל את מקומו הפרטי, ומוכן בעומק לבבו להתכנס ולהתאגד תחת קורתו של הקב"ה, הרי שיצליח לצאת מן השפלות.
המשקוף והמזוזות
נושא ההכנה וההתחלה של התהליך עוד במצרים בא לידי ביטוי בסמליות נוספת, בציווי על הזאת הדם על המזוזות והמשקוף:
"וזה הרמז בהזאה על המשקוף והמזוזות, לידע כי עדיין הוא רק התחלה כמו שכתוב (שיר השירים ה, ב): פתחי לי, דרשו חז"ל: כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של היכל וזה נתקיים אז, כי ביציאת מצרים היה רק פתיחת הפתח. ה יתברך הגן על נקודה מועטת זו כמו שכתוב (שמות יב,כג): ופסח ה על הפתח. והגם שיצאו ביד רמה, רצה ה יתברך שיהיו בני ישראל בעיניהם אגודת אזוב, ולידע כי הם עדיין אצל הפתח לקוות לכנוס לפני ולפנים, כמו שכתוב הביאני המלך חדריו - במתן תורה".
עם ישראל הוא עם שחי מאות שנים כעבדים. לא קל להוציא את הנפש המושפלת והמשועבדת מתוך אותם עבדים. תהליך יציאת מצרים מתמשך לאורך זמן, כדי לשנות את התפיסה העצמית של עם ישראל במצרים.
השפת אמת רומז לנו שהדברים מתחילים במודעות של הבעיה. אם אדם מקבל עזרה לבעיותיו ותרופות למחלותיו, אבל הוא לא מודע לאותם מחלות ובעיות - הרי שאין ערך לאותה עזרה. בציווי המזוזות והמשקוף רוצה הקב"ה להעביר מסר הרגעה לבני ישראל: "תדעו לכם שקשה לכם עכשיו ועוד יהיה לכם יותר קשה בעתיד. עכשיו אנחנו רק בתחילתו של התהליך, אתם נמצאים רק בפתח. ייקח זמן רב, ומאמצים רבים ידרשו בכדי להיכנס לתוך חדר המלך ולעבור מתחושת עבדי פרעה לחיים של עבדי ה. אבל אל תדאגו, אם אתם תעשו את המאמץ הראשוני, אם אתם תגיעו לפתח ותפתחו אותו אפילו כחודה של מחט בלבד, הרי שאפתח לכם פתח גדול כפתחו של היכל" .
תהליך החינוך מיועד קודם כל לעם ישראל עצמו: שלמרות שכלפי חוץ הוא רואה את עצמו יוצא ביד רמה, ברכוש גדול ובגאווה עצומה, אומר לו הקב"ה שיזכור שבאופן מהותי התהליך רק החל. למעשה, עם ישראל נמצא רק בפתח - הוא נדרש לקחת אזוב, כי במצבו הנפשי הנוכחי הוא עדיין לא מוכן.
יחד עם זאת, באותה אמירה על האזוב, נאמר גם מסר האגודת - עם ישראל צריך לדעת ולקוות שמתוך השפלות, באמצעות האיגוד והכינוס, הוא יצליח להיכנס לתוך ההיכל פנימה.
הגדה של פסח
לאור הדברים שלמדנו ננסה להבין עניין שעל פניו נראה תמוה מאוד. העיסוק המרכזי בליל הסדר הוא סיפור יציאת מצרים. אך למרבה הפלא אין בהגדה של פסח תיאורים היסטוריים מספר שמות, מהאירוע עצמו כפי שהוא מתואר בתורה. העיסוק ביציאת מצרים נעשה רק דרך דבריו של מביא הביכורים אשר אומר במקדש: "ארמי עובד אבי וכו". מביא הביכורים משחזר את ההיסטוריה מתקופת האבות ועד הכניסה לארץ והאפשרות של האדם להביא ביכורים. הדברים תמוהים - מדוע בחרו חז"ל "להתעלם" מהמסופר בספר שמות ולעסוק בעניין דרך פרשייה צדדית?
על פי הדברים שהאיר לנו השפת אמת, נוכל להבין את הדברים. כשהאבא מנסה להעביר את חווית יציאת מצרים לבנו בליל הסדר, הוא בעצם רומז לו, דרך העיסוק בפרשת מקרא ביכורים, שיציאת מצרים לא הייתה אירוע חד פעמי שהסתיים, אלא היא הייתה רק התחלה, הפתח להמשך. לכן, התיאור על יציאת מצרים בא בפרספקטיבה של עשרות ומאות שנה לאחר האירוע עצמו. במאורע עצמו, הייתה רק ההתחלה, אז נפתח הפתח, אבל הכניסה לחדר ולהיכל המשיכה ונמשכת בתהליך ארוך (הרוצים לעסוק בהרחבה נוספת בעניין הראשית וההתחלה שבגאולת מצרים, מוזמנים לעיין וללמוד את התורה "בפסוק קדש לי ..." שנאמרה אף היא בשנת תרמ"א).