לקראת חג הפסח, זמן חירותנו, אנחנו מחדדים את נושאי החג בהסתכלות על המאורעות המקיפים את עולמנו כיום. כאשר אנו עושים זאת, אנו נוכחים לדעת כי ישנם שני נושאים המעניקים לחג הפסח השתא משמעות מיוחדת יותר לעומת פסח אשתקד.
הנושא הראשון הוא היציאה מעבדות לחירות המודגשת מאוד בשבועות האחרונים סביב המלחמה בעיראק. המעמד הזה של יציאת עם ומדינה מעבדות של רודן לחירות – גם אם אינם נוגעים ישירות לנו – הרי הם מחזירים אותנו לתודעה, שהעם היהודי הוא החלוץ בפני האנושות כולה בהניפו את נס המרד של יציאה מעבדות לחירות כבר לפני יותר מ-3,300 שנה. כמו בנושאים רבים אחרים, באמונה בבורא עולם, בערכי תורה ומוסר, היינו אלה המנחילים זאת לעמי תבל וקיבלנו על עצמנו להיות בכך אור לגויים. עם ישראל היה העם הראשון שיצא תחת שיעבוד מצרים, ניפץ עול הגזירות, ובחסדי ה' יצא להקים לו בית ולחיות את חייו הרוחניים-דתיים כעם בני חורין. היינו בכך דוגמא לעמי תבל; גם חירות מדינית פיזית וגם חירות דתית רוחנית.
הנושא השני הוא התחום החברתי. נוכח המצב הכלכלי – חברתי החמור במדינה, כאשר כל כך הרבה משפחות נמצאות מתחת לקו העוני, כאשר קו האבטלה נמצא במגמת עלייה, כאשר ילדים משחרים לפת לחם – יש עניין מיוחד בפתיח של ההגדה של פסח: "כל דכפין ייתי וייכל, כל דצריך ייתי וייפסח". אנו מחנכים את בני הבית שלנו לפתוח את הדלת לא רק לאליהו הנביא, אלא לכל אדם באשר הוא. אנו מטיפים לפתוח את הדלת לא רק אחרי "שולחן עורך" – כלומר, בתום הסעודה, אלא מחנכים לעשות כן עוד לפני הסעודה, כאשר השולחן עדיין ערוך ומציע ארבע כוסות, מצה וכל יתר הדברים.
מתוך אלפי האמרות ודברי התורה שנקשרו ככתר מפואר סביב ההגדה של פסח, קרובה אל לבי הדרשה החסידית הבאה, שהמוטו שלה הוא, שסמני ליל הסדר, הם אבני-דרך בהתנהגות הנדרשת מאתנו, שלומי אמוני ישראל.
קדש ורחץ; פונה הקב"ה אל האדם מישראל ואומר לו: אם רצונך להתקדש לי ולהימנות על ישראל זרע קדושים, עליך דבר ראשון לרחוץ עצמך. היה נקי כפיים. "רחצו הזכו".
כרפס – יחץ; גם אם אין לך בשר ודגים וכל מטעמים, אלא בידך ירקות בלבד – כרפס – עליך לקיים את "יחץ" – לחלוק זאת עם העני ממך.
מגיד – רחצה; לא רק אתה נדרש לניקיון כפיים, אלא עליך להגיד גם לבניך ולבני בנך שיש חובת רחצה לניקיון וטוהר. להוציא מחדרי הבית ומחדרי הלב כל מצה, כל סוג של ריב, מחלוקת ומדון.
מרור – כורך, שולחן עורך; האדם המאמין, גם אם ח"ו נמצא כרוך – אפוף במתחים ובעננה של קדרות – גם אז חייב הוא ב"שולחן עורך" – חייב הוא לנהל את חייו עפ"י השולחן ערוך כהלכתו, כדרך שקיבל מאבותיו. ראינו זאת לפני 60 שנה, ראינו זאת במלחמת העצמאות ובכל התקופות הקשות, כיצד יהודים תמיד הקפידו לערוך שולחן שבת ומועדי ישראל.
צפון – ברך; גם במצב של מרור כורך, עלינו לברך את הצפון, את הקב"ה התמיר והנעלם, כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
הלל – נרצה; מי שמהלל את ה' והולך דרך אבני הדרך שציינו לעיל, הלל שכזה – נרצה – מתקבל לרצון וברחמים אצל בורא עולם.
הבה נתפלל שתהא השעה הזאת, שכל בית ישראל מסובים לספר ביציאת מצרים, שעת רחמים ועת רצון מלפני ריבונו של עולם וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.