יום הכיפורים מאופיין כידוע בחמישה איסורים מיוחדים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. מהי מגמת איסורים אלו, וכיצד תורמים הם למימוש יותר טוב של תכלית היום הקדוש הזה, היינו: חזרה בתשובה?
גרימת צער ועינוי
ההסבר הפשוט הוא: שמניעה מהנאות אלו גורמת לאדם צער ועגמת נפש. סיגוף גופני זה בכוחו לגרום להכנעת נפש האדם, ובכך לסייע לו לקבל על עצמו עול מצוות ה' ותורתו. הסבר זה הועלה על ידי ספר החינוך (מצווה שיג), ואלו דבריו:
"על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנענה מסך התאוות".
כיוון זה בא לידי ביטוי בין השאר בדברי רש"י. הגמרא בשבת (קט"ו.) אומרת שלמרות שאסרו חכמינו לקנוב ירקות בשבת, מכל מקום ביום הכיפורים שבו והתירו זאת. היתר זה מנמק רש"י בכך, שפעולה זו מוסיפה לצער ולעגמת הנפש של האדם, משום שמתעסק בתיקון אוכל בעוד שמנוע הוא בעל כורחו מלאוכלו. פשר דבריו בהכרח הוא שכיוון שאיסורי יום זה מגמתם צער הגוף ועגמת נפש, ממילא ראו חז"ל לנכון להתיר פעולה המממשת ומעצימה תכלית זו
שביתה מענייני החומר
הבנה אחרת דייקו האחרונים מלשונו הזהב של הרמב"ם. הרמב"ם בעקביות מכנה איסורים אלו בלשון: "שביתה":
א. בתחילת הלכות שביתת עשור (א,ד) מגדיר הרמב"ם את איסור האכילה בזה הלשון: "מצווה אחרת יש ביום הכיפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתייה".
ב. בהמשך, כשמגיע הרמב"ם לשאר האיסורים (הלכה ה') נוקט הוא שוב במטבע לשון זהה: "ומצווה לשבות בו מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה שנאמר שבת שבתון, שבת - לעניין אכילה, ושבתון - לעניינים אלו..."
ג. אף את הלכות אלו - שעיקר תוכנם הוא חמשת העינויים - מכנה הרמב"ם בניסוח דומה: "הלכות שביתת עשור".
נמצאנו למדים, אם כן, שלדעת הרמב"ם יסוד איסורים אלו הוא בעצם השביתה וההימנעות מכל פעולה גופנית. בניגוד לגישה הקודמת, מוקד העניין אינו בצער ובסיגוף הגוף הנגרם כתוצאה מחוסר אכילה וכדומה. עיקר הנקודה, הוא בעצם שילוב הידיים וההתרחקות מכל עשייה חומרית.
על מנת לשבר את האוזן נדמיין לעצמנו את המקרה הבא: לו יצויר שבני אדם לא היו חשים הנאה בשעת אכילתם ולא היו מצטערים בשעת רעבונם, אלא פשוט מכניסים לגופם אוכל בעת הצורך על מנת להמשיך להתקיים כדרך שמכונית זקוקה לדלק על מנת לנסוע, האם גם אז יהיה עניין לצום? להבנת רש"י שראינו לעיל – לא! כיוון שכל מטרת הצום הוא לצער גופו ולגרום לעצמו עגמת נפש, ותכלית זו אינה יכולה להתממש בעולם מסוג זה שתיארנו. לא כן יאמר הרמב"ם. לדעתו, עדיין יהיה עניין לצום, וזאת משום שהרעיון בצום הוא בעצם ההימנעות מן ההתעסקות בעניינים חומריים. יום קדוש זה יום רוחני הוא, ואין לפגום בטהרתו על ידי עיסוקים גשמיים. במועד זה שואפים אנו להדמות למלאכים הרוחניים שאינם זקוקים לאוכל ולשתיה, אינם סכים עצמם וכו', ובכך, אנו מכריזים בפני הקב"ה שרצוננו להיות נקיים מכל חטא ומכל עוון, ממש כמו מלאכים טהורים אלו.
שימוש בכדורים מקלי צום
אמנם, למה לנו להפליג למחוזות דמיוניים; נפקא מינות מעשיות ממש נובעות מדיון זה. לאחרונה, פיתחו המדענים כדורים המקלים בצורה משמעותית על תחושת הצער בצום ("צומית", כדורי "צום קל" וכד'). נשאל את עצמנו: האם יש בכך פגיעה במגמת הצום? שאלה מעין זו כבר נדונה לפני למעלה ממאה שנה על ידי רבי מנחם נתן אוירבך ([הובא בשדי חמד,מערכת יוה"כ, סי' א אות י"ח - חלק ט' עמ' 129 במהדו' בית הסופר]). וכך כותב:
"יש לחקור הא דנוהגין כמה אנשים לעשות בערב יום כיפור סגולות שונות כדי שלא ירגישו הצום...ואני העני בדעת חושש אם יאות לעשות כן דפשטות הקרא...הוא חיוב להיות בו בעינוי ואיך נעשה דברים הגורמים להסיר העינוי ביום הקדוש הזה? ובשבת (דף קטו) פירש רש"י (ד"ה מותר בקניבת ירק)... חזינן דכל מה שנוכל להוסיף העינוי הוא מצווה ואיך נעשה לכתחילה בקום עשה להסר כל העינוי?"
הרב כאן פוסק לחומרא על בסיס דברי רש"י שמגמת איסורי היום הוא להרבות בצער וסיגוף הגוף. ואכן, כך מתבקש לאור ההבנה הראשונה שראינו. אולם, לאור הבנת הרמב"ם שלא הצער הוא התכלית הנרצית בצום זה אלא עצם "השביתה" מהתעסקות בצרכים חומריים וההידמות בכך למלאכים רוחניים, הרי שאין בכדורים ו"סגולות שונות כדי שלא ירגישו הצום" כל דופי ובעיה, שהרי סוף סוף ביום הכיפורים מתנזר הוא מכל עשייה גופנית וכל כולו מקדיש הוא לרוחניות. ואמנם, כך מסיק הרב משה שטרנבוך בדעת הרמב"ם (מועדים וזמנים, שם).
סיכה שאינה של תענוג
הבנה זו של הרמב"ם נתנה את אותותיה גם בפסיקתו. בהלכות שביתת עשור (ג,ט) פוסק הרמב"ם ש"אסור לסוך... בין בסיכה של תענוג בין בסיכה שאינה של תענוג". לפי הבנת רש"י, שמגמת איסורי היום הוא להרבות בצער הגוף ועגמת הנפש, לכאורה רק סיכה של תענוג הייתה צריכה להיאסר. הרמב"ם - שחולק על רש"י - ומבין שהמוקד הוא בעצם ה"שביתה" מצורכי הגוף, ממילא הולך כאן לשיטתו ואוסר כל סוג של סיכה אפילו זו שאינה גורמת לו ההנאה, כיוון שסוף סוף בפעולת סיכת הגוף מתעסק הוא בצורכי החומר (כך הסביר הרי"ד סולובייצ'יק בספר הררי קדם, חלק א' סי' נ).
איחול צום קל
לאור דברינו נעיר לסיום, שהברכה השגורה בפי רבים: "שיהיה לך צום קל" אינה פשוטה כלל ועיקר. אף שלפי הרמב"ם אין כל מגמה לצער את האדם ביום זה, אך מכל מקום לדברי רש"י תכלית הצום הוא אכן כן לצער את הגוף ולגרום לעגמת נפש. ככל שהצום יותר קשה, כך מתממשת יותר מטרת הצום ותכליתה, ומדוע אפוא נאחל לחברינו "צום קל"?
נאחל אם כן לקוראינו "צום מועיל" וכך נצא ידי שתי ההבנות שלמדנו בשיעור זה.
כתיבה וחתימה טובה!!!