ההפטרה, בשבת השנייה של חנוכה, מלמדת אותנו מעט על בניית הבית הראשון בימי שלמה המלך. התיאור בספר מלכים נרחב יותר, אבל ההפטרה מביאה קטע מסכם בתהליך גדול זה.
חירום [ה"בצלאל" של שלמה] מצור, בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, מומחה בנחושת - בצע עבור שלמה סדרת פרויקטים יחודיים בנחושת איכותית, למבנה המקדש וכליו.
בין הדברים שבצע: א. שני עמודים לפאר בהם את הכניסה למקדש, אשר נשאו את השמות יכין ובועז. ב. ה"ים של שלמה" - מאגר מים גדול ומעוצב, כדי לספק מים לצרכים שונים במקדש. ג. עשר מכונות - מיכלי מים קטנים הנעים על גלגלים, כדי להעביר את המים לכל מקום נדרש.
כלים אלה נוצקו בבקעת הירדן בבית יוצר לנחושת. משם הועברו לירושלים. העיצוב, היציקה וההובלה היו מבצעים מורכבים, ומבטאים את העוצמה הכלכלית והטכנולוגית של ימי שלמה.
בצד אלה הוכנו כלים מזהב איכותי. חלקם כדי להתאים את ההיערכות למרחבים הגדולים יותר במעבר מן המשכן למקדש. למשל: תוספת של עשר מנורות זהב, שעמדו משני צדי המנורה שהוכנה למשכן, כדי להאיר את המבנה הגדול והיפה. כולן - תואמות המנורה המקורית.
חנוכת המקדש בימי החשמונאים יצרה תנופה בחיי העם ובמקדש, שהוקם עם שוב עולי בבל לארץ.
חנוכת מקדש שלמה, שקפה תנופה בחיי העם בצד המרת המשכן, שהיה מבנה של ארעי במקום של ארעי, למבנה של קבע, במקום של קבע.
המנורה שנבנתה בימי משה והמשיכה להאיר במקדש שלמה, קבלה תוספת אורה - בדמותן של עשר המנורות שהאירו לצידה. המנורה שהאירו החשמונאים הפכה לסמלו של העם היהודי. מאז היא מופיעה גם בשער טיטוס, כסמל המלווה את העם לגלות, והיא מתנוססת על סמלה של המדינה, כביטוי לשיבת העם עם המנורה, לארץ. עדיין אנו מתפללים להמשך התהליך, בו תשוב המנורה להאיר בבית המקדש.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון