"לא תחמוד" הוא דיבר המסעיר את תודעתי, את הנפש, ואת הרצון. מחד גיסא, הוא בסדר גודל הרבה יותר צנוע מכל הדיברות האחרות. הוא לא עוסק ביסוד האמונה, בשבת, בכיבוד הורים, ברציחה ועדות שקר עליה, בגניבת נפשות ובעריות – כל אלה הן הרבה יותר חמורות. לא זו בלבד, אלא שבניסוחו הצנוע בפשוטו של מקרא הוא פונה בראש ובראשונה אל הנפש ולא אל המעשה, והוא שיעור מוסר ולא תיקון עולם.
-
עוד באותו נושאהרב רמי ברכיהו: הדיבר הזה שומר על הפרופורציות בפעילותם של השוטרים
25/05/23 08:19
ומאידך גיסא – דווקא משום כך. אפשר שהוא מלמד שכל רעות העולם וההתנהגות בניגוד לברית עם הקב"ה יונקת מהחמדה הפנימית של דברים שאין אנו נזקקים להם לחיות את חיינו באמת; אפשר שהתורה מלמדת כי אכן היא עוסקת לא רק בתיקון עולם אלא גם במהות הפנימית ובמידות הטובות, בענווה ובהסתפקות; אפשר שהברית עם הקב"ה מחלחלת פנימה לנשמה עצמה ולדברי המוסר והתיקון הפנימיים.
הרב שרלו צילום: אריה כץ
לא זו בלבד, אלא שאנו למדים שיש בידינו לעצב את הרבדים השונים של חיינו: את המעשים הנובעים מחמדה, אך גם להשפיע על רגשות הלב, ועל הרצון הפנימי. אנחנו פחות אוטומטים ומתוכנתים מראש, ויכולים לגייס כוחות נוספים הקיימים בתוכנו כדי ללכת בדרך הנכונה והראויה. ובד בבד, זה הדיבר "לא תחמוד" גם מעורר הרבה מחשבות: מה ההבדל בין "חמדה פסולה ובין תשוקה חיובית; כיצד מבחינים בין צניעות ובין עליבות ועוד ועוד. וכך מהדהד הדיבר במקומות רבים בתוכנו.
-
עוד באותו נושאשירה ליבמן: "הדיבר שמהווה עבורי נר לעשייתי הציבורית"
25/05/23 08:17
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת "אורות שאול" וראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר