"ואילו לא היו אבותינו נגאלים ממצרים היינו אנו ובנינו ובני בנינו עבדים לפרעה במצרים"
(מתוך האגדה)
אלפי שנים חלפו, כל המבנה הפוליטי והתרבותי של העולם השתנה לחלוטין, ואנו ממשיכים לחשוב שלולא יציאת מצרים עדיין היינו משועבדים לפרעה?
כן, כי יותר משהיו אבותינו משועבדים למצרים מכוח השוט והחרב, נשלטו הם ברוחם.
האימפריה המצרית כופפה את נתיניה בעיקר בכוח התרבות ותפיסת העולם המצרית, שהיתה משוכנעת וגם הצליחה לשכנע את כולם שאין רוח בעולם, שהכל הוא חומר. בכור השפחה היושב אחר הרחיים סבל מאד בחייו אך הוא לא העלה בדעתו לקום ולברוח,ודאי שלא להתמרד. לא העלה בדעתו כי לא היה, הוא היה נתין של תרבות שלא האמינה שאפשר לשנות דבר מה. "מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת, ועכשיו הוציא ששים ריבוא בני אדם ממצרים" [מכילתא דרבי ישמעאל יתרו- מס' דעמלק א]. החומות ששללו את אפשרות הבריחה היו החומות שהוצבו לרוח האדם. תפיסת החיים היתה שהכל קבוע מראש, מה שהיה הוא שהיה. אף אדם לא יכול היה להתקומם כנגד העוול והניצול, רוח האדם לא נשאה אותו למרומים ולא דחפה לגלות אופקים חדשים.
ייאוש טוטאלי מילא את ליבות בני האדם. מצרים סגרה את לב האדם במייצרים. אפילו הטבע המצרי שיתף פעולה- הנילוס המצרי נותן את שפע מימיו בלא כל תלות בכמות המשקעים השנתית.
לא לחינם משמשת הפירמידה כסמל למצרים הפרעונית: המצרים ראו את עצמם כאבנים בפירמידה גדולה, כשכל שורת אבנים משרתת את שורת האבנים שמעליה וכן הלאה וכן הלאה. רק האבן שבקודקוד הפירמידה מתנשאת על כל ואין מעליה דבר. האבן הזאת סימלה את פרעה, בן החורין היחיד מבחינה משפטית.
"יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" [מגד ירחים הראיה קוק זצ"ל]. לולא יציאת מצרים היתה ההסטוריה האנושית כולה קופאת על שמריה, ללא כל התפתחות, בלא התקדמות. אנחנו עדיין היינו משועבדים לצאצאי המצרים הקדמונים. יציאת מצרים אינה עוד שחרור לאומי, היא מאורע קוסמו פוליטי, היא גאולת רוח האדם ממצריה. בצאת ישראל ממצרים התעורר העולם כולו משנת חורף ארוכה שבו היה שקוע, והאמונה ביכולת הרוח לשלוט בחומר החלה לנבוט. עם העבדים הזוכר ברית אבותיו קם לשוב אל ארצו ואל אלוהיו- וכל עוצמתה החומרית של מצרים הכבירה מתפוגגת למולו.
עוד הרבה משעבדים קמו במהלך ההסטוריה מני אז ועד היום, עריצים כוחניים ועריצים שהשליטו תרבויות שפלות: אך זכר יציאת מצרים הוא ששכנע, הוא שניצח והוא שינצח.
אל מול הפעמים בהם חש האדם כי הוא במבוי ללא מוצא, כי עוצמות חומריות מאיימות לכופפו ולהכניעו- אנו שבים ויונקים כוחות חיים ותקווה מיציאת מצריים. "עברנו את פרעה נעבור גם את זה".
זכרון יציאת מצרים הוא חי ורענן והוא משכנע יותר מהצללים שחומות קודרות מנסות להטיל על תקוותינו. "השיר יושר כליל התקדש חג"- וליל שמורים הוא לד', לילה המשומר ובא מן המזיקים. לילה שבו מתמלא ליבינו ברצון ובאמונה חיה לראות כי נסו כל מחשכי ארץ ואור חדש מאיר את ציון.