מסכת בבא בתרא דף ק"י.
" "ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומי לך פה ". אמרו ליה לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה " אל תקרב הלום " .....
אמר להם : כך מקובלני מבית אבי אבא - לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יזדקק לבריות , והוא סבור לעבודה זרה ממש !
ולא היא , אלא עבודה זרה - עבודה שזרה לו. ( וברש"י : הוא חשוב והעבודה בזויה , אבל לא שיש בה חשש איסור ) ,
ידוע שאין לאף אחד " פוליסת ביטוח " ביחס לתוצאות חינוך ילדים .
הדוגמה הבולטת ביותר שיש לנו מההיסטוריה היא של משה רבינו , שבניו - לא הלכו בדרכיו , כפי שסוגייתנו מפרשת את השתלשלות מעשיו של יהונתן בן גרשום ( בן משה )
שעסק בפסל מיכה משבט דן , ושבט זה הקשה עליו ברמיזה "עבה" לסבו הגדול :
1) מי הביאך הלום , שפירושו עפ המדרש , בהקשר למשה, הוא שמשה רצה כהונה ומלכות והקב"ה ענה לו אל תקרב = כהונה , הלום = מלכות , ולכן שאלו בני דן את נכדו של משה רבינו " מי הביאך הלום ? " כלומר: אתה הלא כהן לעבודה זרה וגם אוחז במעשי מלך ( כמנשה המלך ) והלא סבך הגדול לא אחז מזה וגם לא מזה ?
2) מה אתה עושה בזה , כלומר הלא סבך עשה את כל מופתיו במטה שעליו נאמר " מזה בידיך – ויאמר מטה " ואילו אתה כן לע"ז במקום לדברי קדושה .
3) ומה לך פה , כלומר הלא משה פירש מאשתו על פי ציווי הקב"ה שנאמר " ואתה פה עמוד עמדי " , וע"י זה נתקדש עוד בקדושה עליונה , ואיך אתה "נתקדשת " כביכול בעבודה זרה ?. ועל כל זה השיב להם, שלא נתקרב חס וחלילה לעבודה זרה , רק נתפס בעבודתו , כחלק מתפיסת עולמו ( השגויה ) שעדיף לעסוק ולהשכיר עצמו לעבודה זרה ולא להזדקק לצדקת הבריות , אבל לא שחשב אי פעם לעבוד עבודה זרה .