סגור
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

"אח יקר. עלית לשמיים כדי לבקש עבורנו בינה? אין צורך. אנחנו לא רוצות להבין שקרה אסון"

ליובל מור יוסף, שנפל בפיגוע הירי בגבעת אסף בשנת 2018, יש 2 אחיות עם מוגבלות. בני משפחתו ניסו לכתוב לבנם היקר שנפל, דרך העיניים שלהן, על הכאב, הגעגוע והרבה מאוד אהבה

מורג וליבת מור יוסף
ג באייר התשעט
,
08 במאי, 2019 9:44
אחד מיוחד ואחיות מיוחדות. יובל מור יוסף

אחד מיוחד ואחיות מיוחדות. יובל מור יוסףצילום: כיפה, באדיבות המשפחה

יוֹבֵלי יוֹבֵלי יוֹבֵל יוֹבֵל איפה אתה? מעניין...אנחנו רגילות שאתה זורק את התיק הגדול של הצבא ויושב בינינו. כבר הרבה זמן לא באת. קרה משהו? הכל בסדר? אנחנו רואות כל הזמן את אוֹמֶר, דניאל ואופיר אבל אתה לא נכנס איתם. איך זה יכול להיות? למה אתה לא בא איתם? אם אתה לא בא איתם אז איך הם באים אלינו?

אנחנו לא שומעות צעקות של כדורסל בבית ולא עף לכיוונינו שום כדור. מה הפסקת לשחק כדורסל? אולי אתה בחוץ משחק כדורגל? יש לנו סל בגינה, לא זכור לנו שיש גם שער... בזמן האחרון אנחנו לא שומעות צעקות של סלים ובטלוויזיה אף אחד לא שם ערוץ הספורט. אין מי שילהיב אותנו ויצעק גווול וסל ומסי ו"יש" ונצטרף אליו לשאגות.

אנחנו מבקשות מאבא להעביר לערוץ הספורט כדי לצעוק "גול", אבל גם אם אבא מעביר, אמא מיד מבקשת לשנות. יש שקט. אף אחד לא מניף ידיים למעלה  וצועק. דממה. אנחנו רואות המון אנשים בבית שלנו כבר כמה חודשים. מעניין... יש מלא אנשים וחיילים במדים בבית שלנו. דופקים בדלת אנשים שאנחנו לא מכירות. אנחנו אומרות להם יפה שלום ומאירות פנים.  אה..ובאות אלינו כל שבוע באופן קבוע בנות מאולפנת רעיה מבית אל. אנחנו מכירות מלא בנות משם ויש לכולן שמות יפים ואנחנו רוצות לזכור את כולן. אנחנו קולטות מהר מאד שם של מי שאוהב אותנו ומתייחס אלינו בכבוד.

יובל עם מורג וליבת

יובל עם מורג וליבתצילום: באדיבות המשפחה

היינו רביעייה מושלמת של צחוקים. חסר לנו חלק. למרות שאנחנו לא "רגילות", אתה תמיד הקפדת לומר לנו: "אנחנו משפחה רגילה".

יוֹבֵלי יוֹבֵלי היום ראיתי את השרשרת מגן דוד שלך על אמא. למה אתה כבר לא עונד אותה? היא כבר לא יפה? רצית להחזיר אותה לאמא? אני, ליבת, מבולבלת. כשהיית מתכופף לעברנו השרשרת שלך תמיד  התכופפה איתך ונגעה בנו.

ואני, מורג, לא מבינה למה אתה כבר לא בא ללטף אותנו ולצחוק איתנו. יש לנו המון שאלות. אנחנו רואות את אמא, אבא ומיתר עסוקים מאוד, מצטלמים לכבודך ומדברים בטלפון כל הזמן עם הרבה אנשים. אנחנו הרי תמיד משחקות בנייד שלהם ופתאום כתובים שם כל כך הרבה שמות חדשים של אנשי קשר. מאיפה ההורים שלנו מכירים כל כך הרבה אנשים ולמה נכנסים לכאן כל הזמן אנשים?

אנחנו שומעות כל מיני דיבורים על "הנצחה" ו"זיכרון". מילים שלא מוכרות לנו. אנחנו רוצות לצלצל אליך כל ערב כמו שתמיד היינו משוחחים בטלפון ואתה השמעת לנו קולות שרק אנחנו מבינות...לא התביישת להשמיע לנו קולות כאלו מצחיקים מעבר לקו, כשלידך חברים ומפקדים וכל מיני אנשים רציניים...אז למה תמיד כשאנחנו לוקחות את הנייד של אבא ואמא ורוצות לצלצל אליך אומרים לנו בלחץ ובעצב: טוב בואו נצלצל לשָלֵו. אבל שלו זה לא אתה.

יובל עם איותיו, מיתר, מורג וליבת

יובל עם איותיו, מיתר, מורג וליבתצילום: באדיבות המשפחה

יובֵלי אתה יודע שאני (מורג) לא הולכת למרכז בימי שישי? אמא לא שולחת אותי כי היא לא רוצה להעציב את אבא. תמיד אתה הסעת והחזרת אותי עוד מאז שהיית תלמיד תיכון. אז החלטתי להיות ילדה טובה. אני לא שואלת מי ייקח אותי ולא מבקשת ללכת. אני מבינה שקרה משהו, משהו שאותי מצחיק. כי אצלי עצב זה צחוק. אבל בכל זאת עוד כמה שאלות. מי ייקח אותנו ברכב לטיול? ולמה אתה נמצא רק בתמונות? זה גם מוזר שמיתר רוקדת לנו ומצחיקה אותנו לבד.

יש לך ספר חום גדול שבכל ערב שבת היית מוציא מהספרייה הלבנה וקורא בו ומתפלל. כבר כמה חודשים שהספר נישאר שם כאבן שאין לה הופכין, אף אחד לא מדפדף בו ואין לנו קולות של בית כנסת בבית בערב שבת.

יוֹבֵל שלנו הצדיק, אח יקר ונדיר, אין מי שיענה לנו על שאלותינו. לאן נעלמת? לאן הלכת? אולי עלית לשמיים לבקש שה' ייתן לנו בינה? אם כן, לא צריך. אנחנו לא רוצות להבין אם קרה אסון או משהו נורא ועצוב. בעולם שלנו אין עצב ורע רק טוב ושמחה. לא מבינות רוע. זה נשגב מבינתנו.

יובל ואחותו

יובל ואחותוצילום: באדיבות המשפחה

אם כבר אתה בשמיים כמו שלימדו אותנו להגיד, אנחנו מקוות שתהיה עלינו מליץ יושר ותבקש מריבונו של עולם שרק נהיה בריאות וכמובן גם מיתר וההורים. אל תדאג יוֹבֵלי יש הרבה אנשים שמשמחים אותנו. רק רצינו להגיד לך כמה הצחוקים איתך היו משהו נדיר והם חסרים לנו. ואם אתה יכול תציץ אלינו לפעמים מבין העננים ותצחיק אותנו. מבטיחות להחזיר לך צחוק מתגלגל ולהשמיע לך את הקולות המשונים שרק אנחנו מבינים ויודעים לעשות.

העצב ניבט מהעיניים של אבא ואמא כובשת את הדמעות, אבל אנחנו דואגות לשמח אותן כי לימדת אותנו תפקיד חשוב. רק לשמוח לשיר ולרקוד. "פסתות", (מילה משונה, אה) אנחנו גם עושות עם מיתר ואמא ואבא. רק במשפחה שלנו יודעים מה זה...מי שרוצה ישאל ונסביר לו. לא בטוח שיבין...

אחינו הנערץ, חג שמח לך כל השנה כי זה מה שהיית מאחל לנו כל הזמן גם כשלא היה חג. געגועים עזים אליך אחינו היקר. אוהבות אותך הכי בעולם. היית בשבילנו ועודך האדם הכי קרוב אלינו. כזה שמבין, תומך ודואג לנו.  ניפגש ביום מן הימים ונמשיך לעשות "פסתות" וצחוקים ביחד.

מרגישות אותך חי ושמח. רואות אותך בסרטונים האישיים שלנו וחשות שאתה איתנו כאן ועכשו בליבנו. 

אוהבות אותך לעולמים, עד אין קץ:
מורג וליבת האחיות המיוחדות שלך, אח מיוחד ונפלא שלנו.

יובל עם הוריו ואחיותיו

יובל עם הוריו ואחיותיוצילום: באדיבות המשפחה

08.05.2019

1. בלתי נתפס (אני)

משפחה מדהימה ויקרה. תמיד באסונות כאלו יש תחושה שאנחנו לא מבינים איך העולם מתנהל, פה התחושה מתעצמת וחזקה במיוחד. רואים על הפנים של יובל את טוב הלב, מרגש לראות את המשפחה המיוחדת הזו וככ ככ כואב הלב.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הפגנת בתי החולים מול משרד האוצר צילום: דוברות הדסה

"בושה גדולה. שבעה בתי חולים קורסים"

קרא עוד