מדברי הרמב"ם משמע שאיסור בל תשחית מדאוריתא הוא רק בכריתת עצי מאכל שנאמר: "כי תצור על עיר וכו' לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל", אבל לאבד ולקלקל שאר דברים הינו איסור דרבנן. אך מדברי התוס' במסכת עבודה זרה משמע שכל קלקול דרך השחתה אסור. (כל שכן ברכוש ציבורי שבנוסף לבל תשחית יש איסור גזל).
וכן המקלקל דברי מאכל ופוגם טעמם עובר בבל תשחית.
ובספר החינוך כתב שטעם המצווה ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת וזהו דרך החסידים שצר להם בכל אבדון והשחתה שיראו. לא כן הרשעים המזיקים שהם שמחים בהשחתת העולם ומשחיתים בעצמם.
אמנם בספר החסידים כתב על הפס' במשלי "מעדה בגד ביום קרה" מי שמשיר בגדי חמימות ביום קר ולובש בגדי משי והשלג מקלקלן עובר בבל תשחית כפול א. על קלקול הבגדים. ב. בל תשחית של גופו. וכן אמרו בגמרא בשבת שיותר יש להקפיד על בל תשחית של הגוף מבל תשחית של ממון. ולכן אם נשאר אוכל מהמזון ואינו יכול לשמרו ואיננו רעב אין מצווה לאכלו שאולי יש איסור בל תשחית בגופו.
בל תשחית
על האיסור "בל תשחית" טעמו והשלכותיו – הרב דוד הורדן
