א. "אשר לא ידע את יוסף".
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א' ח'). ובמדרש רבה (שם א' י'): "וכי לא היה מכיר את יוסף? אמר רבי אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של מלך. אמר המלך: התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך. לכך כתב עליו המקרא כלומר: היום אשר לא ידע את יוסף למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'".
שני רבדים במדרש זה. האחד הוא לקח מוסר פשוט: מי שכופר בטובה מי שאינו מכיר תודה סופו גם לכפור בה ולא להכיר לו תודה. אך דומה שיש במדרש רובד עמוק יותר: כאשר יוסף נמכר לפוטיפר נאמר: "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (בראשית ל"ט ג'). מנין ידע מצרי שה' הוא המצליח את דרכו של יוסף? מסביר המדרש (מובא ברש"י): "ושם שמים שגור על פיו" בהתנהגותו ובדיבורו הנחיל להם יוסף את האמונה בה'. ראה בדברי יוסף אל אשת פוטיפר בסיום נאומו: "וחטאתי לאלקים" (שם פסוק ט') בדבריו אל שר המשקים ושר האופים בבית הסוהר: "הלוא לאלקים פתרונות ספרו נא לי" ובפתרון חלומות פרעה: "אלקים יענה את שלום פרעה" (בראשית מ"א ט"ז) "את אשר האלקים עושה הראה את פרעה" (שם כ"ה) ושוב: "אשר האלקים עושה הראה את פרעה" (שם כ"ח) "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשות" (שם ל"ב) עד אשר גם פרעה משתכנע ואומר לעבדיו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו" (שם ל"ח).
נמצא כי את תפקידו של אברהם אבינו בארם ובכנען החדרת האמונה באל אחד המשיך יוסף במצרים. ופרעה אשר לא ידע את יוסף כפר לא רק ביוסף האיש כי אם גם בשליחות שלו. וזהו שנאמר במדרש כי מי אשר לא ידע את יוסף הדבר נובע מכך שהוא אינו יודע את ה'.
אף עם ישראל שקע בארבעים ותשע שערי טומאה ופירושו של דבר שכחת האל. עד כדי כך שכאשר ה' שולח את משה (בסנה) לעם ישראל שואל משה: "ואמרו לי מה שמי מה אומר אליהם" הם שכחו את שמו של ה' את הנהגתו בעולם. "ויהיה בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו". הם לא זעקו אל ה' הם שכחו אותו. הם זעקו סתם אבל ה' שמע: "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה" (שמות ב' כ"ג). ממילא גם: "ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב". רק בזכות האבות ה' שומר לבנים חסד.
נמצא כי כעת מוטלים על משה ועל אהרן שני תפקידים: להנחות את מכות ה' על מצרים כדי ללמדם לדעת את ה' ולעשות אותות ומופתים לפני בני ישראל כדי לחזק אף בהם את ידיעת ה'.
ב. "וידעתם כי אני ה'"
אכן בפגישה הראשונה של משה ואהרן עם פרעה אומר להם מלך מצרים: "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". גם שוטרי ישראל אינם מבינים וכאשר חוזר משה וטוען כלפי ה' הוא מקבל תשובה (תחילת פרשת וארא): "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם... לכן אמור לבני ישראל אני ה'! והוצאתי אתכם... ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלהיכם". לאבות לא היה צריך להודיע את ה' כי אמונתם היתה שלמה. עם ישראל יראה את האותות והמופתתים וידע. וגם כלפי פרעה אומר ה' למשה (תחילת פרשה זו): "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים... וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים". מטרת המכות אינה להעניש את פרעה (כי אם כן לא היה מקשה את ליבו) כי אם לפרסם את שם ה' למצרים ולישראל.
לכן לפני מכת הדם נאמר: "בזאת ידע כי אני ה'" (ז' י"ז) ובסיום מכת הצפרדעים: "למען תדע כי אין כה' אלקינו" (ח' ו') ובמכת הכנים אמרו גם החרטומים אל פרעה: "אצבע אלקים היא" (ח' ט"ו). כך לפני מכת הערוב: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן... לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח' י"ח) ולפני מכת הברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" ולפני שהפסיק הברד: "הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ".
לכן בתחילת פרשת בא אומר ה' אל משה: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך... וידעתם כי אני ה'". ושוב במכת בכורות: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל".
ברם עשרת המכות לא הספיקו לא למצרים ולא לישראל. ולכן בפרשת בשלח אומר ה למשה (י"ד ד'): "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'". ולהלן: "וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וברכבו ובפרשיו" (שם ז'). ולכן גם עם ישראל שזעקו אל ה' והביעו חוסר אמונה נאמר עליהם: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ואף יתרו מסיים: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים". אך חוסר האמון נמשך בתלונות בני ישראל על ה' ולכן אומרים משה ואהרן לעם: "ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים" (ט"ז ו') ואילו ה' אומר (ט"ז י"ב): "בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם".
אך לאמונה השלמה הם הגיעו במעמד הר סיני שנאמר: "וגם בך יאמינו לעולם" כי במתן תורה היתה הפנמה!
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א' ח'). ובמדרש רבה (שם א' י'): "וכי לא היה מכיר את יוסף? אמר רבי אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של מלך. אמר המלך: התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך. לכך כתב עליו המקרא כלומר: היום אשר לא ידע את יוסף למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'".
שני רבדים במדרש זה. האחד הוא לקח מוסר פשוט: מי שכופר בטובה מי שאינו מכיר תודה סופו גם לכפור בה ולא להכיר לו תודה. אך דומה שיש במדרש רובד עמוק יותר: כאשר יוסף נמכר לפוטיפר נאמר: "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (בראשית ל"ט ג'). מנין ידע מצרי שה' הוא המצליח את דרכו של יוסף? מסביר המדרש (מובא ברש"י): "ושם שמים שגור על פיו" בהתנהגותו ובדיבורו הנחיל להם יוסף את האמונה בה'. ראה בדברי יוסף אל אשת פוטיפר בסיום נאומו: "וחטאתי לאלקים" (שם פסוק ט') בדבריו אל שר המשקים ושר האופים בבית הסוהר: "הלוא לאלקים פתרונות ספרו נא לי" ובפתרון חלומות פרעה: "אלקים יענה את שלום פרעה" (בראשית מ"א ט"ז) "את אשר האלקים עושה הראה את פרעה" (שם כ"ה) ושוב: "אשר האלקים עושה הראה את פרעה" (שם כ"ח) "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשות" (שם ל"ב) עד אשר גם פרעה משתכנע ואומר לעבדיו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו" (שם ל"ח).
נמצא כי את תפקידו של אברהם אבינו בארם ובכנען החדרת האמונה באל אחד המשיך יוסף במצרים. ופרעה אשר לא ידע את יוסף כפר לא רק ביוסף האיש כי אם גם בשליחות שלו. וזהו שנאמר במדרש כי מי אשר לא ידע את יוסף הדבר נובע מכך שהוא אינו יודע את ה'.
אף עם ישראל שקע בארבעים ותשע שערי טומאה ופירושו של דבר שכחת האל. עד כדי כך שכאשר ה' שולח את משה (בסנה) לעם ישראל שואל משה: "ואמרו לי מה שמי מה אומר אליהם" הם שכחו את שמו של ה' את הנהגתו בעולם. "ויהיה בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו". הם לא זעקו אל ה' הם שכחו אותו. הם זעקו סתם אבל ה' שמע: "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה" (שמות ב' כ"ג). ממילא גם: "ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב". רק בזכות האבות ה' שומר לבנים חסד.
נמצא כי כעת מוטלים על משה ועל אהרן שני תפקידים: להנחות את מכות ה' על מצרים כדי ללמדם לדעת את ה' ולעשות אותות ומופתים לפני בני ישראל כדי לחזק אף בהם את ידיעת ה'.
ב. "וידעתם כי אני ה'"
אכן בפגישה הראשונה של משה ואהרן עם פרעה אומר להם מלך מצרים: "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". גם שוטרי ישראל אינם מבינים וכאשר חוזר משה וטוען כלפי ה' הוא מקבל תשובה (תחילת פרשת וארא): "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם... לכן אמור לבני ישראל אני ה'! והוצאתי אתכם... ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלהיכם". לאבות לא היה צריך להודיע את ה' כי אמונתם היתה שלמה. עם ישראל יראה את האותות והמופתתים וידע. וגם כלפי פרעה אומר ה' למשה (תחילת פרשה זו): "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים... וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים". מטרת המכות אינה להעניש את פרעה (כי אם כן לא היה מקשה את ליבו) כי אם לפרסם את שם ה' למצרים ולישראל.
לכן לפני מכת הדם נאמר: "בזאת ידע כי אני ה'" (ז' י"ז) ובסיום מכת הצפרדעים: "למען תדע כי אין כה' אלקינו" (ח' ו') ובמכת הכנים אמרו גם החרטומים אל פרעה: "אצבע אלקים היא" (ח' ט"ו). כך לפני מכת הערוב: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן... לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח' י"ח) ולפני מכת הברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" ולפני שהפסיק הברד: "הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ".
לכן בתחילת פרשת בא אומר ה' אל משה: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך... וידעתם כי אני ה'". ושוב במכת בכורות: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל".
ברם עשרת המכות לא הספיקו לא למצרים ולא לישראל. ולכן בפרשת בשלח אומר ה למשה (י"ד ד'): "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'". ולהלן: "וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וברכבו ובפרשיו" (שם ז'). ולכן גם עם ישראל שזעקו אל ה' והביעו חוסר אמונה נאמר עליהם: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ואף יתרו מסיים: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים". אך חוסר האמון נמשך בתלונות בני ישראל על ה' ולכן אומרים משה ואהרן לעם: "ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים" (ט"ז ו') ואילו ה' אומר (ט"ז י"ב): "בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם".
אך לאמונה השלמה הם הגיעו במעמד הר סיני שנאמר: "וגם בך יאמינו לעולם" כי במתן תורה היתה הפנמה!