הסיור עם שר ההגנה היה בקו הגבול של ישראל עם סוריה. הם ביקרו בכל המקומות שבהם היה אפשר להציב טילים.
"ולדימיר" הלא הוא אורי היה צריך ליעץ לצבא סורי לבחור מקום טוב לצורך הצבת הטילים. אורי לא חשב איך להציע הצעות מכשילות. סוף סוף תתגלה התרמית ועצותיו יבחנו מחדש. אורי החליט לתת עצות טובות באמת, שמומחי הצבא הסורי יצטרכו בסוף להסתבך עם עצמם. כך אני גם לא אכשיל את עצמי.
“אתם לא חייבים להציב את הטילים במקומות שרואים את הישראלים" אמר ולדמיר לשר ההגנה. "מוטב שתחפשו מקומות שבהם לא יוכלו הישראלים לפגוע בכם".
“היכן אתה מציע?"
"לפי המפות שבדקתי, המקומות הטובים ביותר הם כאן וכאן" הצביע אורי על המפה שביד שר ההגנה. הוא הסתמך על מה שקרא ברשימותיו של המדען האמיתי.
"כאן יש מצבור של טילים מתחת לפני לאדמה" אמר שר ההגנה והסתכל על אורי.
אורי הרגיש בחושיו המיוחדים שהוא נמצא בבדיקה. הוא הקפיד להשאר אדיש.. צוות היועצים של שר ההגנה התבונן בו. כל תגובותיו נצפו על ידי שנים מיועצי שר ההגנה שבאו במיוחד לצורך זה. הם יודעים לקרוא את שפת גוף, ובמקרה של טעות מצידו הוא עלול למצוא את עצמו בבעיה.
אורי לא גילה התעניינות מחשידה, היועצים רמזו לשר "בסדר".
הסיור עם שר ההגנה נמשך עד הערב. ולדימיר המדען הרוסי הלא הוא אורי המרגל נתן עצות, יועצי שר ההגנה שאלו שאלות רשמו תשובות. גם אורי רשם הערות והבטיח לתת דו"ח מפורט בסוף השבוע.
הערב החל לרדת. “מגיע זמן תפילת מנחה” חושב אורי בלבו. "אלחש 'תפילה קצרה' עכשיו, ואחר כך אתפלל תפילת תשלומים בערבית".
הלילה החל לרדת בעת שהסיור הגיע למקום בו אפשר להתבונן על הישובים הישראלים. שר ההגנה אורי והיועצים נטלו משקפות צבאיות רבות עוצמה בידיהם. שר ההגנה החל להסביר: "כאן טבריה, וזה יעד חשוב." הסביר שר ההגנה. "כאן צפת. אלה היו פעם ערים ערביות. הם יחזרו אלינו בקרוב" "כאן קרית שמונה" מצביע שר ההגנה. פניו של אורי אינם מסגירות כלום.
"אלו ערים קטנות” אומר אורי מדען הטילים המתחזה "שלשה טילים יספיקו לשבש את החיים בכל עיר. עשרה טילים יחריבו אותן".
הוא מתבונן במשקפת לעבר בתי העיר. הוא רואה גם את ביתו שלו. התריסים סגורים. הוא אינו מתעכב לרגע. וממשיך לשוטט במבטו לכיון ישובי החולה.
"הישובים הקטנים האלה אינם חשובים. חבל לכוין אליהם טילים. אם יהרסו הערים הגדולות, יברחו כל תושבי הישובים הקטנים".
היה זה אחד מיועצי שר ההגנה שהסתכל במשקפת והבחין בנרות הדולקים בחלונות ובפתחי הבתים בצפת.
"שים לב לנרות שדולקים אצל היהודים בבתים, אינני מבין למה? “גם כאן בקרית שמונה, גם במטולה וגם בטבריה ".
"מעניין, בכל מקום אותו מספר של נרות" גילה אחד היועצים תגלית מרעישה "שלש נרות בכל מקום. גם בטבריה, גם בקרית שמונה, וגם בצפת. אין להם מספיק חשמל?"
"הם מדליקים דווקא נרות. חשמל זה לא טוב להם" אמר שר ההגנה. "אם אני לא טועה היום אצל היהודים חג חנוכה. אני זוכר שגם בעיר חאלב שגדלתי בה היו היהודים מדליקים נרות שמונה ימים באמצע החורף. כל יום הם היו מדליקים נר נוסף, עד שהיו מדליקים שמונה נרות ביום האחרון. כל זה לזכר הנצחון שהם ניצחו את היונים".
"היהודים נצחו את היונים??!!" תמה ולדימיר 'המדען המזויף'.
"מתי?? לא זוכר במאות השנים האחרונות מלחמה בין היהודים ליוונים. במלחמת העולם הראשונה או השניה, לא נלחמו היהודים מול היוונים. לפני כן לא היה שום צבא ליהודים".
"אצלנו ברוסיה היהודים לא מדליקים נרות באמצע החורף. רק הנוצרים האדוקים מדליקים אשוח" תמה אורי.
"מדובר על מלחמה שהיתה לפני 2100 שנה" התנדב להסביר שר ההגנה.
"כשאלכסנדר מוקדון כבש את כל המזרח התיכון וגם את סוריה. הוא השליט על כל המקומות את התרבות היוונית. בכל מקום התושבים התחילו לעבוד את האלילים של השליט החדש והחזק, של היונים. רק היהודים העקשנים לא הסכימו לקבל את התרבות של אלכסנדר. מסיבה לא ברורה ויתר אלכסנדר ליהודים, והם המשיכו להתנהג בדתם"
אורי נזכר ב'שמעון הצדיק' שבגללו אלכסנדר נהג כבוד ביהודים. הוא היה הכהן הגדול באותה תקופה ומראה הוד פניו של 'שמעון הצדיק' הזכיר לאלכסנדר הגדול את שר הצבא שהולך לפניו בחלומותיו בכל המלחמות. כאשר נפגש אלכסנדר עם שמעון הצדיק הוא ירד מסוסו האציל ולעיני כל שרי צבאו הנדהמים כרע אלכסנדר הגדול כובש העולם והשתחווה לשמעון הצדיק שבא לקבל את פניו.
כמובן שמכל זה אורי לא אמר דבר. הוא המשיך להתנהג כמו ולדימיר המדען הרוסי ושאל "אבל היהודים לא ניצחו את אלכסנדר?"
“לא". המשיך שר ההגנה "הם לא מרדו בו. הם הסתדרו עם אלכסנדר לא רע. הענין הוא שאחרי אלכסנדר התפוררה הממלכה ובתקופת שלטונו של אחד מיורשיו 'אנטיוכוס' הוא ניסה להשליט על היהודים את האלילות היוונית והכריח אותם להתנהג כמו יוונים. היהודים העקשנים התמרדו. וניצחו"
"ובגלל זה הם מדליקים נרות עד היום?! יהודים משונים." סיכם אורי. והמשיך "זה לא כל כך משנה לנו עכשיו. מה שחשוב הוא שכדי לא להכשל כמו אנטיוכוס צריך לפגוע בטבריה והיא נמצאת בעמק. כדי לפגוע בה אתה חייב טילים שיוצבו במדויק. אם מדברים על הסטוריה צבאית, אתה בודאי זוכר את מלחמתו של מושל סוריה בזמן הטורקים שעלה לכבוש את טבריה, הוא ירה על טבריה מאות פגזים וכולם נפלו לכינרת. הם לא לקחו בחשבון את זוית הנפילה של הפגזים כשיורים אותם מראש ההר אל העמק".
"לכן כדאי להציב את הטילים המיועדים לטבריה על אחת הגבעות כאן בשטח. צריך לחפש גבעה פנויה כאן באיזור" אמר אורי. התבונן במפות והתחיל לסקור במשקפתו את הגבעות באזור.
בשעה שאנשי המשלחת שהיו איתו התרחקו מעט, כיון אורי את המשקפת לכיוון קרית שמונה. מיד הוא מצא מיד שני נרות חנוכה שהיו דולקים בפתח אחד הבתים ולידם דלק הנר הנוסף "השמש". כשאורי היה בטוח שאף אחד לא רואה אותו הוא ברך בזריזות ברכה אחת.
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
הוא לא היה יכול לברך "להדליק נר חנוכה" כיון שהוא לא הדליק נרות חנוכה. הוא לא ברך ברכת "שהחיינו", כיוון שכבר אתמול במלון הוא ברך 'שהחיינו' כשהדליק את הנר הראשון. הוא ברך רק "שעשה ניסים" כיוון שגם מי שלא מדליק נרות צריך להודות על הניסים.
"זו פעם ראשונה שאני מברך על נרות שאני רואה, ולא על נרות שאני מדליק". חשב אורי. אף פעם לא יצא לי להפסיד הדלקת נרות חנוכה. ומי שמדליק נרות אינו צריך לברך על נרות שהדליקו אחרים.
"אני חושב שגבעה זו מתאימה" אמר אחד היועצים והצביע על אחת הגבעות.
"צריך למצוא את הגבעה במפה" אמר אורי ומיד פרס מפה טופוגרפית, התבונן בה. הוציא מחשב נייד וחישב כל מיני נתונים. אחר כעשר דקות הוא סיכם "זה נראה טוב, צריך לחשב את מהירות סיבוב כדור הארץ. ועוד הרבה נתונים. אשב על זה מחר במלון ותקבלו תשובה. זה חישוב מסובך. אבל צריך לבדוק את מפת הרוחות באזור. צריך לחשב את מהירות הרוחות בכל שכבה ושכבה. רוחות חזקות עשויות להסיט את הטילים. יש לכם מפת רוחות של האזור הזה?"
"תקבל את כל המפות שאתה צריך הערב" הורה שר ההגנה סגן הנשיא. "אתה מחמוד תדאג לזה באופן אישי. אתה ולדימיר תוכל מחר לחשב את כל חשוביך. יש לך פגישה מחרתים עם הרמטכ"ל אחיו של הנשיא חאפז אסד. אני מקווה שיהיו לך תשובות על כל השאלות שעלו במשך היום". סיים שר ההגנה ועלה לרכבו המפואר.
----
שעתים תמימות לקח לאורי לסרוק את כל המפות שהביא מחמוד בהוראת סגן הנשיא. מחמוד הביא יותר מפות ממה שהתבקש. הוא ניסה למלא את הוראותיו של סגן הנשיא בצורה הטובה ביותר. והפקיד שהיה ממונה על שמירת המפות לא רצה להתוכח עם מחמוד איש של שר ההגנה.
כשהסתכל אורי על הכמות הגדולה של המפות הצבאיות שהביא מחמוד הוא אמר למחמוד "אני צריך להתיעץ עם חבר שלי, פרופסור באוניברסיטת מוסקבה על כמה בעיות. אני רוצה שהתשובות שיקבל הרמטכ"ל אחיו של הנשיא חאפז אסד תהיינה תשובות מדויקות".
"בודאי” הודיע מחמוד. "אסדר לך מיד קו טלפון למוסקבה, מתי שתרצה".
"בעוד שלוש שעות" אמר אורי.
"אתן הוראה להנהלת המלון שימלאו את בקשתך" אמר מחמוד ויצא מהחדר.
אורי חייך לעצמו. הוא ידע כי ברגעים אלו מחמוד מתחבר לקו להאזין לשיחה עם מוסקבה. הוא רוצה לספר מידע שחשוב לסגן הנשיא. הוא רוצה העלאה דרגה. "זה טוב" סיכם אורי לעצמו.
אורי נעל את הדלת, בדק שאין שום עין אלקטרונית בחדר שמצלמת את מעשיו. ועם סורק אלקטרוני פשוט קלט המחשב של אורי את כל הנתונים שהיו במפות. המחשב עירבל את כל הנתונים כדי שאף אחד לא יוכל לזהות שמדובר במפות צבאיות. תוכנה מיוחדת דחסה את כל הנתונים לקובץ קטן והכל היה מוכן למשלוח. אורי לא רצה להשאיר ברשותו שום דבר מחשיד ומפליל. אחרי שהנתונים יעברו לאל"מ צחי הוא יחזיר למחמוד את המפות וימחק את כל הנתונים מהמחשב. שום אדם לא יוכל לשחזר אותם לעולם, גם לא המומחה הגדל למחשבים.
"גם אם אני אתפס, לפחות שהמפות החשובות האלו יהיו בידי המוסד".
אורי חיבר את המחשב לקו טלפון. דרך המחשב הוא התקשר למספר טלפון של בית במוסקבה שאל"מ צחי איש המוסד שכר במיוחד לצורך המבצע הזה. בבית הזה במוסקבה חיכה צחי לטלפון.
"שלום פרופסור סאשא?"
"שלום ולדימיר”
"אני מבצע עבודה חשובה, ורציתי לשאול כמה שאלות מקצועיות". פתח אורי.
“בשמחה אענה לך, חברים תמיד חברים"
כל השיחה המקצועית הזאת התנהלה כמובן ברוסית. הם הניחו שיש האזנה לקו הטלפון. הם דיברו על כל מיני נתונים טכנים שאורי היה צריך להכין לצורך הדו"ח שהיה מיועד לרמטכ"ל. השאלות היו חשובות באמת לאורי, ואל"מ צחי הבטיח לחזור עם התשובות בשעה יותר מאוחרת. גם אם מחמוד או מישהו אחר מאזין לשיחה הוא לא היה מוצא שום דבר חריג בשיחת טלפון זו.
מה ששום מאזין לא ידע הוא כי בעת השיחה העביר המחשב של אורי את כל הנתונים של המפות למחשב של "פרופסור סאשא" הלא הוא אל"מ צחי. מומחי המחשב שיש לצה"ל יבדקו היטב את המפות והם בודאי יביאו תועלת גדולה לעם ישראל.
"אבדוק את כל שאלותיך ואחשב את כל הנתונים שאמרת לי, אני מקוה שתקבל תשובה עוד היום" סיים פרופסור סאשא.
אחרי השיחה הזאת ניצל אורי את השעות שנותרו לו להתפלל ערבית. למרות שהשעה היתה כבר מאוחרת התפלל אורי ערבית פעמים. פעם אחת בשביל תפילת ערבית ופעם שניה 'תשלומים' לתפילת מנחה.
הוא לא שכח לומר בשתי התפילות "על הניסים" הוא היה צריך אותם מאוד.
------
בבוקר בשעה שמחמוד דפק על הדלת, אורי כבר היה אחרי התפילה וההלל. הוא הספיק לדבר עם פרופסור סאשא ולקבל את כל הנתונים שביקש. הוא כבר הספיק לישון. הוא כבר סיים לכתוב את הדו"ח לרמטכ"ל אחיו של חאפז אסד. יום זה אמור להיות בשבילו היום יום של חופש. הוא התכוון לנצל את היום לסיור קטן בדמשק אולי הוא יראה דבר מה בעל חשיבות.
"סאבח אל חיר. יא סידי" אמר מחמוד כשנכנס.
אילו אורי לא היה שם לב הוא היה עונה "סאבח אל נור" שהיא התשובה המסורתית בערבית. אך..... זה היה מחשיד אותו. אורי הוא ולדימיר והוא לא אמור לדעת ערבית.
Good morning בוקר טוב . . ענה לו אורי באנגלית.
"היום אני אסיים את הדו"ח לרמטכ"ל. קח את המפות האלו, ברובן לא היה צורך, אך טוב שהבאת אותן כך לא היה חסר לי דבר. רק הייתי רוצה לעיין בדו"ח על כמות הגשמים באזור בשלושים השנה האחרונות. זה חשוב מאוד על מנת לחשב את מזג האויר העתידי. יש לו משמעות גדולה בירי הטילים".
"כמו כן אבקש לראות את הדו”ח על סופות חול או רוחות מזרחיות שהיו באזור, כמה שיותר שנים אחורה. זה בודאי נמצא בשירות המטראולוגי". אמר אורי למחמוד "ואני מקווה שיהיה לי זמן לטייל קצת בדמשק. יש לך להמליץ לי על מקום יפה. אולי תוכל לשכור לי מכונית טובה לכמה ימים".
"כן. בודאי אך לא כדאי שיראו אותך מסתובב יותר מידי. יש סוכנים של המוסד מסתובבים בדמשק. לא כדאי שיראו אותך" בקש מחמוד.
"אתה צודק. לא אצא בשעות היום. אבל בערב אצא להסתובב מעט. אי אפשר להיות כלוא כל היום בחדר" ענה אורי וחשב שזה יותר בטוח. כך הוא בודאי לא יפגוש מישהו מהמחבלים שהסתובב ביניהם בדמשק. למרות שצורתו שונה לחלוטין, אסור לקחת סיכון.
אורי נשאר במלון והחליט להקדיש את היום ללמוד הלכות חנוכה. הוא זכר פעם שאמרו לו בישיבה שכדאי ללמוד מסכת אחת לפחות בעל פה כדי שיוכל ללמוד במקום שאין בו ספרים. אורי למד מאז כמה וכמה מסכתות של גמרא בעל פה. ובזמנים כאלו הוא ניצל את זמנו ללימוד תורה.
לפנות ערב התפלל אורי מנחה בחדרו, נטל אורי את המפתחות של הרכב, לבש מעיל וכובע ונסע לאיטו ברחובות דמשק.
כפי שציפה הוא ראה את מחמוד נוסע אחריו. "הם לא חושדים בי שאני מרגל, אבל בסוריה חושדים בכל אדם זר".
לתייר הזר נראית דמשק כמו שתי ערים שונות. חלק קטן של עושר ופאר, וחלק גדול יותר של עוני משווע. אורי סייר ברובע העוני של דמשק. זה הרובע הגדול ביותר בדמשק, ביוב זורם ברחובות. בתים מטים ליפול. אין מים זורמים בביתם אין חשמל לא בבית ולא ברחוב.
אורי הכיר את דמשק כמו את כף ידו. שעת ארוכות הוא למד את המפה של דמשק. הרבה פעולות הם ביצעו בעיר הזאת, ביקרו בבתים שונים, חיסלו רוצחים אכזרים ונעלמו בלי להשאיר עקבות. הם לא השאירו שום דבר ליד המקרה. לפני כל פעולה הם למדו את כל מפת הרחובות של הסביבה. אם תארע תקלה, הם יכולים במהירות להתערבב בקהל המקומי. שום אחד לא ימצא אותם.
בכל סימטה עטו עליו מיד ילדים בבגדים קרועים וביקשו "בקשיש" "בקשיש". הוא פנו גם למחמוד שנסע אחריו במרחק בטוח.
"אם היו משקיעים את כל הכסף שהם מרויחים מהנפט בילדים המסכנים האלו ולא בטילים כימים, היה להם ולנו הרבה יותר טוב".
“מי יודע כמה מאות ילדים מתים כל שנה מרעב מקור וממחלות. כמה ילדים כאן לא יודעים קרוא וכתוב. זו ממש טפשות להשקיע מליארדים של דולרים בטילי הרס במקום להשקיע בעוני הגדול".
תוך כדי המחשבות יצא אורי משכונות העוני ועבר לרובע המהודר של דמשק. שם גרים כל משפחת הנשיא וכל המקורבים לשלטון. הפאר הגדול שהיה ברחובות היה מהמם. גם לאדם כמו אורי שראה בתים וארמונות מפוארים במקומות שונים בעולם. מכוניות ענק מפוארות. רחובות רחבי ידים, בתים ענקים מוקפים מדשאות. זה היה עושר מוגזם.
"לא פלא שמי שגר במקומות כאלו לא מרגיש את העוני של העם". חשב אורי "אבל זה לא ענין שלי. צריך לחשוב איך אני מדליק היום שלוש נרות חנוכה עוד מעט השקיעה וזה הזמן המתאים לכך".
"צריך גם להזהר ממחמוד" חשב אורי. "לא יהיה קשה להתחמק מהמעקב, אבל גם לא כדאי שיחשוד בי. צריך להתחמק ממחמוד, ושיקח את האחריות על עצמו"
אורי נסע לאיטו ברחוב הקרוב לרובע היהודי. הוא עצר ליד בית קפה מהודר וביקש חפיסת סגריות.. את הרכב הוא השאיר פתוח, המפתח נשאר בחור המנעול. זה לקח בדיוק שלוש דקות עד שגנב זריז נכנס לרכב הפתוח הניע אותו והחל לנסוע. מחמוד שלא הבין מה שקרה החל לנסוע אחרי הרכב הנוסע במהירות. הגנב החל גם הוא להגביר מהירות ומרדף מסוכן החל ברחובות דמשק.
את הרגעים האלו ניצל אורי וחמק לרובע היהודי. הוא נכנס לבית הכנסת המקומי כמו אחד מהתיירים הרבים שבאים לראות את בית הכנסת העתיק בדמשק, הוא נכנס בדיוק בזמן שעמדו להדליק שם נרות חנוכה.
שלשה נרות עמדו בתוך חנוכיה עתיקה בקיר הדרומי של בית הכנסת. שלשה נרות ושמש לידם. אחד מזקני הקהילה ניגש וברך על הנרות שתי ברכות.
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להדליק נר חנוכה"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
הקהל ענה "אמן", וכך כמעט ענה גם אורי. אך אורי לא יכול לצאת ידי חובה בכך. "אי אפשר לצאת ידי חובה בנרות של בית הכנסת" כך זכר אורי מלימודו בישיבה. "אבל אפשר לברך על נרות של מישהו אחר אם אין לך אפשרות להדליק בעצמך". אורי יצא מבית הכנסת והחל להסתובב ברחובות העתיקים. מיד ראה הוא את שביקש. אשה זקנה מדליקה שלשה נרות חנוכה בפתח ביתה. אורי בירך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". והמשיך בטיולו.
כדי להראות כמו כל תייר קנה אורי מזכרות מדמשק בדרך למלון. הוא יזרוק את כולם לפח לפני שיגיע לישראל. אסור לו להביא לביתו שום דבר מדמשק. אסור שמישהו מילדיו יבין שהוא היה בדמשק. אם ילדיו לא ידעו - הם לא יוכלו לספר לחבריהם.
בפתח המלון פגש אורי את מחמוד שניפנף במפתחות הרכב הגנוב.
“תפסתי את הגנב!” התפאר מחמוד.
“כל הכבוד" אמר אורי והלך לחדרו בכעס מעושה.
------
בלשכת הרמטכ"ל נערכה התיעצות לקראת הפגישה שתהיה להם מחר עם מהנדס הטילים המיוחד שבא מרוסיה. "ולדימר סטאפן".
"האם אין חשש שהוא ימסור סודות ליהודים?". שאל הרמטכ"ל.
"לפי הבדיקות שלנו הוא נולד ברוסיה. ואין לו קשר ליהודים. לא. אין שום חשש".
"כדאי לשלוח אחריו מעקב.אנחנו מוסרים לידיו חומר רגיש ביותר" אמר הרמטכ"ל.
"חאסן. לך תעקוב אחריו, ותראה מיהו ומה מעשיו".
לפרק א
לפרק ב