תן לי יבנה וחכמיה

הגמרא במסכת גיטין (נו.-נו:) מתארת את מהלכו המפורסם של ר' יוחנן בן זכאי להידברות עם אספסיינוס, המצביא הרומאי שנלחם במטרה להחריב את ירושלים:

"רבן יוחנן בן זכאי בא לפני אספסיינוס ואמר לו "שלום עליך המלך".

אמר לו אספסיינוס: "התחייבת מוות פעמיים, פעם אחת - שאני לא מלך וקראתי לי 'מלך', ופעם שניה - אם אני מלך, למה עד כה לא באת אליי?"

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: "האמת היא שאתה מלך, שאם אינך מלך לא הייתה נמסרת ירושלים בידך שכן נאמר:"והלבנון באדיר יפול" (ירמיהו ל') ואין אדיר אלא מלך… ולגבי שאלתך למה לא באתי עד עכשו – הבריונים שבינינו לא נתנו לי"

אמר לו אספסיינוס: "אם יש חבית של דבש ונחש כרוך עליה האם לא שוברים את החבית לצורך הריגת הנחש?"

ור' יוחנן בן זכאי שתק.

אמר רב יוסף, ויש אומרים ר' עקיבא: " 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' (ישעיהו מד) היה צריך לענות לו שלוקחים צבת באמצעותה הורגים את הנחש ושומרים על החבית!"

בינתיים הגיע שליח מרומא ובישר שמת הקיסר וחשובי רומי מעוניינים להמליך את אספסיינוס. השליח מסר את הודעתו בשעה שאספסיינוס סיים לנעול נעל אחת ועדיין לא נעל את השניה. ניסה אספסיינוס לנעול את השניה ולא הצליח, ניסה להוריד את זו שכבר נעל ולא הצליח!

אמר לו ר' יוחנן בן זכאי: "אל תצטער, שמועה טובה באה לך כמו שכתוב: "שמועה טובה תדשן עצם..."

אמר לו אספסיינוס: "אני הולך לרומא ויגיע מפקד אחר במקומי - מה בקשתך ואתן לך"

אמר ר' יוחנן בן זכאי: "תן לי יבנה וחכמיה, ושושלת הנשיאות ורופא לר' צדוק"

אמר רב יוסף ויש אומרים ר' עקיבא: 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' (ישעיהו מד) היה צריך לבקש שהפעם הרומאים יוותרו על המלחמה!"

ור' יוחנן בן זכאי חשש שמא אספסיינוס לא יסכים לבקשה גדולה כל כך ואז נפסיד אפילו את ההצלה הקטנה – יבנה וחכמיה"

פעמיים במהלך הדברים משולבת ביקורת על ר' יוחנן בן זכאי שאיננה חלק מסדר ההתרחשויות בסיפור - "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". הנקודה בה רב יוסף או ר' עקיבא[1] חולק על ר' יוחנן בן זכאי היא בשאלת ההתפשרות עם אספסיינוס, התפשרות במסגרתה ר' יוחנן בן זכאי ויתר למעשה על ירושלים ועל בית המקדש. ר' עקיבא ציפה שר' יוחנן בן זכאי ידרוש מהרומאים את המשך קיומה של ירושלים והגמרא מסבירה שר' יוחנן בן זכאי חשש שאם יבקש הכל לא יקבל כלום, ולכן העדיף לבקש את יבנה וחכמיה - הצלה פורתא.

נראה שאין אפשרות לדעת מי צדק, מכיוון שמצד אחד מהלכו של ר' יוחנן בן זכאי הוכיח את עצמו בכך שהתורה והעם הצליחו להינצל ולשרוד את מאורעות הימים ההם, אולם מצד שני, אין לדעת מה היו פניה של ההסטוריה היהודית אם בית המקדש היה נשאר על כנו. עם זאת נדמה שהסיפור הקודם בגמרא רומז, שלא לומר זועק, שר' יוחנן בן זכאי צדק[2].

הגמרא (גיטין נו.) מספרת שטרם בואו של אספסיינוס, המפקד הרומאי היה נירון קיסר. כשנירון מגיע לירושלים הוא יורה חץ למזרח והחץ נופל על ירושלים, יורה חץ למערב והחץ שוב נופל על ירושלים וכך קורה גם כשהוא יורה לצפון ולדרום. נירון מבקש מתינוק לומר פסוק והתינוק אומר לו "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל…" (יחזקאל כה) אמר נירון קיסר: "הקדוש ברוך הוא רוצה להחריב את ביתו[3] ומעוניין 'לנקות את ידיו'[4] במי שיעשה את זה" ברח נירון קיסר, התגייר ויצא ממנו ר' מאיר. כתוצאה מהעלמותו של נירון שולחים את אספסיינוס עימו נפגש ר' יוחנן בן זכאי.

אם כן, נירון קיסר הגיע למסקנה נחרצת שהקב"ה רוצה להחריב את ביתו, ואם כן אין טעם לבקש מאספסיינוס את ירושלים מכיון שגם אם יסכים – הדבר לא יצלח. למעשה התיאורים אודות שנאת החינם והחברה המפורקת - ממנה ר' יוחנן בן זכאי בקושי מחלץ את עצמו על מנת להגיע לפגישה עם אספסיינוס - מדברים בעד עצמם שכמעט אין אפשרות שהמצב הזה ימשיך להתקיים. אכן הגמרא אומרת שר' יוחנן בן זכאי ביטל מי סוטה ארבעים שנה קודם החורבן היות ורבו מנאפים והסנהדרין גלתה מלשכת הגזית על מנת שלא לדון דיני נפשות היות ורבו רוצחים. כלומר החברה חסרה תשתית מוסרית-חברתית ומתוך כך ר' יוחנן בוחר באפשרות היחידה - להתחיל הכל מחדש.

ייתכן שרב יוסף או ר' עקיבא לא הכירו את סיפורו של נירון קיסר ולכן חשבו שיש תקוה, אולם ברצוני ללכת בכיוון אחר - הם ידעו היטב את מה שידע נירון ואת המצב בירושלים ערב החורבן, ואעפ"כ חלקו על דרכו של ריב"ז. שני רמזים יש לכך שרב יוסף או ר' עקיבא ידעו היטב מה המצב ומה עתיד לקרות:

א. הפסוק בו מבוקר ר' יוחנן בן זכאי הוא "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" שפירושו שה' הוביל את ר' יוחנן בן לטעותו הגורלית. כמובן שזה בדיוק המסר שמבין נירון – ה' רוצה להחריב את ביתו.

ב. בסוף הסיפור טוענים נגד ר' יוחנן בן זכאי שבמקום יבנה וחכמיה הוא היה צריך לבקש שהרומאים יוותרו הפעם! המשמעות של 'הפעם' היא שבמוקדם או במאוחר תהיה פעם נוספת ואת זה מבינים גם החולקים על ר' יוחנן בן זכאי.

אם כן קשה שבעתיים להבין את הטרוניה על מהלכו המתבקש של ר' יוחנן בן זכאי. אולי ניתן להציע שר' עקיבא מעוניין ב'עוד הזדמנות' - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. ר' עקיבא הוא בן גרים (שמחות ט.) וגם חוזר בתשובה (אבות דר' נתן ו' ב', פסחים מט:) בתחילת דרכו הוא עני מרוד ובמותו הוא עשיר ביותר (נדרים נ.) ואם כן הוא איש של מהפכים[5]. ר' עקיבא גרס שאם ירושלים המורעבת למוות[6] תזכה להצלה ברגע שאחרי הרגע האחרון, הצלה שתיזקף לזכותו של ר' יוחנן בן זכאי – הוא יוכל לחולל מהפך, לתקן ולשפר וממילא, רצונו יתברך, להחריב את ביתו יתבטל מאליו.

שנזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן!