תקיעה בראש השנה ובתעניות
במסכת ראש השנה (פ"ג מ"ג) אנו מוצאים הבדל בין מצוות השמעת הקול שבראש השנה ובין מצוות השמעת הקול שבתעניות; בראש השנה השופר מאריך וחצוצרות מקצרות הואיל ומצוות היום בשופר, ולעומת זאת בתעניות שופר מקצר וחצוצרות מאריכות הואיל ומצוות היום בחצוצרות. המשנה מקשרת בין מצוות תקיעה בשופר ומצוות תקיעה בחצוצרות ונראה שקיים קשר הדוק בין שתי מצוות אלו.
חצוצרות בתעניות ובמועדים
הרמב"ם מונה בספר המצוות (מצוות עשה נט) מצווה לתקוע בחצוצרה. ניתן לקיים מצווה זו בשני זמנים שונים:
1) בבית המקדש בזמן הקרבת קרבנות המועדים.
2) בשעת צורך וצרה כנזעק לפני ה'.
מטרת התקיעה בתעניות ברורה, כפי שמופיע בתחילת הלכות תעניות:
"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב "עונותיכם הטו" וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם".
הרמב"ם מונה את מצוות התקיעה בתעניות ובזמן הקרבת הקרבן כמצוות עשה אחת, מדוע? הרי לא נראה שקיים קשר בין התקיעה בזמן הצרות ובין התקיעה בזמן הקרבת קרבנות המועדים בבית המקדש?
נראה כי הרמב"ם מבין שיש קשר בין שני זמנים אלו ולכן הוא מונה אותם כמצווה אחת ולא מפצל ומונה אותם כשתי מצוות שונות. הרמב"ם מבין שיש שני דרכים וזמנים שעלינו לזכור כי ה' משגיח עלינו:
1) גם בבית המקדש, כאשר אנו מקריבים קרבן, אנו תוקעים כדי להזכיר שהקרבן הוקרב לה' והוא משרה את שכינתו עלינו ברגע זה.
2) בזמן הצרות, אנו תוקעים ומריעים להזכיר את מעשינו הרעים כדי שנחזור בתשובה.
מטרה כפולה בתקיעה בראש השנה
נראה שגם בראש השנה ישנה מטרה כפולה בתקיעת שופר, וניתן לדמות זאת לשני סוגים של אזעקות שקיימות - התראה והרגעה. צפירת התראה דומה לתרועה ולשברים ומטרתם להפחיד את האדם. צפירת ההרגעה דומה לתקיעה הפשוטה ומטרתה הרגעה.
טעם אחד של תקיעת שופר קשור למטרה לעורר את האדם לעשיית תשובה (ראה לדוגמא ברמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ד), אך מה מטרת התקיעה המרגיעה?
קודם הזכרנו שיש מצווה לתקוע בחצוצרות בשני הקשרים שונים. המקרה השני שאנו תוקעים בחצוצרה הוא בזמן הקרבת קרבנות במועדים. מה מטרת התקיעה אז?
תקיעה כהמלכה
בגמרא בראש השנה (טז.) מובא כך:
"ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה - בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".
בגמרא מובא שיש שלושה חלקים בתפילת ראש השנה; מלכויות, זכרונות ושופרות. הגמרא אמרה שמשמעות אחת של החג זה מלכויות והשנייה היא זכרון לפני ה' ושניהם נעשים על ידי שופר. המשמעות הראשונה של ראש השנה קשורה לעובדה שהעולם נברא ביום זה, ואנו ממליכים את ה' למלך על העולם. תקיעה בשופר היא לא רק לעורר את עשיית התשובה אלא גם המלכה של ה' וזה נעשה על ידי שופר כמו שממליכים מלך. בדומה לכך, המטרה בתקיעה בחצוצרות בבית המקדש בזמן הקרבת הקרבנות היא להראות שהמלך נמצא ורואה כאשר מקריבים לפניו את הקרבנות.
ניתן לסכם ולומר כי במצוות תקיעה בשופר טמונים סמלים ורעיונות מחשבתיים רבים ושונים. מסרים אלו אינם חדשים ואנו יכולים למצוא את טעמים אלו כבר בסוגיות הגמרא, ולראות שההלכות השונות מושתתות על הסמלים והרעיונות המיוחדים למצווה זו.