אותה שמחה בלימוד התורה החלה להאיר לפני 33 שנה, כאשר חבורה של נשים צעירות באו בבקשה: "תנו לנו חלק בתורה"... גם אנחנו רוצות לימוד תורה מעמיק. כמענה לדרישתן קמה מדרשת עין הנצי"ב, המדרשה הראשונה לנשים צעירות בישראל. צעירות רבות למדו בה, ורבות מהן ממשיכות להעמיק בתורה וללמוד גם היום. חלקן הגדילו לעשות ומובילות היום בעולמה של תורה. ומכל עבר רבו המדרשות והתרבה לימוד התורה.
חג שמחת תורה נתן ביטוי נוסף ושונה לשינוי המבורך שחל בעולמן של נשים לומדות תורה, אוהבות תורה ושמחות בה. ואין יפה מסיפורים לאורך השנים כדי להמחיש זאת.
לפני 20 שנה, נשים רבות בכל מקום בקשו לרקוד עם ספר תורה ולשמוח בשמחתה. במקומות מעטים זכו לכך. גם בקרב הנשים הייתה התנגדות לא מועטה: " ספר תורה בעזרת נשים?. בקהילת עין הנצי"ב, בפשטות ובנועם, לקח הרב שמואל סלוטקי, אז רב הקהילה, ספר תורה והעביר אותו מעזרת הגברים אל עזרת הנשים. רקדנו עם התורה בשמחה גדולה, גם על התורה וגם על כך שהתקיים בה "דרכיה דרכי נועם". בעזרת ה' , לאורך השנים, בעזרות נשים רבות כל כך רוקדות היום נשים ונערות עם ספר תורה ושמחות בשמחתה.
לפני 3 שנים, בעיצומו של חג הסוכות, הוכנס ספר תורה חדש להיכל בעין הנצי"ב. את הספר תרמה חברת הקיבוץ חנה פלטיאל (אז בת 95). האירוע היה מרגש שאין כדוגמתו, משום שאת הספר הזה הקדישה חנה לזכרו של אביה הרב וייל, רבה של הקהילה האורתודוכסית בדיסלדורף. אחותה הצליחה להסתיר שני ספרי תורה, של חמיה ושל אביה. את ספר התורה של חמיה הצליחו למצוא לאחר המלחמה.
את ספר התורה של אביהן, שנרצח במלחמה – לא מצאו. חנה, ניצולת אושוויץ, עלתה לארץ והייתה לאחת מהחלוצות בעין הנצי"ב ושם בנתה את ביתה. בלבה שמרה את המשאלה שתזכה לכתוב ספר תורה לזכרו של אביה. נכדה סופר הסת"ם, נינו של הרב וייל, כתב את הספר. הכנסת הספר להיכל היתה שמחה שאין לתארה – בהשתתפות כל בני המשפחה של הרב שנרצח, שזכו להגיע לארץ ולבנות בה בתים רבים, ביחד עם כל חברי הקהילה ובראשם בני הנוער בריקודים נלהבים.
שלושה ימים לאחר מכן, חגגנו את שמחת תורה. וכמנהגנו – קיימנו קריאה בתורה לנשים. הפעם, כמובן – מן הספר החדש. ואז זכתה חנה, לראשונה בחייה הארוכים, לעלות לתורה ולברך על קריאתה. כמה משמעות קיבלו המילים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", שבירכה בשם ובמלכות, נערה ניצולת אושוויץ, שזכתה להגשים את משאלת לבה ולהציב זכר כל כך משמעותי לאביה.
ולפני שנה, שמחת תורה שכולה "עין בוכה ולב דומע" ובכל זאת שירה על שפתנו, רקדנו עם ספרי תורה, וקראנו בתורה, לזכרה המבורך של בת עין הנצי"ב, ורד אבישר, שנהרגה באותו שבוע בתאונה. דמותה של ורד אוהבת התורה, ששמחה כל כך בתורה, החובקת את ספר התורה ורוקדת איתו, חקוקה בלבנו ולנגד עינינו. רקדנו ודמענו, רקדנו וקראנו בתורה, והתחזקנו באהבת התורה.
ושוב מתקרב חג שמחת תורה. בכל קהילה יישמעו סיפורים כאלו. צעירות ומבוגרות עולות לתורה, קוראות בה, מברכות עליה – מתרגשות כל פעם כבנתינתה מסיני. מקומץ נשים שבקשו ללמוד תורה, התרחבו המעגלים של לומדות ושל מלמדות ושל נשים רבות כל הרוקדות כולן בעומק שמחתן עם התורה. אשרינו שזכינו לכך.
(לזכרה המבורך של ורד אביישר שכל כך שמחה בתורה)
הכותבת היא ראש בית המדרש לנשים, מדרשת עין הנצי"ב