דפנה היקרה,
בשבעה בביתך דברו רבות על יכולתך המופלאה לכתוב. בנוסף לכל מטלות חייך, מצאת זמן לגעת בחיים של כל מי שפנו אלייך ובקשו עזרה. נשים רבות ספרו על התשובות המרגשות ששלחת להן, על התמיכה והסיוע שרק את ידעת לתת. באזכרה כשעקיבא בנך שיתף במכתב ששלחת לו כמה חודשים לפני מותך לא נותרה עין יבשה. מילותייך שהרעידו לבבות, הפכו צוואה עבורו ועבור רבים: " אני מאחלת לך עקיבא שהשמחה והנחת תהיינה תמיד מרכז חייך. עוד אאחל לך שתצליח במעשיך, ותראה בכל דבר סוג של הצלחה. גם כאשר במספרים נראה לכאורה ככישלון. כששמחים אין כישלונות".
כשנודע לי על תפילה שכתבת - תפילה לאחות לפני חלוקת תרופות, בבקשה שלא לטעות ולא להתבלבל - בקשתי את רשות משפחתך להוסיפה לספרי תפילת נשים. למהדורת העשור של הספר הוספתי פרק חדש, בעקבות פניות רבות על תפילות חסרות. את תפילתך הפותחת שערי שמיים "להצלחת האחות בעבודתה" מלוות מילותייך. אף אחד לא יכול לספר זאת טוב ממך:
"את התפילה זכיתי לחבר תוך כדי למידה למבחן תרופות במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים סורוקה, שבה אני עובדת", כתבת בבלוג שלך, דרך נשים. "הנני אישה שחיה בסביבה פמיניסטית, מאפשרת ומצמיחה נשים – בבית, בעבודה ובקהילה.
כך לפי תפיסתי והבנתי.
מתוך כל הבחירות שעמדו בפני, בחרתי, ועודני בוחרת כל יום מחדש, להיות אישה יהודייה, דתית לאומית, מתנחלת, נשואה, אמא, לומדת ועובדת ומפרנסת את משפחתי בכבוד ביחד עם בעלי היקר, שיחיה.
בתוך שלל עיסוקי הרבים, יש לי שפע של זמן פנוי, על אף שאני מגדלת שישה ילדים... גרה בהתנחלות מרוחקת ממקום העבודה, נוסעת בטרמפים (בזבוז זמן/חסכון בכסף) ועובדת 50 שעות בשבוע מחוץ לבית.
את המצב הזה הצלחתי לייצר לעצמי אחרי שבניתי לי סרגל עבודה שאני מכנה "חשובומטר"...
החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי, שבהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני- ולא מלאך. אני- ולא שרף. אני- ולא שליח.
לעומת אלו, מודד החשובומטר את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי... כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח."
את העותק הראשון של המהדורה החדשה נתתי לנתן אישך. דפנה היקרה הפכת לקול של רבות ורבים. של אלו שזכו להכירך בחייך ושל אלו שהתאהבו בך אחרי לכתך. גם אלו וגם אלו חסרים ומתגעגעים.
עליזה לביא ונתן מאירצילום: באדיבות המצולם
תפילה לאחות / דפנה מאיר
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ בּוֹרֵא הָעוֹלָם, הַמְּנַהֲלוֹ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, שֶׁתְּזַכֶּה אוֹתִי לְחַלֵּק תְּרוּפוֹת לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַזְּקוּקִים לִישׁוּעָה
וְגַם לִבְנֵי עַמִּים אֲחֵרִים הַנִּמְצָאִים תַּחַת טִפּוּלָם הַמָּסוּר שֶׁל שְׁלִיחֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים, הָעוֹשִׂים עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת, בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחָגִים לְלֹא לֵאוּת.
זַכֵּנִי נָא לְהָבִין, לַדַּעַת וְלִזְכֹּר תָּמִיד כִּי הַתְּרוּפוֹת הֵן מַתָּנָה מִמְּךָ וּפוֹעֲלוֹת בִּשְׁלִיחוּתְךָ. זַכֵּנִי נָא לַחֲזוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּהַשְׁפָּעָתָן הַמֵטִיבָה שֶׁל הַתְּרוּפוֹת שֶׁאוֹתָן אֲנִי מְחַלֶּקֶת לָחוֹלִים בְּרַחֲמִים.
זַכֵּנִי נָא לָתֵת אֶת הַתְּרוּפוֹת מִתּוֹךְ רִכּוּז וּמִתּוֹךְ הֲבָנַת מַנְגְּנוֹן פְּעֻלָּתָן עַל הַמַּחֲלָה. זַכֵּנִי נָא לְהַבְחִין בִּזְמַן בְּכָל טָעוּת, שֶׁלִּי אוֹ שֶׁל חֲבֵרָי, בְּמַתָּן הַתְּרוּפָה וְלִפְעֹל בִּמְהִירוּת לְתִקּוּנָהּ -
בְּטֶרֶם תַּגִּיעַ הַתְּרוּפָה לְגוּפוֹ שֶׁל הָחוֹלֶה.
זַכֵּנִי נָא לִפְעֹל תָּמִיד מִתּוֹךְ עֲנָוָה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד אֲחֵרִים עַל הָהַצְלָחוֹת וְהַכִּשְׁלוֹנוֹת בַּחֲלֻקַּת הַתְּרוּפוֹת.
זַכֵּנִי נָא לָתֵת תְּרוּפוֹת לָחוֹלִים מִתּוֹךְ בְּרִיאוּת אֵיתָנָה
וּלְהוֹדוֹת עַל כָּךְ שֶׁאֵינִי נוֹטֶלֶת תְּרוּפוֹת בְּעַצְמִי.
זַכֵּנִי נָא לִלְמֹד לְהִזְדָּהוֹת מִתּוֹךְ בְּרִיאוּת עִם סִבְלוֹ שֶׁל הָחוֹלֶה וְלַעֲזֹר לוֹ כְּכָל יְכָלְתִּי, בַּכֵּלִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי
אָמֵן
חכ"ל ד"ר עליזה לביא - יו"ר מרכז הרצל
דפנה מאיר הי"ד היתה אחות מוסמכת במחלקה הנוירוכירורגיה של בית החולים סורוקה, אם לשישה, שמתוכם שניים ילדי אומנה. דפנה שילבה בין רפואה קונבנציונלית בעבודתה כאחות בבית החולים ובין עבודתה כמטפלת ברפואה טבעית, המתמחה בפריון ובגוף האשה. היא ענתה לנשים רבות בענייני הלכות אישות והובילה קו נשי יהודי אמיץ. בינואר 2016 נרצחה דפנה בפיגוע דקירה בפתח ביתה בעתניאל שבדרום הר חברון.
צפו במכתבים נוספים מהפרוייקט "מאז שהלכת"