רמזור אדום

א.

לפני זמן מה, הועלתה בפני הדילמה הבאה:

שלש בבוקר, אתה בצומת (כהולך רגל) והרמזור מתחלף לאדום. האם תחצה את הכביש?

ובכן, מישהי שעמדה לידי ענתה שלא הייתה חוצה. אחר ענה שכן, היה חוצה. יש לציין שבעוד שהתשובה שלה נשמעה יפה ונכונה, התשובה השנייה די הפריע לי. מה נותן לאדם את הסמכות ליטול את החוק לידיים? בזה הרגע פורק הסדר החברתי- אם אצדיק את שיקול דעתו של האינדיבידואליסט החוצה באדום, בסיטואציה הזו, מה מונע ממנו לעבור על החוק במקרים אחרים, מקרים שבהם ייתכן ויפגע בי ובאנשים אחרים?

למעשה, ככל שחשבתי על כך יותר, כך מצאתי יותר הצדקות לחצות את הכביש ברמזור אדום.

הטיעון המרכזי הוא שהחוק לא בא להחליף את השכל, לא בא להחליף את שיקול הדעת וברובד משמעותי יותר: את המוסר. החוק לא בא לקבוע מה הוא הצדק (למרות שייתכן ולעיתים לכך הוא מתיימר), אלא רק להסדיר את החיים החברתיים, לדאוג שכולם פועלים תחת אותה השיטה, לדאוג לקיום הסדר, לשמור על זכויות הפרט והכלל.

במובן זה, ברגע שאדם נוטל את החוק לידיו הסדר החברתי למעשה מתפרק, והחוק מאבד את משמעותו. אולם, ברגע שהאדם הופך לרובוט, לנתין צייתן מדי, החוק יכול להפוך לכלי משחית: ברגע שהאדם מוותר על שיקול הדעת שלו ונותן לחוק להחליף את המוסר, יסודות החברה מעורערים באופן שאיננו פחות משמעותי מאשר מצב שאין בו חוק. במצב כזה, ייתכן כי בכל מצב בו החוק לא פסק את דברו -אדם לאדם זאב.

ברגע בו האדם מפעיל את שיקול דעתו, אז מקבל החוק משמעות חדשה, אמיתית. שהרי החוק יונק את כוחו מהאזרח הפשוט המוותר ומעניק סמכויות לשלטון, מרשה לכלל להגביל את זכויותיו. בנוסף: החוק מבטא את רצונו של הפרט לחיות בחברה מתוקנת, שבה ניתן לקיים חיים חברתיים. אם החוק מחליף את המוסר, קיום של חיים שכאלו אינו אפשרי.

אם הרמזור אדום, והכביש ריק, ואין כל סיבה נראית לעין להמתין, ייתכן ונישאר לעמוד ברמזור, אבל זה לאו דווקא אומר שאנחנו אזרחים טובים, שומרי חוק, זה מראה שאילפו אותנו. אזרח טוב הוא זה שמפעיל את שיקול דעתו, זה שנותן לחוק משנה תוקף כאשר הוא מזהה מקרים מגוחכים ומבין שהחוק חלקי בלבד, מבין שתמיד צריך שיקול דעת. כאשר האדם ויתר על זכותו להטיל דופי בחוק, למעשה גם הוריד מערכו: ככל שהאדם חושב יותר, ככל שהוא עצמאי יותר, כך כל ויתור על עצמאותו משמעותית יותר, מהותית יותר.

כך גם הוא כאדם מקבל יותר משמעות אל מול החוק: אין הוא עוד אובייקט בתוך מסגרת כפייתית. הוא בוחר להיות חלק מהחברה, נוטל אחריות על הקורה לו ועל המתרחש בסביבתו. ברגע שויתרת על שיקול הדעת ועל החתירה לצדק- החוק הופך ללא יותר מאשר כלא, ללא יותתר מאשר מסגרת המתירה את המעשה הבלתי מוסרי באמצעות הפרצות שבחוק.

כאן כמובן טמונה סכנה מרובה. אם כל אחד יטול את החוק לידיו, בא הקץ על המבנה החברתי, על היכולת לקיים חברה תקינה ומתפקדת, ולו במובן הטכני והפשוט ביותר.

עם זאת, יש לציין שהחוק אינו אימפוטנטי, שהרי יש לנו גופי אכיפה ושיפוט: אם עברת על החוק ייתכן ותאלץ לעמוד לדין ואף להענש, וזהו שיקול שעליך לקחת בחשבון כאשר תעבור על החוק. אך עם זאת אותם גופים נועדו להיות הגורם המאזן בין האינדיבידואליזם שובר המסגרות, לביו האינטרס של הכלל. דווקא החוק העיוור, המעמיד את הפרט על מקומו, המגביל אותו, הוא זה השומר עליו מפני איוולתו האפשרית של הזולת.

במובן מסויים, סדר חברתי וצדק חברתי נובעים מחוסר יכולתו של הממסד לאכוף את החוק באופן מושלם. אמנם, גם עוולות רבות נובעות מחוסר חקיקה מתאימה ומחוסר אכיפה, אך אילו הייתה האכיפה מושלמת, ולא ניתן היה להפעיל את שיקול הדעת, לא היה מקום גם לצדק טבעי. למעשה, הפגמים בחוק מעודדים את האדם לחתירה לצדק: ככל שהאדם מודע יותר לכך שהחוק אינו מושלם ושאינו תחליף למוסר ולצדק, כך ינסה הוא בעצמו למצוא פתרונות במקרים של חוסר וודאות. הרדידות והחד מימדיות בה הוא מודד את המציאות מאוזנת בחוסר היכולת לאכוף אותו באופן מוחלט.

ב.

בעודי כותב שורות אלו, נוכחתי כי ייתכן וניתן למצוא במקורות הקבלה מסויימת לעניין זה:

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה[1]. כמובן שיש להבדיל בין דין תורה לבין חקיקה האנושית, אך עם זאת דומני כי בייסוד כן ניתן למצוא מכנה משותף: חקיקה, עם כל עצמתה, מהווה מסגרת בלבד. אמנם, בחקיקה אנושית שאיננה יונקת מהאינסוף, ניתן לראות "אמנה חברתית" בלבד, אך בזאת מומחש כי עדיין יש להפעיל את שיקול הדעת בתחומים האפורים בהם לא נגעו החוק או ההלכה באופן מפורש.

אנו יודעים כי ניתן להיות "נוול ברשות התורה". התורה בכוונה משאירה לנו מקום שבו עלינו לבדנו להפעיל את שיקול דעתנו, להבין את הניואנסים, לקרוא בין השורות- להבין מה הוא מוסר - לפעול על פיו, ובכך לממש את חופש הבחירה שלנו, את צלם אלוקים שבנו, במקום בו אנו לבדנו יכולים להתקדם. התורה מנחה אותנו עד גבול מסויים, מכאן ואילך נתנה הרשות בידי כל אדם לקבוע את מעמדו ויחסו כלפי הקב"ה. רק אתה יכול להחליט אם לפעול על פי רוח הדברים, בדרך הישר והטוב.

האחריות על מוסריותך כולה מוטלת עליך- עליך לבחור בה ועליך לממש אותה, ומתוך כך כל תורתך וחייך יקבלו משמעות של צדק ויושר, ולא רק "שמירה על החוק".

ג.

אין לראות במאמר זה המלצה לחציית כבישים באור אדום.

בקריאת "הידד לאנרכיזם",

צח.