שאלה: כיצד יש להתייחס להבאת ילדים לבית הכנסת?! מדוע שלא נביא את ילדינו מגיל צעיר לבית הכנסת ובכך נרגילם לקיום מצוות?
תשובה: חינוך לתפילה בפרט ולמצוות בכלל, הינם מהחשובים והיסודיים שבחיינו.
1. במשנה )מסכת אבות, פרק ב', משנה ח'( נאמר: "רבי יהושע: אשרי יולדתו" ובפירוש התפארת ישראל נאמר: "ואני מצאתי בירושלמי שאימו הוליכה עריסתו לבית הכנסת". הרי שייחסו חשיבות רבה לעובדת הבאתו לבית הכנסת משחר טל ילדותו כגורם מכריע בעיצוב אישיותו כגדול בישראל. על הפסוק: "הקהל את העם האנשים הנשים והטף" דרשו חכמים בגמרא: "ליתן שכר למביאיהם" )בבלי, חגיגה, ג', ע"א(. ופרשו התוספות: "ועל זה סמכו להביא קטנים לבית הכנסת".
2. אומנם, כבר כתב החפץ חיים בספרו משנה ברורה, סימן צח' סק"ג: בשל"ה קורא תיגר על המביאים ילדיהם לבית הכנסת, וההינו בקטנים שלא הגיעו לחינוך מטעם כי הילדים משחקים ומרקדים ומחללים קדושת בית הכנסת וגם מבלבללים דעת המתפללים. ועוד כי גם כי יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות בית הכנסת, אבל כשהגיע לגיל חינוך - אדרבה, יביאנו לבית הכנסת. הרי שהשל"ה החמיר ביותר בענין זה תוך אזהרה מפני השלכות עתידיות מרחיקות לכת.
3. הרמ"א פסק :"ויש שכתבו שמביאים התינוקות לנשק התורה כדי לחנכם ולזרזם במצוות וכן נוהגים".
סיכום: באופן עקרוני, נראה לי שהדבר תלוי בעיקר באב ובילד. יש מילדי הגן הבוגרים שאפשר וראוי ורצוי להביאם לבית הכנסת להיות שותפים בחלקים נרחבים יותר מאשר שירת הסיום. מכוין שיש ערך גדול להרגל, אינני מוצא שאפשר למנוע מאבות המעונינים )ומסוגלים( להביא את ילדיהם לבית הכנסת )ולהשגיח עליהם( - מלהרגילם במצוות.
הבעיה היא שאם לא נקבע נהלים ברורים וקבועים אנו עלולים להקלע לעימותים ולאי הבנות. כבודו של בית הכנסת יקר לכולנו, ואוירת התפילה היחודית שבו - חייבת להמשך. לכן, הלכה למעשה, נראה לי שיש להקפיד על התקנון הקבוע בעין הנצי"ב. והלוואי ויבואו כל ילדי הגן לתפילת קבלת שבת ולשירת הסיום שבתפילת שחרית.
ברצוני להוסיף ולהבהיר:
כשם שיש גילאים בהם עצם הבאת הילדים לבית הכנסת מהוה את עיקר חינוכו למצות, וכשם שיש גילאים בהם ההבאה לבית הכנסת עלולה להיות מזיקה ופוגעת, כך - ויותר - נראה שיש גילאים בהם יש חשיבות מרובה להגברת מידת המעורבות של ילדינו בנעשה בבית הכנסת. המעורבות היא נדבך חשוב בחינוך לתפילה, ובכל חינוך שהוא.
)!( קטן, ש"ץ בפסוקי דזמרא - עיקר חיובו של ש"ץ הוא להוציא את הקהל ידי חובה. אולם, בפסוקי דזימרא אין צורך ביחודיות זו, שהרי החזן לא מוציא אף אחד ידי חובה. תפקידו - לגבש את ציבור המתפללים תוך הכתבת קצב התפילה. לכן, ראוי למנות ילדים , ואפילו כאלה שאינם בני מצוה, לשמש כחזנים. )השולחן ערוך כתב שיש מקומות בהם נהגו שקטן מכהן כש"ץ בתפילת ערבית והטעם - משום שאין צורך בחזרת הש"ץ. דעה זו נדחתה על ידי הרמ"א. - אורח חיים סי' נג'. משנה ברורה סעיף לב'(
)2( ברכת כהנים - השולחן ערוך פסק הלכה למעשה: "קטן...אינו נושא כפיו...אבל עם כהנים שהם גדולים נושא כפיו ללמוד ולהתחנך"
ובמשנה ברורה, שם, כתב שיש לנהוג כן ממתי שהקטן יודע לשאת כפיו כמנהג הכהנים. ומה ששמעתי שאומרים כאילו יש בזה ביזוי לציבור שהקטן מברכו - לא זכיתי להבין! הרי הקטן לא מברך אלא הגדול, והקטן ניצב לידו! לפיכך, אם האב מעונין להרגיל בניו בברכת כהנים, אף שלא הגיע לגיל מצוות, אין למחות בידו.