היכולת לבחור

כולם מכירים ויודעים שהמוקד הרוחני של פסח הוא החירות, אך כיצד הוא בא לידי ביטוי באורח החיים שלנו? החשיבות שמוענקת לערך החופש בתפיסה היהודית מתחילה כבר בהגדרת "צלם א-להים" שבאדם כבחירה חופשית; זהו מותר האדם על בעלי החיים - יכולתו לבחור מה לעשות, ולא לפעול על פי אינסטינקטים ביולוגיים נמוכים. בהלכות תשובה במשנה תורה לרמב"ם, מרחיב ומאריך הרמב"ם על עניין הבחירה החופשית של האדם, ובכך מחד גיסא - מטיל על האדם אחריות רבה על גורלו ומחייב אותו להיות אחראי למעשיו, ומאידך גיסא - מאפשר חופש ואפשרויות בלתי מוגבלות, ושולל את הגישה הדטרמיניסטית-פטליסטית שטוענת שהכול קבוע מראש על ידי גורל עיוור ושרירותי.

בהנחה שאנחנו מקבלים גישה זו באופן בסיסי, ולא נוהים אחרי גישתו של ר צדוק הכהן מלובלין שאומר ש"הכול בידי שמים כולל יראת שמים", מתעוררות שתי נקודות למחשבה. ראשית, האם אנחנו מעריכים ומממשים את החופש המוחלט שניתן לנו? האם אין אנו שבויים בידי השמרנות, הפחד, ונורמות חברתיות, התנגדות לשינוי ועוד. שנית, נדמה כי ערך ה"חופש" נכנס לרובריקה של ערכי המערב עם הקונוטציות השליליות הנלוות. בתודעה דתית סטנדרטית, חופש מתחבר עם הדוניזם, עם חיים של בילויים ונהנתנות, עם חוסר גבולות במובן הפרוץ. לא בכדי החילונים היו מכונים פעם "חופשיים"; חופש מתחבר באופן ישיר עם חילוניות.

להעריך את החופש שניתן לנו(צילום: The unnamed-cc-by-sa)

כדי להתמודד עם מושג החופש ה"חילוני" ולאמץ גישה נכונה לחופש, כדאי להפריד בין הדברים. חופש הוא כלי, הוא אמצעי, והוא מאפשר כיוונים שונים של מחשבה ומעשה. חופש הוא מרחב האפשרויות העומדות בפנינו, והבחירה מה נעשה נתונה בידינו. עומדים לפניי החיים והמוות, הטוב והרע (ולפעמים גם הכרעות קצת פחות הרות גורל...), ומקבלים הכרעה לצד מסוים: להאמין בא-להים ובאדם, לחיות בטוב, להכפיף את עצמי למערכת ערכים ונורמות וחוקים מסוימים. מתוך כך שבחרתי בכוחות עצמי, ומרצוני החופשי - התחייבתי למשהו, קיבלתי על עצמי אחריות. אין זה דומה לקיום שנעשה מתוך רוטינה ואינרציה, או מתוך הכרח וכפייה. דווקא העובדה שיכולתי לבחור אחרת, מחייבת אותי להיות נאמנה וישרה לדרך שבחרתי. מכך עולה שעבור אדם מאמין, העניין העמוק של החופש הוא שהחופש מציע חתירה מרצון למפגש עם א‑להים, באמונה ובקבלת תורה ומצוות.

הגמרא במסכת שבת מספרת שבתחילה, במעמד הר סיני - ה כפה על עם ישראל "הר כגיגית" וקבלת התורה הייתה לא-בחירית. אך בשלב הבא "הדוּר קיבלוה בימי אחשוורוש" - בהמשך עם ישראל קיבל על עצמו את התורה מרצון, מבחירה. לפעמים יש צורך להכריח ולהכפיף בכוח, אך המימוש המלא של מפגש עם ה יהיה דווקא מתוך חופש שלנו לבחור להאמין, לקבל ולקיים, לשמור ולעשות. חג הפסח מציע לנו שחרור מתחושת הכפייה שעלולה להעכיר את עבודת ה שלנו, ומזכיר לנו - באווירה האביבית-החירותית שלו - שבאמת אנחנו בני חורין וחופשיים, ובוחרים בכל יום מחדש להאמין.

הכותבת תלמידת בבית המדרש במגדל עוז, וחברה בפורום אשכול