שוב אנחנו נפגשים, את ואני. מין דייט שכזה, יושבים עד השעות המאוחרות של הלילה, מדברים, עולים על נקודות משותפות, ותמיד התפריט חלבי. גם השנה אנחנו הולכים להיפגש בשבועות, היום שבו נפגשנו לראשונה. ובפגישה כמו בפגישה, תמיד יש דברים שאני לא מספר לך. את מנחשת, מן הסתם, שאני מסתיר כל מיני דברים. איזה מנחשת, את בטוח יודעת. את הרי יודעת הכל, את כל האמת. לא נעים להודות בזה, אבל אני לא אוהב רק אותך. זאת אומרת, אני אוהב אותך, שלא תביני לא נכון. אני מצהיר כל יום, ערב ובוקר, שאת חיי ואורך ימי, ובך אהגה יום ולילה. אבל כשאני רואה אותך לבד, רק עם עצמך, זה פחות קוסם לי. אני חייב עוד משהו ביחד איתך. אין משהו שיותר יקר לי מהתורה, חוץ מה"תורה ו-".
מה זאת אומרת "תורה ו-”? תורה ועבודה, למשל. אני כבר לא זוכר מי הטביע את המושג הזה, אבל הוא נחרט בי, התאהבתי בו. גם כשהקשר שלי עם בני עקיבא כבר לא מה שהיה, אני לא זוכר אף אחד מהצ'ופרים על ערך התפילה, קשה לי לשחזר פעולות על אחדות ישראל ושכחתי אפילו איך הולכת ההשכמה במחנה סיירים, ה"תורה ועבודה" עדיין יושב אצלי חזק בראש. בשיא הכנות, בלי ציניות, יש באמת משהו יפה בחלום הזה, של פועל שקוטף כל היום תפוזים ובערב יושב ולומד גמרא. כשעלי מוהר ישב בשיעור מולדת ודמיין לעצמו ארץ של כורמים ויוגבים, אנחנו פינטזנו על חבורת בני תורה שעובדים קשה בשדה. אז נכון שאלה שקוטפים היום תפוזים פטורים בדרך כלל מלימוד תורה (או מפני שבני נח לא חייבים ללמוד תורה, או מפני שהרובוטים עדיין לא מתוכנתים לקרוא כתב רש"י), אבל הקסם נשאר גם בבנק ובמשרד עורכי הדין. גם אם הת' וע' אינם תופסים נתח שווה בסדר יומו של איש תורה ועבודה הממוצע, אפילו אם הוא לומד רק שלושת-רבעי שעה ביום דף יומי - זה תופס אותי. זאת התורה בשיא יופייה, זאת שמשתלבת עם העבודה.
"תורה ו-” יכול להיות גם תורה ואקדמיה. שיעור של הרב המקומי בפרשת השבוע יכול להיות מעניין ומחכים, אבל כשבא פרופסור לאסטרונומיה ונותן לך שיעור בענייני קידוש החודש - זה מחזה מדהים. אני לא מבין אף מילה, אבל אני רואה איך התורה משתלבת כל כך יפה עם המדע, וזה עושה לי טוב. התורה מקבלת צבע חדש לגמרי, שלא לדבר על ההתפעלות מאלה שבאמתחתם גם הסמכה לרבנות וגם תואר שני בפיזיקה. אם הרב צריך דוקטור זה לא אומר שהוא חולה, זה אומר שהוא גאון. אני אוהב את התורה, אבל כשהיא משתלבת עם האקדמיה זה הרבה יותר מיוחד.
וגם תורה וצבא, כמובן. השילוב המנצח. ההוכחה שבן תורה מסוגל להוציא את האף שלו מבית המדרש ולהסתער קדימה. שגם מי שמגדל זקן ארוך בישיבה יודע מתי לדחוף אותו לתוך הקסדה, לעלות על מדים ולהפוך ללוחם. לשנה וחצי, או לשלוש שנים, או לחמש, זה לא משנה, העיקר שהוא מצליח לשלב בין התורה לצה”ל. וזה לא שהוא מתגייס ומשאיר את הרמב"ן והרשב"א מאחור, הם באים יחד אתו, נמצאים אצלו בראש כל הזמן, נותנים לו את הכוח להילחם. מחדירים בו רוח ומוטיבציה. זאת לא סתם התלהבות מזה שאחד משלנו נהיה מח"ט, ושלושה משלנו סיימו קורס טיס, זאת התפעמות מהעובדה שהם גם שורקים סעיפים שלמים בשולחן ערוך. הם יורדים לשטח, ויודעים בדיוק איפה הצפון, באיזה ציר כדאי להתקדם והאם אפשר להגדיר את המקום כרשות היחיד לעניין עירובין. ספרא וסייפא. ועוד לא דיברנו על שילוב בין תורה לאמנות, או בין תורה לספרות, למשפטים, לפסיכולוגיה ומה לא.
את מבינה? אני אוהב אותך, אבל רק כשאת משתלבת ביחד עם משהו אחר, שלפחות עד לא מזמן היה בלתי צפוי שתשלבי אתו. סליחה על ההשוואה, אבל את בערך כמו שניצל - הוא יכול להיות הכי טעים בעולם, אבל חייבים להגיש אתו גם תוספות. לא, זאת לא הייתה השוואה טובה, אני מתנצל. אבל ככה אני מרגיש, ולמען האמת - אני לא היחיד שמרגיש ככה. הרבה אנשים במגזר שאליו אני משתייך חולקים איתי את התחושות האלה. הזמנים משתנים; בעולם היהודי של פעם, הדמות הנערצת הייתה דמותו של בחור הישיבה, העילוי, זה שיודע את כל הש"ס מהסוף להתחלה, זה שעוקר הרים ומפרק להם את הצורה. אבל זה היה פעם, בעיירה, היום המיתוסים שלנו הם קצינים בוגרי ישיבות ורבנים פרופסורים. זה האידיאל, זה הסמל של בוגר החינוך הדתי הלאומי. הבני"ש עדיין נחשב שידוך טוב, אבל פעמים רבות זה בתנאי שהוא יהפוך במהרה ל"בוגר ישיבת הסדר". אם הוא יישאר בה יותר מדי, התדמית שלו תשתנה ברגע, והוא ייתפס כאחד שמבזבז את זמנו ומסכן את העתיד הכלכלי של משפחתו. אנחנו אוהבים אותך, תורה, על כל שישים ריבוא אותיותייך, אבל יש אות אחת שאנחנו אוהבים יותר ממך. ו' החיבור שאחרייך היא אהבתנו האמיתית.
זהו, עד כאן הווידוי שלי. אבל אחרי הכל, אני עדיין אוהב אותך, ורוצה מאוד להמשיך את הקשר בינינו. הנה, עכשיו מגיע שבועות, ואני רק איתך. לא לומד למבחן באוניברסיטה תוך כדי, לא מתפנה אלייך כשאני יוצא מהמשרד, לא עולה לעמדה בשי"ן גימ"ל וחוזר, כלום. רק את ואני. אני מבטיח, לפחות ליום אחד, לא לחשוב רק איך לחבר בינך ובין כל מיני דברים אחרים, אלא רק להתחבר אלייך.