צדיק ורע לו בימי הדין
אחת מהשאלות הגדולות המנסרות בחלל עולמנו הקטן מזה דורות, היא שאלת היחס בין מעשי האדם לדברים הבאים עליו בעולם הזה. שאלה זו ידועה בניסוחה: 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו'. כיצד יתכן שאדם יהיה צדיק ובכל אופן יתרחשו לו דברים רעים וכן להיפך.
שאלה זו מתחדדת באופן מיוחד לקראת הימים הנוראים. מגיל הגן אנו יודעים שה' פותח בראש השנה שלושה ספרים: של צדיקים, בינונים ורשעים, וכל אחד מיושבי העולם נכתב באחד מהם. הקורות של כל אדם במשך השנה הם נגזרת של אותה כתיבה וחתימה. אדם צדיק נכתב לחיים, והרשע למיתה.
אך דע עקא, בעיני בשר נראה שהדברים לא תמיד הולכים בתלם. נתחיל בשאלה הקשה יותר, וכי לא רואים רשעים חיים?!
גם בכיוון השני יש שאלה, וכי כל הצדיקים חיים? ניתן כמובן לענות שאיננו יודעים מיהו הצדיק ומיהו הרשע, אך בכך נעקרת כל יכולת לבחון לא רק אחרים אלא גם את עצמנו ואת דרכנו.
שאלה זו הטרידה מאוד גם את הרמב"ן בדרשתו לראש השנה (מובא בכתבי הרמב"ן, הוצאת מוסד הרב קוק, ח"א), ולאור קושייה זו, הוא הסביר אחרת את מהות הדין בראש השנה. לדבריו, הדין בראש השנה הוא דין על ענייני העוה"ז, מי יחיה ומי ימות, מי יעני ומי יעשר. הדין אינו על מידת צדיקותו ודבקותו של האדם בה'.
לדבריו, צפה ועולה שאלה חריפה: אם מידת הצדיקות אינה הקריטריון לדין, מהו אם כן הקריטריון להחלטה בשאלה הזו?
הנהגת הייחוד והנהגת הממשלה
תשובה לדבר שהאירה את עיני, שמעתי מפי הרב רא"מ הכהן. הרמח"ל בספרו דעת תבונות מתאר שתי צורות הנהגה של הקב"ה בעולם. הראשונה מכונה הנהגת הייחוד, והיא הנהגת השכר והעונש בעולם הזה. השניה מכונה הנהגת הממשלה, וביסודה לא עומדת השאלה למי מגיע יותר, אלא השאלה מה יקדם יותר את גילויה של ממשלת ה' בעולם. הנהגה זו אינה מתחשבת במידת הצדיקות או הרשע של פרט זה או אחר אלא בשאלה האם הוא יועיל למהלך.
בראש השנה נידון העולם בהנהגת הממשלה. הסיבה שאדם יזכה, או חלילה לא יזכה בדין, אינה נעוצה בשאלה עד כמה הוא צדיק או רשע אלא בשאלה עד כמה הוא מועיל לתיכנון הא-לוהי לשנה הקרובה. כמובן, יתכן שבשקלול התוצאה ייבחן האדם גם על מעשיו, אך לא בהכרח שהמטרה של השקלול תהיה בשביל לתת לו דווקא שכר או עונש.
משל לדבר יהיה הסיפור הבא. גם אם אני אעזור לראש הממשלה כאשר הוא יהיה במצוקה כל שהיא, הוא לא ימנה אותי לשר כל עוד אין לי כישורים מתאימים. אני אזכה למחמאות ואולי גם לצ'ופר אך לממשלה לא אוכל להצטרף.
זהו ההבדל בין הדין בראש השנה לדין בעולם הבא. בראש השנה האדם נידון עד כמה, וכיצד הוא יכול להשתתף בממשלה של הקב"ה, אך דין זה אינו דן אותו כשלעצמו, עד כמה הוא טוב. דין כזה אינו חייב להתקיים בעולם הזה.
בעצם, נחשפת פה נקודה יסודית אף יותר. המגרש של העולם הזה הוא מגרש מסוג מסויים ומשחקים בו למטרה מסויימת – גילוי ה' בעולם.
המחשבה שהשכר והעונש אמורים להתגשם בעולם הנראה לעין, מניחה כי העולם הסובב אותנו מתפקד בשביל האדם והציר היחיד עליו הוא סובב הוא אני. אך לדברינו הסדר מתהפך. גם השכר והעונש הם חלק מגילוי ה' בעולם, אך לא פעם, יש דברים 'דחופים יותר' לקב"ה לעשות פה, לכן איננו רואים את התוצאות של מעשינו כאן ועכשיו.
העובדה שאנחנו עושים את המעשים הנכונים איננה מחייבת לראות תוצאות בעולם הזה. העשייה נכונה כי היא הדבר הכי טוב לעשות ולא כי היא הדבר הכי ריווחי כאן ועכשיו.
כתבנו בספר החיים למענך א-לוהים חיים...