[שאל והוסיף מקורות: הרב מרדכי ציון]
ש: ידוע שאסור לנגן בבית כנסת. אבל יש טוענים שבמניין חצרות או מרפסות יהיה מותר - כיוון שאין זה בית כנסת - כלומר בזמן הלל בראש חודש, וכן קבלת שבת - לפני שבת כמובן?
ת: אי אפשר. גדולי ישראל אסרו מכל וכל כבר מזמן החתם סופר (עיין תשובת הרב בשו"ת שאילת שלמה ד, כח – מ"צ).
ש: הם טוענים שהחתם סופר אסר בגלל הידמות לרפורמים, ועתה בארצנו כמעט אין רפורמים, כנראה 0.4%?
ת: זו לא הסיבה היחידה. החת"ס אמר שזה בגלל אבלות החורבן. עיין שו"ע או"ח תקס. גם מובא במשנה ברורה סי' שלח (סק"י – מ"צ). הגרב"צ עוזיאל כותב שעוברים על "אם אשכחך ירושלים".
ש: ואם זה לצורך מצווה? הרי בחתונה התירו?
ת: אין כאן שום צורך מצווה לנגן בתפילה, המוזכר במשנה ובגמרא, ברמב"ם ובשולחן ערוך.
נימוק שני: חוקות הגויים. עיין יורה דעה (קעח, א). כידוע, הנוצרים הכניסו עוגב בכנסיות. ומרן הרב קוק מזכיר זאת בשו"ת אורח משפט (סי' לו).
ש: יש אומרים שזה רק בעוגב ולא בדבר אחר, שהרי זה מה שהפוסקים הזכירו?
ת: הם הזכירו זאת, כי נשאלו על זאת, וכן לפעמים לא הזכירו נימוק אחר, כי הם לא חייבים לכתוב כל מה שהם יודעים בכל תשובה שהם כותבים, אלא מה שהם מוצאים לנכון. אגב, זכורני במעורפל שבפריז היו מנגנים בבית הכנסת של הרב הראשי, גם בשבת, עד שבני עקיבא חדרו למקום, עשו מין הפגנה ואז הוציאו את העוגב.
נימוק שלישי: יש להתפלל בכובד ראש (משנה ברכות ריש פרק ה. שו"ע או"ח קנא, א), כלומר בחרדת קודש, במורא מקדש, כפרת עוונות.
ש: הטענה הנפוצה היא שזה מביא התעלות והתרוממות קודש. אם כן, אין זו קלות ראש.
ת: אם זה היה מביא התרוממות קודש, אז מזמן, חכמי המשנה והגמרא, היו אומרים לנו לנגן בתפילה. זו לא התרוממות קודש, אלא התרוממות מוזיקלית. התרוממות קודש באה על ידי שחושבים על מובן המילים. למשל ידוע שבבתי כנסת רבים שרים יחד ליל שבת: "ארבעים שנה אקוט בדור...". שאל אותי ילד: האם פעם מישהו שאל אותך למה שרים פסוק שמדבר על כך שד' כועס עלינו, כי מה יש פה לשיר. עניתי: אף אחד לא שאל אותי. אמר הילד: סימן שלא אמרו בכוונה פסוק זה אפילו פעם אחת בחייהם.
ש: אבל בבית המקדש כן ניגנו?
ת: נכון. אך בית כנסת אינו בית מקדש. בבית מקדש עשו מלאכות מסוימות בשבת.
ש: גם דוד המלך אמר זמירות והתפלל בנבל ובכינור (ספר חסידים יח)?
ת: כנ"ל, איננו דוד המלך. גם חכמי ישראל קדמונים ידעו זאת - ולא עתה המציאו. השדה חמד מזכיר שאין להפוך את התפילה לקונצרט. אגב, מאותה סיבה הוא גם שולל חזנות מוגזמת (שד"ח ז 403). ועיין שו"ת שרידי אש (א, טז).
ש: אבל מקיימים גם ערבי שירת-קודש בבתי כנסת, וכן שירות ובקשות ומסיבות קודש שונות, עם מוזיקה, ואין תלמיד חכם שמתנגד?
ת: נכון. זה מותר. זה לא תפילה.
ש: התומכים בנגינה אומרים שמצאו בספר שנקרא "אלה דברי הברית", שהיה מנהג בכמה קהילות לנגן בקבלת שבת, לפני שבת?
ת: וכי זה לא היה ידוע לחתם סופר?! וכי זה לא היה ידוע לרבו מרדכי בענט?! ובכל זאת הם אסרו. אלא אלו היו יוצאי דופן, ואי אפשר לפסוק על פיהם. יתר על כן, ספר זה נכתב על ידי הרב מרדכי בענט עצמו, ובכל זאת הוא מגיע למסקנה שאסור!
ש: נחזור להתחלה, לחשש מפני רפורמים. אמרנו שעתה מספרם בארץ הוא אפסי ואין מה לחשוש.
ת: אכן הרפורמים עצמם הם מיעוט של מיעוט. אבל רוח רפורמית חזקה נושבת בציבור הדתי והמסורתי וגם קצת החרדי. הרי זה לא במקרה שהרפורמים בגרמניה התחילו בזה, מלבד הרצון להידמות לנוצרים. אלא שחלק גדול של הרפורמים אינם מאמינים בד', כולל הראבייס שלהם. וגם המאמינים אינם רואים ערך בעבודת ד' שבתפילה. אז למה הם באים לבתי הכנסת שלהם? בשביל שלוות נפש Peace of Mind וחוויה דתית. ולחוויה דתית, מוזיקה תורמת הרבה. אך אנחנו תלמידי משה רבנו, איננו מתפללים בבית הכנסת או מחוצה לו, בשביל חוויה דתית, אלא בשביל לעבוד את ד' אלהינו.