שאלה:
מידי פעם אנו נותנים ומקבלים מתנות דבר המשמח ולפעמים אף מביך אותנו. מהי השקפתה של התורה ביחס למתנות, וכיצד עלינו לכלכל מעשנו בתבונה בנושא זה?
תשובה:
בגמרא במסכת שבת (דף י' עמ' א) נאמר: "הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר - "לדעת כי אני ה' מקדישכם" (אא"כ יתגלה הדבר ממילא).
מאמר זה מעורר מספר תמיהות:
- מדוע הגמרא דנה בנותן המתנה ולא במקבלה?
- מדוע הנותן צריך להודיע למקבל, הרי לכאורה ראוי יותר שלא ידע המקבל ממי קיבלו כמו שמצינו בהלכות צדקה לגבי נותן המתנה בסתר?
- מהי הראיה מהפסוק - "לדעת כי אני ה' מקדישכם"? מהו הקשר בין נותן מתנה לחבירו לידיעת ה' המקדש אותנו?
תחילה יש לברר מה מטרתה של המתנה. אפשר להסתכל על כך בשני רבדים.
- ברובד השטחי - התועלת השימושית - המעשית היוצאת מן המתנה, כיצד אפשר להשתמש בה באופן פרקטי בחיים. ע"פ מבט זה העיקר הוא המתנה עצמה.
- ברובד הפנימי יותר - עצם הרעיון של נותן המתנה לתת מתנה דבר המגלה את רגישותו ואהבתו לחבירו ללא שום קשר לשימוש המעשי שיצא ממנה. ע"פ מבט זה בעיקר אינה המתנה עצמה אלא נותן המתנה המתגלה דרך המתנה.
הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו מגיבים למתנה שקיבלנו או נענים ע"י מי שקיבל מאיתנו מתנה במשפט: "לא היית צריך. זה ממש מיותר" או "יש לי בדיוק את זה בבית", "מה קרה לך, איני צריך מתנות?! קודם כל תדאג לעצמך" וכדו'.
משפטים אלו נובעים מהמבט השטחי שבו העיקר הוא התכלית השימושית של המתנה - זוהי טעות יסודית. ברור שכאשר נותן המתנה שומע משפטים מעין אלו הוא נפגע ונעלב. "הרי לא נתתי לך מתנה זו כי חסר לך, כי אתה מסכן ואין לך", חושב הוא בלבו. "כל זה היה כדי לשמח אותך ולגלות אהבה כלפיך ואדרבא דווקא בגלל שאינך צריך מתנה זו עליך לשמוח על עצם המחשבה שלי לתת לך מתנה ולא משנה מה היא, כמה היא שווה כספית והאם יש לך או אין לך כמוה"
מטרת המתנה א"כ - לנותן - להרבות אהבה ואחווה בין הבריות. למקבל - להודות ולהכיר טובה לנותן המתנה, ובקיצור ליצור עולם חברתי יותר, אוהב יותר, מכיר טובה יותר, ערכי יותר.
על כן צריך להודיע לחבירו כיוון שע"י ידיעת חבירו יושרשו תכונות אלו בתוכינו ומתוך כך יתרומם העולם לתיקונו ולשלמותו.
כמובן יש להעיר שוודאי אין לשקוע באובססיה של חלוקת מתנות יומם ולילה לכל הנקרה בדרכינו ולפזרנות אינסופית. מצד שני אל לנו לצפות לקבל מתנות ומשלא התמלאה ציפייתנו אנו מאוכזבים מתוסכלים ומרוגזים שהרי "שונא מתנות יחיה", ו"גדול הנהנה מיגיע יותר מירא שמיים" (גמ' ברכות).
אך עדיין לא ברור מהו הקשר בין הודעת נתינת המתנה לחבירו לידיעת ה'?
אלא שכאן טמון רעיון יסודי. יש כל מיני סוגי מתנות. ישנן מתנות גשמיות וישנן מתנות רוחניות, ישנן מתנות חד פעמיות וישנן קבועות, ישנן מתנות זמניות וישנן נצחיות.
המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו היא עצם החיים עם כל משמעותם הפנימית - הרוחנית לכל הופעותיהם, שנותנה הוא הקב"ה. ועל כן מתוך ריבוי אהבה והכרת תודה לחבר יגיע האדם למדריגה זו כלפי ריבונו של עולם יוצר האדם הנותן לו את כל מה שיש לו.
נסכם הדברים בפירושו של מרן הרב קוק לגמרא זו (עין אי"ה שבת א' עמ' 9-10):
"הכרת טובה היא העמוד המוסרי היותר גדול ונשגב, שכשיתפתח כל צרכו בליבות בני אדם יהיה עוזר מאד אל התיקון הכללי. כי אנו רואים שגם עכשיו שלב בני אדם מלא הוללות, וטמטום הלב מכח סדרי החיים הגרועים מתגבר מאד, מכל מקום במה שהרגש האנושי מגיע להכרת טובה, הוא פועל להכשיר את הנפש להביע במה שיכול את ההרגשה העדינה הזאת במאמר ובפועל… אומנם לכשתתגדל האנושיות והכוחות המוסריים יתפתחו יפה, עד שיהיה ראוי להכניס בלב באורח ישר וטבעי גם רעיונות היותר גדולים ואדירים יופיע כח ההכרה הזאת באור גדול, עד שתשפיע רוב כוחה על כל עלילות האנושיות הכוללות והפרטיות וכל כך תהיה פועלת בחזקת ידה עד שתעורר בחיל את הלבבות לדעת את ה', להכיר כי הוא הוא המטיב באמת, ולהכיר גם כן את הדרכים שבהם נוכל להביע רחשי הכרתינו את טובותיו הנישאות… על כן כל מה שיבוא לידינו להשריש בלב בני אדם וליתן מקום לכח הנעלה של הכרת טובה שיגדיל ויצא אל הפועל, היא עלינו חובה גדולה, למען תת דרך להיסוד הנעלה שעתיד לקחת חלק בתיקון העולם הכללי להיות מתחזק ומתרחב".