"אליכם, צעירים יהודים, אקרא, אליכם היודעים אומה מה היא, ודואבים כאבה של טרגדיה לאומית...
אין אני פונה אל אלה בעלי התודעה החדשה וחופשיים בדעותיהם, פורצי פרץ זולים ופושעים למיניהם, אפיקורסים בגרוש, שמוחם כ"קופא דמחטא" וליבם כ"זנב הלטאה".
לא אליהם אני פונה, כי עם אליכם יהודים צעירים, שאני רואה בחלומי לחיים נעלים נאצלים יותר, לעתיד גדול ויפה יותר לעמינו הנענה הנצחי. אני רואה אתכם נושאים באון ובגאון את הדגל היהודי, אליכם אני בא עם דברי. דברי הוא מחשבתו של אדם אוהב ורגיש שייסוריכם יסוריו, ותקוותיכם תקוותיו.
יודע אני, אתם המעט אבל ערככם גדול ומשקלכם רב. אחד מכם שקול כנגד רבבה מאותם אפיקורסים להכעיס. בורים שלא קראו ולא שנו וכל תלמודם בא להם ממקורות דלים ונטולי ערך. גורל עמכם נגע ללבכם, עמו אתם בצר ובמצוקה ולו נתונות מחשבותיכם. רבבת מונים משניתן לומר זאת על כל אותו המון מתקדמים ובעלי התודעה שכבר הזכרנו.
רוצה אני לפנות כאן, ובעיקר, לסוג נוסף של יהודים צעירים, שהם לא כל כך מעטים, ואדרבא, מספרם אינם מבוטל כלל – אל צעירים תמימים וחסרי נסיון. גוזלים שזה עתה פקחו עיניים, לפניהם משתרע עולם גדול, יפה, שטוף שמש ואור, אך אין הם יודעים להיכן יפנו ולאיזו דרך ילכו בה. באים אליהם כל מיני מחדשים למיניהם, שוטחים לפניהם אידאות שדופות, מדברים גבוהה גבוהה על השכלה ועל הכרה עצמית. מנסים ללמדם כל התורות כולם, מערבבים הכל ועושים מזה דייסה אחת. לומדים גזירה שווה בין תורת משה ולהבדיל פנים חדשות לתורה זו. עושים מחדש את חשבונם הישן עם הרבנים, אינם מסתירים שנאתם ליהודים ולכל מה שקשור ליהדות ולתורת ישראל. בורים חצופים אלה מן השוק, קטנונים ומוגבלים, אינם נרתעים משום דבר, אינם מאמינים בשום דבר, מפני שאינם רואים דבר. לצעירים תמימים אלה מבקש אני להסביר מה בעצם רוצים מהם כל אלו הבאים כאילו להביא מרגוע לעם היהודי. הם מציגים עצמם כמכבי אש, כסבורים שבמקוריהם הקטנטנים ישתו ויובישו מי הים, שבזרועותיהם הכחושות יהרסו בניין עדי עד ובבשורותיהם החדשות (המודרניות) יבטלו מאות אלפי ספרים יהודיים כלא היו. לא יעזור, הסנה בוער ובוער ולעולם איננו אוכל.
היהודי הנושא את אש התורה יחיה לעד, מזמזום הזבובים, לא יקרסו עמודי היהדות תחתם. הם אומרים שהם סנוניות ראשונות, נושאות בשורה חדשה לעם היהודי, כביכול, פורצי הגטו הרוחני, ראשוני הלוחמים בבני חושך, משחררי העם היהודי ממנהגים ברברים ואוויליים כביכול. עזי פנים הם אלו, כל אלה שקדמו להם עלו עליהם בכל, בבקיאות ובחריפות, עם כוח ההבחנה והביקורת שלהם. עם ביקורתם החריפה והתלמודית לא השיגו מאומה, כך החדשנים בימינו, שאפילו שיחת חולין שלהם לא יבינו, (כך לא יועיל גם להם).
אמת, תמיד נמצאו להם, לאידיאות שהזכרנו, חסידים שהלכו בעקבותיהם, אולם העם היהודי בכללותו, לא התפעל מאידיאות אלו ולא זז מעמדותיו. היהודי המאמין, במסורת אבותיו ממשיך לצעוד בדרכו, מבקש את מלך המשיח ואיש לא יוכל לעצור אותו.
זאת הטעות הנצחית של כל המנסים להרוס את היהדות, כסבורים הם שהעם היהודי, עם ככל העמים, והתורה היהודית ככל התורות. אין הם יודעים ואולי ידעו ושכחו, שהעם היהודי פוסע במשעלו המיוחד, נבדל ונפרד משאר האומות, וכי תורת ישראל איננו סתם דת ככל הדתות. טעות זאת עולה להם תמיד ביוקר רב. הם מטיחים ראשם בקיר ברזל ונשארים לבסוף על עומדם מוכים ומבוישים. כשם שהיוונים בחנוכה לא הסתירו את כוונתם לשמד רוחני של תורת ישראל ונצחו המעטים את הרבים, כך בדורנו, נשאר איתנים ולא נסטה חלילה ממסורת ישראל ונמשיך ברוח המכבים ובסיסמת המעשית, "מי לה' אלי!".
(מתוך: "א-ב של יהדות", שכתב צייטלין).
** הרב מנחם סלומון הינו ראש הישיבה הטכנולוגית כפר-אברהם פ"ת