ענין תקיעת השופר

אנו לא מברכים "לשמע בקול שופר" אלה לשמוע "קול שופר". המשמעות היא שעצם ההאזנה לקול, עצם ההאזנה לקול שבוקע, מהווה ביטוי למטרתה של התקיעה. הנסיון הוא לחפש קול אחד שמשותף לכולם. קול שיש בו הכל...

חדשות כיפה הרב שי פירון 29/02/04 00:00 ז באדר התשסד

אנו לא מברכים "לשמע בקול שופר" אלה לשמוע "קול שופר". המשמעות היא שעצם ההאזנה לקול, עצם ההאזנה לקול שבוקע, מהווה ביטוי למטרתה של התקיעה.

הנסיון הוא לחפש קול אחד שמשותף לכולם. קול שיש בו הכל.

הבנה זו יכולה להתפרש בשני אופנים:

הקול הפשוט הבסיסי:

קול בסיסי, מכנה משותף ראשוני המאחד ומהווה מכנה משותף נמוך, בראשיתי. יש כאן ביטוי לאהבת הפשטות. "לקול הפשוט" שמהווה בסיס ראשוני לעולם שבו אנו חיים. אי אפשר להתעלם מהקול הפשוט. מהאהבה לראשית. זו הטהורה ללא מניעים פסולים.

הקול הפשוט העמוק:

קול עמוק, המוצא את יסוד החיים בו כולנו שותפים. כולנו מאזינים לקול העמוק של המציאות.

הקול הפשוט הוא הנגיעה במעיין, במקום העמוק המתגלה לאחר חפירה עמוקה. אז, מתחת לאדמה, מתחת לאדמה שונה, מתגלים מעיינות תהום רבה. יש נקודה עמוקה בה הכל אחד. בה אין מקום להשפעות חיצוניות. זהו הקול הפשוט העמוק.

בחכמת הנסתר מצינו שבראש השנה מאזינים לקול העמוק, לנשמה. "האזינו השמים" שמים = נשמה (י'+ם'=נ). צריך להאזין לנשמה. לקול הפנימי. מתוך כך זוכים להפגש עם הקב"ה: "ואדברה". זהו יסוד ראש השנה. האזנה שמתחילה מחשיפת הכוחות שלי, מהתוועדות עם הנשמה. זו, מאפשרת לי להאזין לקולו של הי"ת.

"האזינו". לשאיפה להאזין מטרה נוספת. ההאזנה אל הנשמה היא זו היוצרת איזון. איזון מול הצדדים השונים של החיים. איזון בין שאיפות, רצונות וחלומות. איזון בין הצרכים הרוחניים לאלה הגשמיים. חיבור של ארץ ושמיים.

לכן, פונה המצווה אל האוזן. לשמוע קול שופר. להאזין אל הנשמה ולזכות לאזן בין כל כוחות החיים.

וכשנו שומעים תקיעת השופר אנו נזכרים במטרה, בסיבה: "הישמע שופר בעיר והעם לא יחרדו". והחרדה, הפחד מפליאים. הלא פחד וחרדה הם גורמים המשתקים את האדם. המעכבים אותו מלפעול, לעשות, להתקדם.

והנה, חרדה! הרי יום הדין צריך למלא אותנו ביצירה, בחיים. בכוח של עשיה.

אבל, מסתבר שיש בחרדה זו ביטוי למשבר הגדול: כשאנו שומעים את קול השופר, מתברר לנו שיש לפחד רק מה'. מסתבר שכל החששות שלנו בתוך העולם הזה אינן משמעותיות, מסתבר שכל החששות האלה אינן פרי המציאות אלה פרי הדמיון שלנו. החרדה הזו מלמדת שאין לפחד אלה מה'. ומתוך כך, אנו דוחים את הפחד שלנו מכל מי שלא צריך.

ומכאן, עומק דברי הנביא ישעיה:

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנּאֱמָנִים"

אם תאזינו לקולות שלכם, אם תאזינו לנשמה, אם תקשיבו לחרדה המתעוררת בעקבות קול השופר, תזכו לאיזון בין קול כוחות החיים. "שמעו ותחי נפשכם".