ערן.
ערן היה החייל הזה שתמיד מחייך. צעקת עליו? חייך. יצאת איתו לפעילות מבצעית בתוך רמאללה או ג׳נין? חייך. כשהיה קר, חייך. בקיצור הבנתם.
ערן התגייס בחודש מרץ 2001 ליחידת דוכיפת, ילד חמוד מבאר שבע שלא הזיק מעולם לזבוב. מייד לאחר שסיים את הטירונות עלה לקו רמאללה ושם נפגשנו. אני כמפקד במחלקה והוא חייל. ממושמע מאוד. חמוד נורא. ומקצועי מעל כולם.
בשנת 2002 כשכולם ישבו לאכול מרור ומצות בליל הסדר, התפוצץ מחבל ארור במלון פארק בנתניה, גרם למותם של 30 ישראלים ופצע כ-160. פיגוע ההתאבדות חסר התקדים הזה הוציא את צהל למבצע בשטחי הרשות הפלסטינית, חומת מגן שמו.
המחלקה שלנו באותו הזמן הייתה באימון בנבי מוסא, אלא שהמציאות הכתיבה לנו תרחיש אחר, כבר יממה לאחר אותו פיגוע מצאנו את עצמנו בתוך נגמשים במרכז רמאללה. את הלילות העברנו ביציאה לחיפושים אחר מחבלים ובימים ישנו בתוך בנק פלסטיני. ככה במשך מספר שבועות.
לא אכנס לפרטים, אך במהלך המבצע שנמשך כאמור מספר שבועות חלק מהחיילים עברו על אמות המידה וגזלו אי אלו דברים מהבנק.
מייד לאחר המבצע החלו חקירות המשטרה הצבאית, ערן כמובן שלא היה בעסק נקלע שלא מרצונות לסערה.
על ערן הופעל לחץ בלתי סביר בבקשה שיעיד על חבריו לפלוגה. לאחר החזרה מהמבצע יצא ערן לקורס קצינים אותו סיים כמובן בהצטיינות, אך המשטרה הצבאית לא הרפתה ואף הוסיפה איום - לא תגיע להעיד, דרגותיך ישללו.
ערן בחר לסיים את חייו בתאריך 22.4.2004, להעיד הוא לא הלך, העדיף לסיים את חייו ולא להעיד. לימים סיפרה לי אמו כי באותו הבוקר השחור, התקשרו מהמשטרה הצבאית כדי לשאול מדוע ערן לא הגיע להעיד ושיגיע מייד.
שאלות קשות נשאלו מאז, מדוע דחפו את ערן להעיד נגד חבריו, מדוע אף אחד לא שילם את המחיר, מדוע קצין וחייל מצטיין שעתידו היה לפניו סחר לסיים את חייו ככה. נותרנו עם הרבה שאלות ופתרונות אין.
הגעגוע לא מרפה, החיוך לא נשכח, הצחוקים הצעקות המריבות והוויכוחים. אני מתגעגע לזה. אני מתגעגע לערן. יהי זכרו ברוך.