עזבו אתכם מציפי נגד מופז, ביבי נגד סילבן או אטיאס נגד אלי ישי, זה הכול כסף קטן, משחק ילדים, מופע החימום של הדבר האמיתי: הקרב על רב ורבנית פורים, מערכת הבחירות שתקבע מי יישב על כס הרבנות. השמועות מספרות כי בשנה שעברה הופעל לובי חזק מצד גורמים בממלכה הבריטית, לאחר שהמלכה האם הביעה את נכונותה להיכנס לתפקיד ולו ליום אחד. אומנם ועדת הקבלה מצאה אותה עומדת בכל הקריטריונים המחמירים של הצניעות, אבל בסוף היא נפלה על סעיף הגיל.
אם אתם חושבים כי מדובר בעוד אירוע נחמד, הובי להמונים, משהו חביב נטול יצרים, כבוד, תככים וסגירת קואליציות מאחורי הגב, אז תחשבו על זה לבד, בחושך, ככה לפחות תעשו את הפדיחה שלכם בשקט ולא כולם יראו כמה חומוס יצאתם.
מעל 14 שנה כבר עברו ואני עדיין זוכר את ההתמודדות כאילו היה זה אתמול. מצד אחד אופיר, מלך הכיתה האולטימטיבי, האיש שנולד עם שרביט המלוכה ביד (בוא נגיד שאם המדריך הכובש שלכם מהסניף נטף אבק כוכבים אז אופיר היה השמש בהתגלמותה..) מנגד, בתפקיד האופוזיציה הלוחמת, עמד ירון, נציגם הבלתי מעורער של ילדי הדממה, וכל אלו שרצו קצת לשם שינוי, רב פורים מעניין יותר מאשר הקלישאה הבנאלית שכולם חיכו לה.
יריית הפתיחה הראשונה נורתה חודש לפני פורים, סתם ככה, באמצע משחק כדורסל פשוט. אופיר עשה קרוס אובר, נכנס בצעד וחצי לעבר הסל, עד שירון הגיע משום מקום ותקע לו קטנה כזו, שסידרה לאופיר סמולטוק צפוף עם הפרקט.
"אולי תרגיע?" צעק לעברו אופיר "מה נראה לך שאתה עושה?"
"יאללה יאללה, מה ת'בחורה?" ענה לו ירון, "כולה מכה קטנה". וכמו מפולת שלגים, כל יום שעבר, סחב איתו עוד מטענים שליליים, לכלוכים קטנים ועקיצות כואבות. שבוע לפני ההכרזה, עטו עליהם אופיר וירון את המסכות המושלמות: משני נערים חיוביים המתנדבים במד"א,'זכרון מנחם' ויד למה שאתם לא רוצים, הם הפכו לאנשים קטנים עם פזילה גדולה לכיוון הכס הקדוש, שהוציאה מהם את כל הג'יפה והפכה אותם למגעילים כמו אחרון הפוליטיקאים.
כולנו היינו בהלם. לא הבנו מה לעזאזל נפל עליהם ואיך אופיר האידיאליסט וירון, אחת הנשמות הגבוהות והאהודות על כולנו, יכולים להגיע למצבים כאלו. אופיר לכלך ראשון, ירון החזיר בהעלאת זיכרונות לא נעימים שאופיר אמר על רוני לפני 100 שנה בערך, מה שלא הפריע לרוני, עוד אחד מהתלמידים האהודים, לסמן את אופיר ולהצהיר על תמיכתו הנלהבת בירון, תוך הבטחה מפורשת שהוא מביא איתו מהבית עוד 10 מנדטים אחרי שהוא סגר כמובן דיל שהשאיר את וועד העובדים של רוני מרוצים..
ביום ההכתרה, כולנו כולל ירון ואופיר שיחקו אותה "ורי האפי" עד לשעת ההכרזה בה נקבע כי ירון יהיה רב פורים, מאותו רגע לא ראינו בכלל את אופיר. בהכתרה עצמה, שהייתה דרך אגב מופע מרהיב של טעם רע, שפגע כאילו אין אלוקים במורה להיסטוריה שיצא החוצה באמצע אדום ופגוע כולו, לא יכולתי שלא לחשוב, כמה הרס צער וחורבן המטנו על עצמנו דווקא בפורים שהוא חג כל כך מסוגל וקדוש עד שנאמר על יום כיפור שהוא 'כמו פורים', כי בפורים אנחנו ממליכים את הקב"ה מתוך שמחה לעומת ההמלכה ביום כיפור שנעשית מתוך מורא ופחד.
רק כשחלפו השנים, הבנו את גודל הצלקות שלקחו איתם מההכתרה ירון ואופיר, איש איש בדרכו. מפגישה מקרית עם אופיר לפני כמה שבועות, הבנתי כי גם הוא וגם ירון המשיכו הלאה בחייהם. התחתנו והולידו ילדים. שניהם הגיעו לתפקידים מוצלחים מאוד בתחומם, שניהם נראים כאלו ההכתרה ההיא, לא מעניינת להם ת'סבתא, ושניהם כך גיליתי לתדהמתי, עדיין לא מדברים אחד עם השני ולא רוצים גם לשמוע על האחר ועדיין כואבים ופגועים מזיכרון הימים ההם. מאז הבנתי, שיש מסכות של פורים, ויש מסכות רעות של טינה נקמה ועלבון, הנשארות לכל החיים.