מי שקורא את ספרי הארי פוטר או צופה בסרטים שנעשו על פי הספר מקבל כסוג של אמת את העובדה שניתן לעבור מעולם אחד לשני בתחנת הרכבת ולמעשה מתקיימים על פני כדור הארץ שני עולמות במקביל. גם סיפורי נרניה מבוססים על התודעה שניתן לעבור דרך ארון בקיר מארץ אחת לשניה. מאיפה הם לקחו את זה? האם זה יכול להיות נכון?
יש ספור מפורסם שאני אוהבת לקרא אודות רבי אמנון ממגנצא שבהיותו צעיר הרחיק נדוד עד ביתו של רבי יהודה החסיד מרגנשבורג, ובכך הפר את מצוות אביו שגזר עליו לעולם לא לעבור את נהר הדנובה. שלוש שנים ישב רבי אמנון ממגנצא בבית רבי יהודה החסיד ולמד אצלו סתרי תורה עד שהתקרב חג הפסח. ישב והצטער בנפשו שאיננו יכול לעשות את ליל הסדר עם אשתו וילדיו. רבי יהודה החסיד שראה את צרת נפשו הרגיעו, העסיק אותו באפיית מצות ערב פסח, לקח אותו לשדה, שם לימד אותו רזי תורה שלוש פעמים ומחק. כתב סתרי תורה בחול ורבי אמנון ליקק אותם עד שנקבעו עמוק בתוכו, עד שנקבעו בלבו ואז, בעוד רבי יהודה החסיד מניח מצה חמה בחיקו נפרד ממנו לשלום. ברגע אחד של עצימת עיניים מצא עצמו רבי אמנון בפתח ביתו במגנצא, הניח את המצה בחיק אשתו והיא הרגישה בה שעוד היתה חמה.
היתה לו קפיצת הדרך!
ש.י. עגנון שהתחנך על מסורת ישראל סבא, למד תלמוד ומדרשים הלך בדרך זו וכתב ספור מרגש הנקרא מעשה העז. על אותו נער בחוצה לארץ שראה שהעז שבביתם הולכת למקום מסתורי וחוזרת כשעטיניה שופעות חלב מתוק. קשר חבל לעז והלך אחריה במחילות נסתרות עד שהגיע לארץ ישראל. לאחר ימים כתב פתק לאביו, הטמין באזני העז וזרז את אביו לבוא בעקבותיו. אך האב, מקצרות ראייתו, במעשה פזיז של איבוד שליטה, שחט את העז ורק אחר כך ראה את הפתק. כל ימיו היה מצטער על שהחמיץ את הדרך, את הארץ הטובה, את בנו המחכה לו.
ש.י עגנון, שעלה לארץ ראה כבר בעיניו את גודל ההחמצה של דור האבות לעומת דור הצעירים שעלו לארץ, להם, לאחרונים היתה קפיצת הדרך. מה היא הקפיצה הזו? מה פשרה?
חברתי רינה , החברה עמי בעמותת נשים למען הר הבית והמקדש הביאה בפנינו את המידע הבא:
מדרש איכה על הפסוק: גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה(איכה,ג',ט') מביא סיפור על בנות לוד שהיו לשות עיסתן, עולות למקדש , מתפללות ויורדות עד שלא החמיץ הבצק. בנות ציפורי היו מגיעות לבית המקדש ומספיקות לחזור לפנות בוקר לפני קיץ התאנים. (מוקדם בבוקר) לפי הגרסה בירושלמי, מדובר בערב שבת, אז נעשה הנס. יש עוד דוגמאות שמראות את ההשתוקקות למקדש גם במקומות הרחוקים ובעקבות זאת נעשה נס של קפיצת הדרך שאפשר להגיע בהליך ניסי למקדש, באופן שהוא מעבר למציאות.
בהמשך מופיע עוד סיפור בעל משמעות הפוכה. הסיפור מתאר אדם שהייתה לו פרה שברחה ממנו . בעל הפרה רדף אחריה ומצא עצמו בבבל, בזמן קצר. שאלו אותו איך הדרך חזרה, והוא כבר לא זכר. הירושלמי (מעשר שני ה',ב') מסביר שהיו מחילות שנגנזו וזה מסביר את משמעות הפסוק שאיתו פתח המדרש , "גדר דרכי בגזית"- שנעל את המחילות.
לתשעה באב ולימי החורבן שתי פנים. אנו יכולים לשבת ולקונן על מה שאבד לנו. אנו גם יכולים לעשות מעשה וללמוד איך לחדש ימינו כקדם ולעשות. הקב"ה כבר פתח לנו מחילות, ובגאולה זו של הקמת מדינת ישראל והצלת יהודי הגלות מן השואה, הראה לנו קפיצת הדרך מה היא.
אם נביט על המציאות בעיניים של אב זקן קצר רואי, נפספס את התקווה, את הגאולה.
אך אם נאזור עוז ונלך בדרך המחילות הנסתרות, נצליח לעבור את הקיר בתחנת הרכבת ונקפוץ לעולם חדש, עולם של גאולה. במהרה בימינו אמן.