מסכת שבת הגמרא מספרת את סיפור היציאה של רשב"י מהמערה ויש אומרים שזה היה בלג בעומר.
במסכת שבת אות (כו)
"וְאָמַּאי קָרוּ לֵיהּ (לרבי יהודה) "רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים בְּכֹל מָקוֹם"? דְּיָתְבִי (שישבו) רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתִיב (וישב) יְהוּדָה בֶן גֵּרִים גַּבַּיְיהוּ (לידם), פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אוּמָּה זוֹ (רומאים) - תִּקְנוּ שְׁוָוקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר, כָּל מַה שֶׁתִּקְּנוּ - לֹא תִּקְנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן - תִּקְּנוּ שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת - לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָן, גְּשָׁרִים - לִיטּוֹל מֵהֶם מְכָסִים. הָלַךְ יְהוּדָה בֶן גֵּרִים וְסִפֵּר (דברים) דִּבְרֵיהֶם , וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ, יְהוּדָה שֶׁעִילָּה - יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק - יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּינָה - יְהָרֵג".
ובאמת טענת רשב"י היא בגלל שהכיר את אומות העולם שגזרו גזירות נגד לימוד תורה ולכן לא יכולים לומר "וְכוּלָּן לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה" (ע"ז ג) הרי הם הרגו את רבי עקיבא שהיה רבו של רשב"י על שלימד תורה ברבים. הם הרגו את ר' חנינא בן תרדיון גיסו של ר' מאיר בעל הנס כשספר תורה שלמד בו כרוך עליו. כל מה שהם עושים הוא על מנת למשוך לב הבחורים שלנו מלימוד תורה. ואם תאמר שבכל זאת הם משקיעים כאן כסף - הכל ממכס שגובים מאיתנו! על זה שרשב"י גילה את קלונם האמיתי אמרו הרומאים: שמעון שגינה יהרג. הלך רשב"י וברח עם בנו ר' אלעזר ונחבאו במערה י"ב שנים.
וממשיכה הגמרא לספר "הלך הוא ובנו והתחבאו בבית מדרש. כל יום היו מביאות להם הנשים לחם ומים ומהם היו מתפרנסים. כשהחזקה הגזירה חששו רשב"יו בנו שהרומאים יענו את נשותיהם על מנת שיגלו היכן הם מסתתרים והלכו להתחבא במערה. נעשה להם נס ונברא שם עץ חרובים ומעין מים והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צאורם בחול ולומדים תורה כל היום. בזמן התפילה היו מתלבשים ומתפללים וחוזרים לפשוט בגדיהם וללמוד תורה. כל זה עשו כדי שהבגדים לא יבלו. ישבו שנים עשר שנים במערה בא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה? שמעו רשב"י ובנו ויצאו מהמערה וראו איש חורש וזורע. אמר מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵי שָׁעָה?! כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶם - מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַת - קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, לְהַחְרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! חזרו למערה וישבו שם שנים עשר חודשים כיון ש"מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהֵנָּם - שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", יָצְתָה בַת - קוֹל וְאָמְרָה, צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! יצאו וכל מקום שהיה הורס רַבִּי אֶלְעָזָר, היה מרפא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לוֹ (רשב"י לבנו), בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.
בערב שבת ראו זקן אחד שאוחז שני בדי הדס ורץ בין השמשות. שאלו אותו למה ההדסים הללו. אמר להם, לִכְבוֹד שַׁבָּת. ולמה לא תסתפק באחד? ענה להם: אחַד כְּנֶגֶד "זָכוֹר", וְאחַד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". אמר רבי שמעון לבנו ראה כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, התישבה דעתם.
מכאן אנו רואים לכאורה שלושה שלבים ביציאתו אל העולם: שלב ראשון ביציאה ראשונה ושני שלבים ביציאה השניה.
בתחילה לאחר שיצאו מן המערה ראו אנשים זורעים וקוצרים ואמרו: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה"?! כל מקום שנותנים בו עיניהם - מיד נשרף. "יצתה בת קול ואמרה! להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. אחרי י"ב חודש "יצאה בת-קול ואמרה צאו ממערכתם".
השלב השני - לאחר י"ב חודש נוספים במערה יצאו וכל מקום שר' אלעזר היה מכה רשב"י מרפא. אמר לו רשב"י לר' אלעזר - בני, די לו לעולם אני ואתה".
השלב השלישי - בערב שבת בין השמשות ראו סבא הולך לאיטו ובידיו שתי אגודות הדסים. כשראה שהגיע בין השמשות החל לרוץ. אמרו לו: אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת. ושוב שאלו: לא די באחד! וענה: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר לו ר"ש לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל! "יתיב דעתייהו" נתיישבה דעתם.
א"כ שלושה שלבים:
בתחילה - חשבו שצריך רק תורה, אין לעסוק בעניני עוה"ז. וכמו שרש"י מסביר "שהקב"ה מחלק רווח ומזון לעושי רצונו" וכמו שהיה להם במערה. אח"כ קיבלו את העולם בדיעבד - דיו לעולם אני ואתה! - זה השלב השני. ובסוף - שמחים בעם ישראל שמקיימים מצוות בשמחה - שלב שלישי.
וממשיכה הגמרא "ישָׁמַע רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר – חתנו ויצא לקבל את פניו נכנסו לבית מרחץ ושם רחץ רשב"י את בשרו וראה רבי פנחס בן יאיר שיש בבשרו הרבה פצעים וסדקים. התחיל לבכות ונפלו דמעותיו על בשרו של רשב"י ושרפו עד החל רשב"י לצעוק מכאב. אמר רבי פנחס בן יאיר: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לֵיהּ, אַשְׁרֶיךְ שֶׁרְאִיתַנִי בְכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא רְאִיתָנִי בְכָךְ - לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. שמתחילה כשהיה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מקשה קוּשִׁיָא, הֲוָה מתרץ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסָר פֵּירוּקֵי. לְסּוֹף - כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא, הֲוָה מתרץ לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי.
אָמַר, הוֹאִיל והתרחש לי נס אלך ואתקן איזה דבר טוב כמו שעשה יעקב אבינו אחרי שחזר מחרן וניצל מלבן הארמי ועשו הרשע דִּכְתִיב, (בראשית לג) "וַיָבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם". וְאָמַר רַב, 'שָׁלֵם' בְּגּוּפוֹ, 'שָׁלֵם' בְּמָמוֹנוֹ, 'שָׁלֵם' בְּתוֹרָתוֹ. (בראשית לג) "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", אָמַר רַב, מַטְבֵּעַ תִּקֵן לָהֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, שְׁוָוקִים תִּקֵן לָהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵן לָהֶם.
אָמַר רשב"י האם יש כאן משהו שצריך תיקון? אמרו לו יש מקום עם ספק טומאה ויש לכהנים צער גדול שצריכים להקיפו. שאל רשב"י אם יש מישהו שזוכר שהמקום ההוא טהור. אמר לו זקן אחד שהוא זוכר כיצד רבי יוחנן בן זכאי נהג במקום הזה כאילו הוא טהור. ואין בו מתים שחתך תורמסים של תרומה טהורה. הלך רשב"י וגם עשה כן להראות שהמקום הזה טהור.
כל מקום שהית האדמה קשה שלא נחפרה מעולם – טיהרו כי ודאי אין שם קבר. וכל מקום שהיה רפוי – סימן אותו וכך יכלו הכהנים ללכת בלי להקיף מרחק גדול.
אָמַר הַהוּא סָבָא, (בזילזול) טִיהֵר בֶּן יוֹחַאי בֵית הַקְּבָרוֹת. אָמַר לֵיהּ (רשב"י), אִלְמַלֵי (לא) הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִילּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ וְלֹא וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ - יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר, עַכְשָׁיו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ, וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ, יֹאמְרוּ, זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָֹּל שֶׁכֵּן?! (אפילו זונות עוזרות אחת לשניה להתקשט – תלמידי חכמים ודאי שצריכים לעשות כן ולא כמו שעשה אותו זקן שליגליג על מעשהו של רשב"י) נתן בו עינו ומת.
יצא לשוק וראה את ִיְהוּדָה בֶן גֵּרִים, אָמַר, עֲדַיִין יֵשׁ לָזֶה בָעוֹלָם? נָתָן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת:
במסכת שבת אות (כו)
"וְאָמַּאי קָרוּ לֵיהּ (לרבי יהודה) "רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים בְּכֹל מָקוֹם"? דְּיָתְבִי (שישבו) רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתִיב (וישב) יְהוּדָה בֶן גֵּרִים גַּבַּיְיהוּ (לידם), פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אוּמָּה זוֹ (רומאים) - תִּקְנוּ שְׁוָוקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר, כָּל מַה שֶׁתִּקְּנוּ - לֹא תִּקְנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן - תִּקְּנוּ שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת - לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָן, גְּשָׁרִים - לִיטּוֹל מֵהֶם מְכָסִים. הָלַךְ יְהוּדָה בֶן גֵּרִים וְסִפֵּר (דברים) דִּבְרֵיהֶם , וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ, יְהוּדָה שֶׁעִילָּה - יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק - יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּינָה - יְהָרֵג".
ובאמת טענת רשב"י היא בגלל שהכיר את אומות העולם שגזרו גזירות נגד לימוד תורה ולכן לא יכולים לומר "וְכוּלָּן לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה" (ע"ז ג) הרי הם הרגו את רבי עקיבא שהיה רבו של רשב"י על שלימד תורה ברבים. הם הרגו את ר' חנינא בן תרדיון גיסו של ר' מאיר בעל הנס כשספר תורה שלמד בו כרוך עליו. כל מה שהם עושים הוא על מנת למשוך לב הבחורים שלנו מלימוד תורה. ואם תאמר שבכל זאת הם משקיעים כאן כסף - הכל ממכס שגובים מאיתנו! על זה שרשב"י גילה את קלונם האמיתי אמרו הרומאים: שמעון שגינה יהרג. הלך רשב"י וברח עם בנו ר' אלעזר ונחבאו במערה י"ב שנים.
וממשיכה הגמרא לספר "הלך הוא ובנו והתחבאו בבית מדרש. כל יום היו מביאות להם הנשים לחם ומים ומהם היו מתפרנסים. כשהחזקה הגזירה חששו רשב"יו בנו שהרומאים יענו את נשותיהם על מנת שיגלו היכן הם מסתתרים והלכו להתחבא במערה. נעשה להם נס ונברא שם עץ חרובים ומעין מים והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צאורם בחול ולומדים תורה כל היום. בזמן התפילה היו מתלבשים ומתפללים וחוזרים לפשוט בגדיהם וללמוד תורה. כל זה עשו כדי שהבגדים לא יבלו. ישבו שנים עשר שנים במערה בא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה? שמעו רשב"י ובנו ויצאו מהמערה וראו איש חורש וזורע. אמר מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵי שָׁעָה?! כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶם - מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַת - קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, לְהַחְרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! חזרו למערה וישבו שם שנים עשר חודשים כיון ש"מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהֵנָּם - שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", יָצְתָה בַת - קוֹל וְאָמְרָה, צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! יצאו וכל מקום שהיה הורס רַבִּי אֶלְעָזָר, היה מרפא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לוֹ (רשב"י לבנו), בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.
בערב שבת ראו זקן אחד שאוחז שני בדי הדס ורץ בין השמשות. שאלו אותו למה ההדסים הללו. אמר להם, לִכְבוֹד שַׁבָּת. ולמה לא תסתפק באחד? ענה להם: אחַד כְּנֶגֶד "זָכוֹר", וְאחַד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". אמר רבי שמעון לבנו ראה כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, התישבה דעתם.
מכאן אנו רואים לכאורה שלושה שלבים ביציאתו אל העולם: שלב ראשון ביציאה ראשונה ושני שלבים ביציאה השניה.
בתחילה לאחר שיצאו מן המערה ראו אנשים זורעים וקוצרים ואמרו: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה"?! כל מקום שנותנים בו עיניהם - מיד נשרף. "יצתה בת קול ואמרה! להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. אחרי י"ב חודש "יצאה בת-קול ואמרה צאו ממערכתם".
השלב השני - לאחר י"ב חודש נוספים במערה יצאו וכל מקום שר' אלעזר היה מכה רשב"י מרפא. אמר לו רשב"י לר' אלעזר - בני, די לו לעולם אני ואתה".
השלב השלישי - בערב שבת בין השמשות ראו סבא הולך לאיטו ובידיו שתי אגודות הדסים. כשראה שהגיע בין השמשות החל לרוץ. אמרו לו: אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת. ושוב שאלו: לא די באחד! וענה: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר לו ר"ש לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל! "יתיב דעתייהו" נתיישבה דעתם.
א"כ שלושה שלבים:
בתחילה - חשבו שצריך רק תורה, אין לעסוק בעניני עוה"ז. וכמו שרש"י מסביר "שהקב"ה מחלק רווח ומזון לעושי רצונו" וכמו שהיה להם במערה. אח"כ קיבלו את העולם בדיעבד - דיו לעולם אני ואתה! - זה השלב השני. ובסוף - שמחים בעם ישראל שמקיימים מצוות בשמחה - שלב שלישי.
וממשיכה הגמרא "ישָׁמַע רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר – חתנו ויצא לקבל את פניו נכנסו לבית מרחץ ושם רחץ רשב"י את בשרו וראה רבי פנחס בן יאיר שיש בבשרו הרבה פצעים וסדקים. התחיל לבכות ונפלו דמעותיו על בשרו של רשב"י ושרפו עד החל רשב"י לצעוק מכאב. אמר רבי פנחס בן יאיר: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לֵיהּ, אַשְׁרֶיךְ שֶׁרְאִיתַנִי בְכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא רְאִיתָנִי בְכָךְ - לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. שמתחילה כשהיה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מקשה קוּשִׁיָא, הֲוָה מתרץ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסָר פֵּירוּקֵי. לְסּוֹף - כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא, הֲוָה מתרץ לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי.
אָמַר, הוֹאִיל והתרחש לי נס אלך ואתקן איזה דבר טוב כמו שעשה יעקב אבינו אחרי שחזר מחרן וניצל מלבן הארמי ועשו הרשע דִּכְתִיב, (בראשית לג) "וַיָבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם". וְאָמַר רַב, 'שָׁלֵם' בְּגּוּפוֹ, 'שָׁלֵם' בְּמָמוֹנוֹ, 'שָׁלֵם' בְּתוֹרָתוֹ. (בראשית לג) "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", אָמַר רַב, מַטְבֵּעַ תִּקֵן לָהֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, שְׁוָוקִים תִּקֵן לָהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵן לָהֶם.
אָמַר רשב"י האם יש כאן משהו שצריך תיקון? אמרו לו יש מקום עם ספק טומאה ויש לכהנים צער גדול שצריכים להקיפו. שאל רשב"י אם יש מישהו שזוכר שהמקום ההוא טהור. אמר לו זקן אחד שהוא זוכר כיצד רבי יוחנן בן זכאי נהג במקום הזה כאילו הוא טהור. ואין בו מתים שחתך תורמסים של תרומה טהורה. הלך רשב"י וגם עשה כן להראות שהמקום הזה טהור.
כל מקום שהית האדמה קשה שלא נחפרה מעולם – טיהרו כי ודאי אין שם קבר. וכל מקום שהיה רפוי – סימן אותו וכך יכלו הכהנים ללכת בלי להקיף מרחק גדול.
אָמַר הַהוּא סָבָא, (בזילזול) טִיהֵר בֶּן יוֹחַאי בֵית הַקְּבָרוֹת. אָמַר לֵיהּ (רשב"י), אִלְמַלֵי (לא) הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִילּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ וְלֹא וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ - יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר, עַכְשָׁיו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ, וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ, יֹאמְרוּ, זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָֹּל שֶׁכֵּן?! (אפילו זונות עוזרות אחת לשניה להתקשט – תלמידי חכמים ודאי שצריכים לעשות כן ולא כמו שעשה אותו זקן שליגליג על מעשהו של רשב"י) נתן בו עינו ומת.
יצא לשוק וראה את ִיְהוּדָה בֶן גֵּרִים, אָמַר, עֲדַיִין יֵשׁ לָזֶה בָעוֹלָם? נָתָן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת: