מגבית פורים
בתקופת התלמוד נהגו לסדר מגבית מיוחדת לפני פורים. (בבא מציעא ע"ה). הגבאים היו גובים תרומה עבור סעודת פורים לעניים, ואסור היה לשנות ממגבית זו למטרות צדקה אחרות. גם העני חייב היה להוציא כסף זה אך ורק על סעודת פורים ושמחת היום. במרוצת השנים קשרו מנהג זה עם מחצית השקל שתרמו למשקל. בזמן שבית המקדש היה קיים, חייב היה כל אדם מישראל לתת מחצית השקל לקורבנות הציבור (תמידים, מוספים, עומר, לחם הפנים ועוד). יש הנוהגים בתפילת מנחה של תענית אסתר לתרום בבית הכנסת שלושה מחצית השקל, שכן בפרשת "תרומה" מוזכרת המלה 'תרומה' שלוש פעמים.
שתיה בפורים
נהוג להרבות בשתיית יין ואף להתבסם מעט. הסיבה לכך היא, שהיין היה מקור המהפך בפורים: המשתה והשתכרותה של ושתי הביאו לידי המלכת אסתר, ומשתה אחשוורוש גרם למפלת המן ולמינוי מרדכי. וכך מובא בספר המנהגים: "אמר רבא: 'מיחייב אינש לבסומי בפוריא' (מגילה). הטעם לכך שבפורים מצווה לשתות עד לשכרה הוא פשוט בזה, שהנסים העיקריים בפורים קשורים במצב של 'כטוב לב המלך ביין': בשכרותו דרש המלך מה שדרש מוושתי והגיע למנות את אסתר במקומה למלכה, וגם סופו של המעשה, סופו של המן ומפלתו הגמורה, היו בשעת 'משתה היין'". היות ומצב של שכרות הוא זר לחלוטין ביהדות, ניסו להסביר זאת בשני אופנים. "אור הנר" מפרש שאין כאן שכרות ממש: "לא אמרו מיחייב אינש לבסומי ביין, חייב אדם מישראל להשתכר ביין, אלא: 'לבסומי בפוריא' – להתבסם בפורים: חייב אדם לשמוח ולהתלהב מנס פורים "עד דלא ידע". מצד שני כותב ה"כתב סופר", המנסה להבין נפשו של האדם הממשיך להיות מושפל ונרדף, ורוצה לקיים את המצווה לשמוח. וכך כתב: "בשביל שיוכל אדם מישראל לשמוח בפורים הוא אנוס להשתכר תחילה, כדי שיגרש מעליו את כל הדאגות וישכח באיזה עולם הוא שרוי, שכן בשעה שהוא מפוכח – כיצד יהיה שמח בשמחת פורים, בשעה שיודע ש:'אכתי עבדי אחשוורוש אנן', כלומר – שעדיין עבדי אחשוורוש אנחנו, ועדיין אנו מוקפים כל מיני המן וסובלים מגזירות שונות?!
אוזני המן
על מה "זכו" 'אוזני המן' לכבוד המפוקפק הזה, שדווקא הם הפכו למאפה החביב של החג?. בעדות אשכנז נוהגים לאפות 'אוזני המן', דהינו, כיסנים בתבנית משולשים ממולאים בפרג טחון. ביידיש נקרא מאכל זה "המן טאש" – יש אומרים כי זהו שיבוש השם "מאן טאש"=כיסן פרג. וי"א "המן תש" במובן של תש כוחו. בספר המנהגים מצוין, ששלושת קצוות אוזני המן הם כנגד שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, שכאשר ראה אותם המן - תש כוחו. ויש הטוענים, כי צורת המשולש למאפה האמור באה להזכיר לנו את כובעו המשולש (כך סבורים היו ברוסיה ובפולין) של המן, בדומה לכובע המפורסם של נפוליאון. יהודי מרוקו נוהגים לאכול בפורים מרקחת דבש בשם "שיבאקייה" – שפירושה רשת לצוד בה דייגים. יואל רפל בספרו מביא, שעניין זה הוא זכר להמן במצודה.
מדוע מתחפשים
הרעיון שעומד מאחורי ההתחפשות הוא: הסתר פנים, שמתבטא בשינוי פרצוף או בחיקוי דמות. אחד הרמזים לכך במגילה הוא: "ונהפוך הוא". שינוי דמות – יש הרואים בכך רמז לשינוי שחל בגורל עמנו בימי מרדכי ואסתר. וב"אוצר טעמי המנהגים" מביא טעמים נוספים, בהם: בגלל העניים המתביישים לבקש צדקה בגלוי, וכאשר יתחפשו ולא יכירום יוכלו לבקש ולקבל צדקה, ועוד, שדרשו חז"ל על בני ישראל שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ונענשו בימי המן, "הם עשו אלא לפנים בלבד (בלבם לא עבדו לו) אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים", מכאן המנהג ללבוש מסכה על הפנים. ועוד הביא מפרדר"ר, שהיה זה אליהו הנביא שהתחפש לחרבונא ואמר לאחשוורוש בשעת כעסו על המן "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך".
"פיצוצי" המן
מנהג זה בא לשעשע את הילדים. רמז לו בפסוק: "והיה אם בן הכות הרשע" (דברים כ"ה, ב'), שסופי התיבות של שלוש המלים הראשונות הן: המן. ומפסוק נוסף: "מחה אמחה" (שמות י"ז, י"ד) בגימטריה זה המן. אבודרהם כתב, שבצרפת היו הילדים לוקחים אבנים חלקות, כתבו עליהן שם המן, והקישו באבנים בעת הקראת שמו במגילה, וכך נמחק שמו.