"אני מביט בתמונתך התלויה לידי במשרד. חושב מה למדתי ממך, מה היית אומר. ואת זה אני עושה"

ב-17 ל בתשרי תסע"ב 17/10/01, נרצח ח"כ רחבעם זאבי בפתח חדרו במלון הייאט על ידי אנשי החזית העממית. ראש מועצת שומרון, יוסי דגן שהיה תלמידו ויו"ר נוער מולדת כותב: "השמחה והגאווה על כך שזכיתי ללמוד ממך - ולו מעט, לפעול לצדך, נותנת מעט ניחומים"

חדשות כיפה יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון 27/04/20 18:09 ג באייר התשפ

"אני מביט בתמונתך התלויה לידי במשרד. חושב מה למדתי ממך, מה היית אומר. ואת זה אני עושה"
מאז שהלכת - מכתב לרחבעם זאבי, צילום: ויקיפדיה, נחום עסיס cc-by-sa

רחבעם זאבי, מורי ורבי,
גנדי, היקר לי כל כך, 

אני כותב לך אחרי 18 שנים בלעדיך.  
עד היום הדיבור עליך קשה לי, עד היום אני מדבר עליך ונחנק מדמעות.  
נרצחת ע"י מחבלים ארורים רק כי היית מנהיג יהודי גאה, אלוף ושר בממשלת ישראל הנלחם על האמת והצדק, 
ראש וראשון לנאמני ארץ ישראל ומוביל המאבק על ארץ ישראל השלמה. 

הרבה השתנה פה מאז שעזבת. היום, ערב יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל, אני כותב לך בלב נרגש ומלא גאווה, על התקדמויות רבות במאבק עליו חינכת למען ישראל. 
ומן הצד השני, על אתגרים רבים שעוד לפנינו. 
בחודשים הקרוב, ייתכן וסוף סוף נחזה בהחלת ריבונות על יישובי ומרחבי יהודה ושומרון. 
אני בטוח שהיית ראש הדוחפים לריבונות בפועל, ובאותה מידה היית ראש העומדים בתוקף כנגד דיבורים הזויים ומסוכנים על הקמת מדינת טרור בלב ארץ ישראל או הקפאה בכל מקום שהוא ביו"ש. 
לא היה כמוך מסביר נפלא על זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל - מימי התנ"ך דרך הרצף ההיסטורי ההתיישבותי בארץ ישראל ועד לימינו.
לא היה מסביר מקצועי כמוך על  הסיכון הבטחוני שבשלטון זר ביהודה ושומרון, דבר אותו היטבת כל כך להמחיש, כאלוף בצה"ל וכאחד מגדולי הבטחוניסטים שקמו למדינת ישראל מאז הקמתה. כל מה שחזית והתרעת עליו בימי אופוריית אוסלו, לקול לעגם של חבריך לכנסת, התגשמו - אחד לאחד.

מהצד השני, עדיין מונעים מיהודים לבנות בחופשיות על אדמתם, עברנו את הגירוש מגוש קטיף וארבעת הישובים בצפון השומרון. 
מי כמוך הסביר בצורה כל כך בהירה וברורה על החשיבות של גוש קטיף לביטחוו מדינת ישראת.
הישובים נעקרו ממקומם ללא כל שיקול דעת, כולל הישוב נצרים אותו הקמת עוד כאלוף בצבא. את המחיר משלמים כל תושבי הדרום.
שיחתנו האחרונה, כמה ימים לפני שהלכת מעימנו בסערה, היתה על הבטחון בכבישי צפון השומרון בין חומש לשא-נור. מי חלם שאת הטרור באזור ננצח, אבל הישובים בכל כך חשובים הללו ייעקרו ביד אחים זדונית.

יוסי דגן

ראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן  עם בנו הבכור יאיר רחבעם
ופלמח זאבי (בנו של גנדי)  באזכרת רחבעם זאבי (גנדי).צילום: רועי חדי

אבל למרות הכל, ההתיישבות ביהודה שומרון ובקעת הירדן פורחת גדלה ומתרחבת - כפי שלא היה מעולם, ואנו מתקרבים לחצי מליון יהודים, חצי מיליון מתנחלים. 
כמה היית שמח ומאושר לראות כל התחלת ישוב, שטח חקלאי או מאחז. כמה היית שמח ומאושר לראות את ההתיישבות גדלה כל כך.
מערת המכפלה, אשר מן המדרגה השמינית שלידה גלגל אותך בבעיטה מוסלמי בהיותך ילד רק בשל היותך יהודי, עדיין יושב בסביבותיה מיעוט יהודי. 
אבל בתים רבים לידה נרכשים, נגאלים לאחר מאבקים עיקשים, ויהודים גרים בהם.

למרות שתמיד הדגשת כי מדינת ישראל איננה מדינת חסות של ארה"ב, וסיפרת על לוי אשכול ומנחם בגין שהחילו את הריבונות בירושלים המשוחררת וברמת הגולן בניגוד לעמדת ארה"ב, על גולדה מאיר שזרקה מהחלון את מברק הלחצים לנסיגה ששלח לה נשיא ארה"ב - אל מול עיניו הנדהמות של שגריר ארה"ב, 
אני בטוח שכמנהיג יהודי גאה, היית רואה גם יתרון בתמיכה של ארה"ב בריבונות.
אבל היית עומד בתוקף ששום הסכמה של אף מדינה זרה איננה מצדיקה ויתור על סנטימטר מארץ  ואיננה מהווה תירוץ להכרה בזכותו של שלטון זר על חלק כלשהו ממנה.

אבל, כפי שתמיד אמרת, המאבק לא תם במלחמת השחרור. הוא נמשך עד היום.

אני זוכר אותך, יו"ר מפלגה וח"כ מכובד בן  70+, מטפס יחד איתנו בני הנוער על הגשר מעל צומת ירקון,  לתלות שלטים נגד נסיגה מארץ ישראל. כי כולם מתנדבים. 
אני זוכר אותך, מפקד בפלמ"ח ואלוף במיל. נערץ בצה"ל,  נגרר על הארץ כמו היית נער - יחד עם הנערים הצעירים בהרס חוות מעון, כששוטרים אוחזים בך מכל הצדדים.  

אני זוכר אותך חוזר מפגישה או דיון בהם שוב ויתרת על תפקיד שר, למען ארץ ישראל וזה נראה לך כל כך טבעי. כל כך פשוט, כי ארץ ישראל מעל הכל.
3 פעמים ראיתי אותך מוותר על תפקיד שר. חסר תקדים לפוליטיקאי, חסר תקדים מאז קום המדינה. 

למפלגה שהקמת קראת "מולדת" - תנועת נאמני ארץ ישראל. חינכת אותנו שדתיים וחילוניים יכולים לפעול יחד, חייבים לפעול יחד.
זכיתי לפעול לצידך מקרוב, כיו"ר "נוער מולדת" וכחבר הנהלת התנועה (תמיד חתמת "יו"ר התנועה", לא "יו"ר המפלגה").
בכל דיוני הנהלת המפלגה כשהיינו מתלבטים כיצד לנהוג, היית אומר: "המולדת (ארץ ישראל) קודמת ל'מולדת' (המפלגה)". 
השיקולים שלך תמיד היו טהורים. נקיים. מה טוב לארץ ישראל.

היום, כשאני צריך להתמודד עם הכרעות משמעותיות ולעיתים קשות במאבק על בניין הארץ, כשיש לי התלבטות כיצד לנהוג, אני מביט בתמונתך התלויה לידי במשרד. מביט, חושב מה למדתי ממך, מה היית אומר. ואת זה אני עושה.

הגעגוע העצום, הכאב, לעולם לא יסתיימו. אבל השמחה והגאווה על כך שזכיתי ללמוד ממך - ולו מעט, לפעול לצדך, נותנת מעט ניחומים. 
הרצון להגשים את מה שחינכת אותנו עליו ב"נוער מולדת",
הרצון להגשים את החינוך שהטמעת בנו, נותן את הטעם לפעול יותר, לעשות יותר, להלחם יותר, לבנות את ארץ ישראל יותר. 

גנדי היקר לי כל כך, מורי ורבי,
תמיד תהיה חסר, תמיד תהיה חלל בליבי. תמיד אשתדל בכל כוחי ונשמתי לעשות את מה שחינכת אותי עליו
להלחם לבנות את ארץ ישראל.

תהא נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים.
אוהב אותך כל כך ומתגעגע.
תלמידך.

 

צפו במכתבים נוספים מהפרוייקט "מאז שהלכת" 

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן