זו היתה שיחה לא צפויה בכלל. כחוקר פרטי שעוסק בעיקר במעקבים ובחקירות תחת כיסוי, קיבלתי פניות בנושאים שונים ומגוונים - כבר פנו אלי אין ספור ארגונים שרוצים לאתר מעילות של עובדים, צעירים ומבוגרים שביקשו סיוע באיתור קרובי משפחה רחוקים, ואפילו גורמי ביטחון פנו אלי לשיתופי פעולה. אך מעולם לא קיבלתי פנייה מאדמו"ר.
למעשה היה זה השמש של האדמו"ר מאחת החסידויות הגדולות והמכובדות בירושלים שהציג עצמו כיוסף.
מן הרגע הראשון זיהיתי את הרעידות בקולו של יוסף. קל היה להבחין כי מדובר בעניין שנוגע לליבו באופן אישי. "האדמו"ר שרוי בצער עמוק" הוא אמר לי. "אם תצליח לעזור לנו, החסידות כולה תהיה אסירת תודה".
ביקשתי שיספר הכל מהתחלה.
"לפני כמה חודשים לאחר שעובדת הנקיון המסורה והאהובה בביתו של האדמו"ר עזבה למולדתה, החליפה אותה אירנה - עובדת נקיון חדשה ממוצא רומני.
לקראת פסח התבקשה אירנה לסייע במלאכת הנקיון היסודית והיא נענתה ברצון רב.
ערב החג התקרב והרבנית חיפשה את קערת הסדר של הרב אך לא מצאה אותה. היא 'הפכה' את הבית, אך הקערה איננה.
לאחר בדיקות חוזרות ונשנות, החשד נפל על אירנה. משפת גופה ומהתנהגותה החשדנית נדמה היה שהיא אכן "ניקתה" את הבית ביסודיות.
עליך להבין, מדובר בקערה מכסף טהור ששווייו הגולמי של החומר נאמד בכ-200 אלף שקלים, וכפריט יודאיקה הערך עומד על כרבע מיליון דולר! אך לא זה העניין, זוהי קערה שעוברת בירושה זה דורות, וערכה הסנטימנטלי גבוה לאין ערוך. האדמו"ר מבקש שתמצא את הקערה והוא מוכן לקנות אותה בכסף מלא".
בניגוד למקרים רבים בהם אני מטפל בעבודתי, הפעם הרגשתי שזוהי שליחות אישית שלי.
בירורים קצרים הראו לנו שממש לפני כמה שבועות שלחה אירנה חבילה בדואר אקספרס לרומניה.
לא עבר שבוע, ומצאתי את עצמי בעיר קלוז' הרומנית. לצידי מתורגמן בשם יורם, יליד רומניה שעלה לישראל בילדותו.
עוד לפני שעלינו על הטיסה, הצלחנו בדרך לא דרך לגלות את כתובת המשלוח של החבילה של אירנה כך ידענו היכן מתגוררת משפחתה. בקלוז' ביצענו תצפיות על הבית כדי לדלות מעט יותר מידע על יושבי הבית, על הרגליהם ועל המבקרים בבית.
בין תצפית לתצפית, הסתובבנו בעיר כדי להכיר יותר את הסביבה המקומית.
הגענו לשוק קלוז', ושם יורם הציג עצמו בפני הרוכלים כסוחר יודאיקה. הוא אמר שהוא מעוניין למצוא בעיר פריטים יהודיים מימי טרום מלחמת העולם השנייה. מוכר ירקות אמר לו שיש סוחר עתיקות לא הרחק משם, ונתן לנו כתובת. נחשו מה? אכן זהו אותו הבית.
הסתבר שאחיה של אירנה סוחר בעתיקות ובכלי כסף וזהב.
בדרכנו לבית האח יורם הזהיר אותי שלא ארחיק לכת בנסיונות לדובב אותו.
"פה זה לא ישראל, סוחרי עתיקות הם לעתים קרובות חברים במאפיה הרומנית. מספיק שרק יחשוד שיש לך כוונות נסתרות, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו במאסר. כאן המשטרה עובדת עם המאפיה ואולי גם בית המשפט".
הגענו שוב אל בית אחיה, והפעם הייתי אני הסוחר ביודאיקה ויורם חזר לעמדת המתורגמן. אמיל - אחיה של אירנה הוא בחור צנום, אך לצידיו עומדים שני שומרי ראש בעלי מבנה גוף של מתאגרף במשקל כבד.
חששתי שהסמיכות להיעלמותה של קערת הכסף תעלה אצלו חששות, אך נראה היה שאמיל לא חושד בכלום.
על אף מבטיהם הקשוחים של שומרי הראש, השיחה היתה ידידותית ונעימה. בזהירות רבה ובמחשבות על מה שעלול לקרות אם ניחשף, שאלתי שאלות וביקשתי לראות פריטים שונים. לאחר שהרגשתי שנוצר אמון בסיסי, התחלתי לכוון את אמיל אל יודאיקה יוקרתית. אמיל בעצמו סיפר לי שרק לפני כמה ימים מכר קערת כסף יהודית.
גיליתי התלהבות מתונה וביקשתי שיספר לי יותר.
הוא נתן לי מספר של אוליגרך אוקראיני שסוחר בעתיקות ואמר לי שהוא מחזיק בפריטי יודאיקה רבים.
ושוב למחרת כבר התארגנו לקראת טיסה ספונטנית לאוקראינה.
ויטלי התגלה כעשיר מופלג. הוא מתגורר בבית מפואר בקייב ומיד ניתן להתרשם מחיבתו לרכבי ספורט ולסיגרים. הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות, והפעם השיחה התנהלה באנגלית סבירה.
לאחר הקדמות וגינוני נימוסין התחלנו לדבר ביזנס.
ויטלי הציע לי לרכוש מזוזות עתיקות, קרע קלף מספר תורה ועוד פריטים שונים, אך אני חתרתי בעדינות אל קערת הכסף. ויטלי איש עסקים בעל חושים חדים והוא הבחין בעקשנות שלי סביב הקערה. הוא שאל לפשר העניין, ואני הרגשתי שאפשר לסמוך עליו, אז הימרתי וסיפרתי לו על האדמו"ר ועל הבקשה שלו ממני (על היותי חוקר פרטי העדפתי שלא לספר מפני שגם באוקראינה אין לדעת כיצד קשורים בעלי הון ומאפיות עם המשטרה).
קיוויתי שויטלי יסכים לשאת ולתת וכבר התכוננתי לבקש ממנו להקל במחיר בשל הסיפור שמאחוריו.
אך שוב הופתעתי וויטלי אמר לי את הדברים הבאים: "כילד חונכתי וגדלתי כנוצרי קתולי. הייתי פוקד את הכנסייה בימי ראשון, וכמו רבים מחבריי בזתי ליהודים. כשהייתי בן 14 ביקרתי את סבתי והיא סיפרה לי בסוד שהיא יהודיה. היא הסבירה לי שלפי היהדות אני יהודי (היא היתה מצד אימו). בהתחלה זה לא שינה אצלי דבר מכיוון שראיתי עצמי כאוקראיני נוצרי. אך עברו השנים והתחלתי לחקור, ובשנים האחרונות החלטתי לקחת את זה צעד קדימה. ביקרתי בישראל, הפסקתי לאכול חזיר ואני אפילו מדליק נרות בליל שבת.
זו גם אחת הסיבות שיש לי חיבה מיוחדת לחפצי יודאיקה.
עכשיו כשאני יודע שקערת הכסף גנובה, אינני יכול לדרוש תמורתה תשלום. כסף לא חסר לי".
ויטלי ביקש להשיב את הקערה ובתמורה לקבל ברכה מהאדמו"ר באופן אישי. הבטחתי לו מיד שאדאג לברכה.
קישרתי בינו לבין האדמו"ר ולאחר שיח חם ותודות רבות, הם סיכמו שויטלי יבוא לביקור נוסף בישראל ויהיה אורח כבוד בחצר האדמו"ר. אז גם יוכל לקבל את הברכה מידי האדמו"ר באופן אישי.
הקערה שבה איתי לארץ והרגשתי שהשנה כבר מצאתי את האפיקומן.
באדיבות 'טרגט חקירות'.