פתיחה
בכל חודש אלול שב הריטואל וחוזר על עצמו. שוב חוזרים הדרשנים בדבריהם על סדר התשובה המוכר - וידוי, עזיבת החטא וכו. אנו מורגלים כל-כך בקיומה של התשובה עד שהיא נדמית בעינינו כמובנת מאליה, כביכול היא זכותנו, ואינה חסד, כאילו מעולם הייתה ולעולם תהיה, כאילו אין בה חידוש עצום. ובכן, בכדי להבין עד כמה שונה מעמדה של התשובה מכפי שמקובל לחשוב כדאי להכיר את המדרש הבא.
וכך נאמר בפסיקתא דרב כהנא[1], ("שובה", אות ז, בתרגום מילים ארמיות בודדות):
" טוב וישר ה, על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה, ח).
שאלו לחכמה: החוטא, מהו עונשו? אמרה להם: וחטאים תרדף רעה (משלי יג, כא).
שאלו לנבואה: החוטא, מהו עונשו? אמרה להם: הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח, ד).
שאלו לתורה: חוטא, מה עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו.
שאלו להקב"ה: החוטא, מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו.
וזה הוא שנאמר טוב וישר ה, על כן יורה חטאים בדרך... שהוא מורה לחטאים דרך- שיעשו תשובה..."
ארבע השקפות אודות התשובה
המדרש מכניס בפיהן של החכמה, הנבואה והתורה שלושה מסלולים אפשריים בעקבות חטא, כל אחד הגיוני כשלעצמו, ולאחריהן באה ההשקפה המוכרת לנו, זו שע"פ המדרש היא התשובה ע"פ הקב"ה.
דברי החכמה - בכדי להבין טוב יותר את הטענה, כדאי לראות את הפסוקים ממשלי בשלמותם:
"הלוך את חכמים - וחכם. ורועה כסילים - ירוע. חטאים - תרַדֵף רעה...".
ההולך עם חכמים מחכים באופן טבעי, המתחבר לכסילים ידרדר באופן טבעי, וכך גם הרעה הצפויה לחוטאים. במילים אחרות, עונשו היחיד של החוטא הוא תוצאות חטאיו, אין עונש המושת באופן ישיר מאת ה, אלא עונש שהוא תוצאה ישירה של חטאו של האדם, כביכול העונש הוא המשכו הטבעי של החטא. מעבר לתפיסת מהות העונש, חשוב להבחין כי בפסוק המצוטט אין כל אפשרות לכפרה. האדם יישאר לעולם דבוק לחטאיו, אלא אם ייענש ועוונותיו יימחקו.
דברי הנבואה - גם במקרה הזה כדאי לראות את הפסוקים מיחזקאל בהקשרם הרחב:
"חי אני נאום ה... הן כל הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי-הנה, הנפש החוטאת היא תמות. ואיש כי יהיה צדיק...- חיו יחיה נאום ה...".
כאן עולה השקפה שונה לגבי מהות העונש - בניגוד להשקפה הקודמת, העונש כן מושת על האדם מאת ה, ואיננו רק המשך ישיר למעשה החטא. כשם שהצדיק מקבל את שכרו מן השמיים, ולא באופן טבעי בלבד, כך גם הרשע נענש ע"י התערבות ישירה של הקב"ה, ולא באופן טבעי בלבד. גם כאן לא מוזכרת כל דרך לכפרה, מעבר לקבלת עונש.
דברי התורה - כאן נכנס לראשונה אלמנט הכפרה, כלומר אפשרות למחיקת החטא ללא קבלת העונש. דרך הכפרה, על פי התורה, היא הקרבת קורבן. האדם מקריב את קרבנו, וכתוצאה מכך עוונו נמחל. ניתן להציע שהקורבן מהווה מעין תחליף לאדם החוטא - האדם עצמו צריך היה למות בעוון חטאו, ותחתיו מומתת החיה המוקרבת. באם הדבר כך, יש כאן אמנם מחילה ללא קבלת העונש בפועל, אך מבחינה מחשבתית אנו עדיין באותו האיזור - מי שחטא צריך להיענש - אלא שהפעם לא החוטא עצמו נענש אלא הקורבן, במקומו.
דברי הקב"ה - כאן מוצג לראשונה העיקרון הבסיסי של התשובה, לפיו האדם אינו נענש כלל על חטאיו, לא באופן מעשי ולא באופן מחשבתי. האדם חוטא, וחטאו נמחל לו רק מכיוון שהוא עוזב את חטאו ושב בתשובה. העוון נמחק ללא עונש! בניגוד לכל ההשקפות הקודמות, כאן לראשונה מוענקת לאדם האפשרות לזכות למחילה על חטאיו, בלא שישלם מחיר. כל שנדרש ממנו הוא לעזוב את חטאו, להתחרט עליו, ולצאת לדרך חדשה. על גודל החידוש שבעקרון זה ניתן לעמוד מהמדרש הבא בפסיקתא:
"ליסטים שהוא נידון לפני הקוסטינר (=השופט), כל זמן שהוא מתריס - הוא לוקה, הודה - הוא נוטל פרקולה (גזר דין). אבל הקב"ה אינו כן! אלא עד שלא הודה - הוא נותן פרקולה, הודה - נוטל דימוס (פטור)...".
סיום
אם כן, הקב"ה בחר להעניק לנו את התשובה, שהיא, כאמור, מתנה. בהכירנו את האלטרנטיבות לתשובה, כפי שהן מוצגות במדרש, עלינו לדעת להעריך את גודל המתנה שניתנה לנו. אין הדבר מובן מאליו, ועלינו לזכור זאת כל אימת שאנו נזקקים לה.
ומילה אחרונה, לסיום: מקובל לעשות תשובה ולדבר אודותיה רק בחודש אלול ובימים הנוראים, מעין "זמן תשובה מרוכז". אולם נראה שיש חשיבות עצומה להתעסק בתשובה וללמוד עליה גם בשאר השנה, ולכך הדברים שלעיל כוונו.
המשך חורף מוצלח, בתפילה שיהיה גשום יותר!
[1] הפסיקתא דרב כהנא היא מדרש אגדה עתיק המסודר לפי סדר הקריאות בתורה וההפטרות. יחד עם בראשית רבה וויקרא רבה, הפסיקתא היא ממדרשי האגדה הקדומים ביותר, מהמאות השלישית-החמישית למניינם.