מאז שעזבת - כותבים לנופלים, צילום: סטודיו כיפה
הם נשארים בדיוק כפי שראינו אותם בפעם האחרונה אבל החיים ממשיכים. המשפחות השכולות כותבות ליקירהן מה השתנה מאז שהלכו: מי נולד, מי התחתן, מתי הם הכי מתגעגעים ובאיזה צמתים הכי קשה. פרויקט מיוחד של אתר כיפה ליום הזיכרון תש"פ: כותבים לנופלים.
ח"כ מיכאל ביטון כותב לאחיו שאיננו: "עבר זמן רב ואתה משקיף עלינו מן השמים , אנחנו עצובים שאתה לא איתנו"
"אני מביט בתמונתך התלויה לידי במשרד. חושב מה למדתי ממך, מה היית אומר. ואת זה אני עושה" - יוסי דגן כותב לרחבעם זאבי
"והחוט המשולש לא במהרה ינתק" - מזכ"ל בני עקיבא יאיר שחל כותב לסמ"ר ליאל גדעוני, רס"ן בניה שראל וסגן הדר גולדין הי"ד שלחמו לצידו במבצע "צוק איתן" ונפלו בקרב קשה ברפיח
"לא משנה כמה המשבר העולמי גדול, החוסר שלך לעולם לא מתגמד ולא קטן" - רעות פישר כותבת לאחיה, גלעד, שנפל ברצועת עזה
"עברנו כולנו המון, כל אחד המשיך בדרכו שלו אבל אתה בראש שלנו כל הזמן" - הראל דודוביץ' כותב לחברו אליהו אשרי, שנרצח בידי מחבלים
"הצבא היה השליחות שלך והאהבה הענקית שלך והכל בשקט ובצניעות שאיפיינו אותך" - שולי מועלם כותבת לבעלה, משה מועלם, שנפל באסון המסוקים
"מהיכן שאב דרור את כוחותיו המיוחדים?" - מוטי יוגב כותב לדרור וינברג, שנפל בקרב עם מחבלים בחברון
"הגעגוע לא מרפה, החיוך לא נשכח, הצחוקים הצעקות המריבות והוויכוחים" - דודי אביטן כותב לחברו, ערן
"דפנה היקרה הפכת לקול של רבות ורבים" - עליזה לביא כותבת לדפנה מאיר, שנרצחה בביתה בעתניאל
"אומנם אתה כבר לא איתנו אבל הוריך, בשבילנו כמו סבא וסבתא" - אריה מרגל כותב לחברו, אלי שפר, שנפל בקרב בגבול הצפון
