פעם אחת הייתי מהלך בין חורבותיה של העיר גמלא שבגולן והנה למולי שמריה גוטמן, הארכיאולוג שחשף את צפונותיה של העיר שחרבה במרד הגדול. ניצלתי את ההזדמנות וביררתי עימו כמה סוגיות שהטרידו איתי, כמו האם נמצאה עדות לכך שגמלא בגולן הייתה עיר מוקפת חומה בתקופת כיבוש יהושע בן נון כדברי המשנה? איך קראו בתורה בציבור בימי בית שני, היחס בין מבנה בית הכנסת לכיוון התפילה לירושלים? ועוד. "מה שאתם עושים ביום" הפטיר שמריה "אני עושה בלילה". כוונתו של הקיבוצניק מנען הייתה שבלילות הוא עוסק במשניות ובתוספתות על מנת למצוא בהן תשובות לשאלות שהעסיקו אותו במהלך החפירה. אחת החידות הייתה האם המבנה הציבורי הגדול שנחשף סמוך לחומת העיר הוא בית כנסת או בית מועצת העיר. הכף הוכרעה כשנחשפו חדר קטן שצמוד לקיר המבנה ובו ספסלי ישיבה מדורגים, ומקווה טהרה סמוך. שמריה שיער שהחדר שימש כתלמוד תורה ועזרת נשים. כך התברר שלפנינו בית הכנסת הקדום ביותר שנמצא בארץ ישראל, המתוארך לתקופת ינאי המלך, כמאה וחמישים שנה לפני חורבן בית המקדש השני.
הגילוי של תלמוד תורה בעיר הקדומה ששבה ונבנתה בימי החשמונאים, מציף בתודעתנו את תקנתו של יהושע בן גמלא, בן אותה תקופה, ש"יהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע" (בבא בתרא כא, א). היו ששיערו שהשם גמלא אינו שם אביו של יהושע, אלא ציון מקום הולדתו של מתקן התקנה. זאת ועוד, מספר מקומות הישיבה בחדר שנחשף הוא כעשרים וחמישה, ממש כמו המספר שנקטה בו הסוגיה (שם) שקובעת שמניין התינוקות הראויים למלמד אחד הוא עשרים וחמישה תלמידים. ניתן לשער שקיומו והיקפו של בית הספר בגמלא עמד לנגד עיניו של יהושע בן גמלא בבואו לתקן תקנה לדורות עולם לכל ישראל.
חכמי ישראל קשרו כתרים ליהושע בן גמלא על תקנה זו : "שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל". אין קיום לתורה ללא הנחלתה דור אחר דור, ובראש ובראשונה לתינוקות של בית רבן. זה היה שבחו של אברהם אבינו ובשל כך זכה לייעודו ההיסטורי, כאמור: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (בראשית יט, יח). ר' מאיר שמחה מדווינסק קבע בפירושו "משך חכמה" (שם) שפסוק זה הוא המקור מהתורה לחובה שמוטלת על אב לחנך את בנו ואת בתו למצוות, ורק על גבי קומה זו נוספה אחרי מתן תורה החובה ללמד את תורת ה' כאמור 'ולמדתם אותם את בניכם' (דברים יא). משראה יהושע בן גמלא שאין ההורים מקיימים את החובות המוטלות עליהם, הוא יזם מהפכה אדירה בתחום החינוך בעם ישראל שנשמרת עד היום הזה.
בא הרב קוק והרחיב את מניפת ההשפעה של החינוך בגיל הילדות על החיים כולם: "העולם מחזר אחרי חכמות, הבנות וידיעות מחודדות, וסוף כל סוף עיקר נקודת החיים סובבת על העתיד, על החינוך של הדור, והחינוך הוא הטפול בילדים, בקטנים, ואופק שכלם הלא הוא כל כך כהה, עד שכל המון הרחבות של המדעים ושל ההתעמקות שלנו אליהם לא יגש. אולי צריכים אנו לדעת מזה, שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו, אלא התום של הילדות. וזהו אושרנו, שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי בצורת תרבותנו. הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימותה, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזדלף בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמומיות שנמסכה בנו מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו" (שמונה קבצים ז, רה).
האתגרים בשמירה על "תמימות הילדות" ובחינוך לשמירת דרך ה' מתעצמים בתקופתנו רבת ההתמודדויות, והם קוראים להעמדת אישים, כלים ושיטות שימנפו את מערכות החינוך בישראל ההולכים בדרכם של אברהם אבינו ויהושע בן גמלא.
הכותב: הרב אהרון איזנטל, רב היישוב חיספין שבגולן, הוא אחד משלושה רבנים שנתנו הסכמות לתוכנית הכשרת מורים של החמ"ד במכללת אוהלו בקצרין