האחים גֶרים

כלל המקורות התורניים שזורים במדרשים ובסיפורים רבים, החל מהתורה עצמה "המספרת" לנו סיפורים רבים, דרך המקורות המדרשיים המפורשים וכלה ב"סיפורי מעשיות" של ר' נחמן. השאלה היא מדוע?

לענ"ד התשובה לכך (לפחות במישור מסויים) טמונה במורכבות הדיאלקטית החבוייה בסיפור, מורכבות אשר אינה ניתנת להעברה ע"י לימוד ישיר. סיפור גם מעביר לקורא/לומד מסרים אשר אינם "פשט", מסרים המועברים ע"י "רוח הדברים" שבסיפור.

התורה, כמקור ראשוני, מספרת לנו סיפורים רבים אודות בריאת העולם, האבות וכד' – סיפורים אשר בפשט אינם מבטאים דבר מלבד אולי מוסר השכל, או אולי אפילו ניתן לומר "סתם" סיפורים.

אולם- עיון מעמיק יותר יניב הצלבות מעניינות עם סיפורים אחרים, דגשים על נקודות מסויימות[1] וכד'.

אם נעשה קפיצת מדרגה – ברובד הקבלי, חלוקה למישורים ותת מישורים של משמעויות רוחניות המבוטאות ע"י הפשט. ברובד זה, לענ"ד, ניתן להבחין בצורה הטובה ביותר במורכבות החבויה בתורה.

כשמנסים לתאר רעיון מופשט הניתן לתיאור ממספר רב של זויות, קשה ביותר ואולי אפילו בלתי אפשרי לעשות זאת ע"י תיאור ישיר של אותה התכונה. המורכבות האינסופית (ואם זאת הקוהרנטית) המוכלת בתורה איננה ניתנת לביטוי בכלים אשר מנסים לתפוס את הרעיונות בעצמותם. כאן נכנס לתמונה הסיפור. באמצעות סיפור ניתן להביע רעיונות ואובייקטים מופשטים ע"י תיאור יחסי הגומלין שבינהם ולא ע"י נסיון לתאר אותם ישירות.

לדוג': דמותו של משה.

אנו מכירים את משה רבינו ע"י התיאורים המתייחסים אליו בפשט הדברים, תיאורים המתייחסים לאיש משה עצמו. בנוסף- את משה אנו מכירים ע"ס יחסי הגומלין שבינו לבין דמויות או אובייקטים נוספים[2]. את אותם יחסי הגומלין ניתן להפשיט. אם נאמר שמשה הוא לא רק אדם אלא המתואר לנו הוא גם מה שאולי ניתן לקרוא לו "בחינת משה", מעין מהות מופשטת שרק נקראת "משה"[3]. ע"י השימוש בכלי הסיפורי בעצם הבאנו לידי ביטוי רמת מורכבות מפורטת ביותר של אותה המהות, וגם השתמשנו בדמות משה בשביל לתאר דמויות אחרות בסיפור, הדמות מתארת ומתוארת ע"י השתלשלות העניינים בסיפור.

דוג': בין משה אהרון ומרים קיימים יחסי גומלין מסויימים[4]:

כלומר- מעצם סדר ההולדה של מרים אהרן ומשה, והדברים המיוחסים להם אני יכול ללמוד משהו על המהות הרוחנית הטמונה בדמויות שלהם. השאלה הבאה היא: מה המשמעת הפנימית ליחסי הגומלין בינהם? איזו משמעות רוחנית יש לכך שדמויות המייצגות "נפש" ו"רוח" (מרים ואהרון) מספרות רכילות על "נשמה" (משה)?

אך דמותו של משה אינה מצטמצמת לתיאור הנתון במקרה הספציפי הזה, הבנת מהות דמותו של משה ניתנת להבנה שלמה רק ע"י הבנת כל המצבים בהם משתתף משה, וע"י הבנת כל יחסי הגומלין שבין הדמויות המתארות את משה בינן לבין עצמן. בשביל להבין איך "מרים" משפיעה על "משה" אנו צריכים גם להבין בשלימות את דמותה של מרים, את דמותה של מרים ניתן להבין רק ע"י בחינת ההשפעה של מרים על הדמויות איתה במגע והשפעתם עליה.

כאן נכנס פלונטר, שלדעתי רק מגביר את היופי שבכל הענין: אם כל דמות/אובייקט ניתן להבין בשלימות רק ע"י הבנת כל הסובבים אותו, ואת כל הסובבים ניתן להבין רק אם נבין את כל יחסי הגומלין בינם לבין עצמם (ובכללם גם האובייקט שלנו) ויצא שלעולם לא נוכל לתאר בשלימות את האובייקט או את הסובבים אותו. ע"ס זה ניתן לומר שהתורה היא מהות שלימה (הוליסטית), שהבנה שלימה שלה איננה ניתנת להשגה ע"י לימוד פשוט, וכל פעם שמגיעם להבנה מסויימת- אותה ההבנה משנה את כל התפיסות שקדמו לה, ובעצם משנה את עצמה.

הסיפור לא מסביר לפנינו את הדבר, הוא מציג אותו.

לא ניתן להתווכח על כך שמשה קיבל את התורה, זה מופיע דיו ע"ג קלף, אך כל פעם ההבנה של מה בעצם היא "קבלת התורה" ומהו "משה" משתנה. אש שחורה ע"ג אש לבנה.

מסיבה זו לענ"ד, גם ר' נחמן משתמש בסיפור בתורותיו האחרונות. גם בתורותיו של ר' נחמן ובמדרשים מסתתרת אותה המורכבות המשכללת עת עצמה ככל שמעמיקים בסיפור. אולי מסיבה דומה כותב הרב קוק בסגנון שירי- השיר מכיל מהות החסרה בתיאור היבש[5].

מענין לענין באותו ענין-

במקומות רבים בש"ס אנו מוצאים מקרים בהם מובאת דעתו של אדם/רב מסויים, ומייד לאחר מכן פורשת בפנינו הגמרא עוד דברים שנאמרו בשמו או על ידו. לרוב מיחסים את השיטה הזו לאיזושהי אסוציאטיביות הטמונה בחיות של בית המדרש, או במיעוט דבריו של אותו האדם בש"ס כך שהחליטו להביא את כולם במכה אחת למען הקל על הזיכרון.

לענ"ד ייתכן וקיימת סיבה נוספת, והיא – בשביל שנוכל להבין את הדיעה הנפרשת ע"י אותו האדם עלינו להכיר גם את המציאות בה האדם חי, בשביל שנוכל להבין גם את הגורמים שהביאו אותו לטעון את אותו דבר שאמר, כדי שנוכל להבין את שיטתו וכדי שנוכל להבין את דבריו במלואם מתוך ההקשר שבו הוא אמר אותם - לכן מציגים בפנינו את כל ה"תוספות", אם הייתה מופיעה רק האמירה הרלוונטית ייתכן ולא היינו מבינים אותה כראוי[6] (לשם השוואה- ספרי שו"ת. בשביל להבין את התשובה הניתנת צריך גם לדעת מה הייתה הסיטואציה המצב הכלכלי החברתי, הפוליטי, כמו גם רוח הזמן. ייתכן שעל שאלה דומה לא הייתה ניתנת אותה התשובה כיום כמו לפני יובל). פרישה של מאורעות דומים הקשורים לאדם או דברים שנאמרו בשמו עוזרים לנו להבין את המציאות בה נאמרו הדברים ובאופן זה בעצם נותנת לנו את האפשרות להבנה מעמיקה יותר של הדמות ואולי גם להקיש מהסיטואציה המסויימת ההיא למקרים דומים בחיינו ובכך גם עוזרת לשמור על החיות והרלוונטיות שבדבר.