בוקר טוב לכולם, לכל מי שפה איתנו ולכל מי שצופה בנו בבית דרך כיפה, ודרך הרשתות החברתיות.
אני שמח לפתוח את הכנס "האומץ לדבר על זה - מתמודדי נפש בצל המלחמה".
לפני כשנתיים קיבלנו החלטה בכיפה לקיים כנס שנתי, תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה". מתוך מטרה לעסוק בכל פעם בנושא חברתי אחר, הדורש חשיבה מחודשת ושינוי פנים מגזרי.
כנס שיהיה המשך לערכים ולקו המערכתי אותו אנחנו מובילים לאורך השנים. כזה שלא מסתפק בדיווח חדשותי על מאורעות היום, אלא המבקש לאתגר את הקוראים בצידו השני של המסך, להציב זרקור על נקודות חשוכות, שלא תמיד נעים להיישיר אליהן מבט. נקודות שפעמים אנו מעדיפים להחליק אותן, להתעלם מהן ולעסוק בנושאים קלים יותר.
שנה שעברה קיימנו את הכנס הראשון - בחרנו לעסוק בתחום מתמודדי הנפש בחברה הדתית. ברוך השם הכנס היה מוצלח והצליח לעורר שיח בנושא, לאחר הכנס ישבנו וחשבנו על נושאים נוספים שנכון וראוי לעסוק בהם.
כבר היה לנו כיון, ורעיון לכנס נוסף, ואז הגיע השבעה באוקטובר ששינה לנו, ולחברה הישראלית כולה את התוכניות.
לפני מאה שבעים ושבעה ימים, בשבעה באוקטובר, בעיצומו של שמיני עצרת, עברנו יום קשה ומטלטל.
מתקפת פתע אכזרית הכתה בנו, וגבתה את חייהם של אזרחים חפים מפשע, חיילים ואנשי כוחות הביטחון.
ברגע אחד נחשפנו למראות שלא רצינו, מראות שלא חלמנו שהם אפשריים,
חווינו חרדה קיומית על הביטחון האישי שלנו, כאזרחים וכמדינה. משהו בנפש של כולנו נסדק.
בימים הראשונים של המלחמה החברה הישראלית כולה, וגם אנחנו במערכת כיפה, עמדנו נבוכים.
אף אחד לא הכין אותנו למציאות בה כל בוקר במשך שבועות נתעורר להודעות וואסטפ מ"דובר צה"ל" על עוד ועוד חללים ונופלים. מציאות בה כמעט מחצית מצוות האתר נקראו בצו 8 לעלות על מדים ולהגן על הבית, והחצי השני, שנותר במערכת, נדרש לבצע עבודה כפולה תוך כדי עומס נפשי בלתי נתפס, מסביב לשעון - במטרה אחת - לספר את סיפורי המלחמה.
סיפורים של שבר, חורבן ומבוכה גדולה - לצד סיפורים על גבורה, ערבות הדדית, סולידריות שהתגלתה במלוא הדרה, מלווה בדמותו של הישראלי היפה - שכל כך התגעגענו אליו.
כעיתונאים, לא חסכנו ושאלנו שאלות, גם כאלה נוקבת, במיוחד בתחומים בהם נדרש תיקון, או פעולה דחופה.
יחד שזרנו מאות סיפורים. סיפורים של החברה הישראלית כולה.
אם נחזור בחזרה לתוכניות שהיו לנו, ולמחשבות על הכנס הבא, אני חושב שרק אחרי שנקראתי לשירות מילואים, נפל לי האסימון. הבנתי כמה אנחנו מוכרחים וחייבים, לקיים כנס נוסף בנושא בו עסקנו בעבר. הבנתי עד כמה המורכבות והתמודדיות בתחום הנפש הולכות ללוות את כולנו בתקופה הקרובה.
הצלקות הנפשיות אותם נושאים כולם - דורשות מרפא, הכלה וקבלה. וכמה חשוב שאנו כיחידים וכחברה נתמוך האחד בשני, נציע מילה טובה ובעיקר הרבה הרבה קבלה והכלה.
השנה אנחנו משלבים כוחות ומקיימים את הכנס יחד עם הקואליציה של הארגונים הדתיים לבריאות הנפש. יחד איתם, ועם הנסיון שלהם בתחום, עמלנו להוציא את התוכנית המרשימה שצפויה לנו היום בכנס. הקואליציה עוסקת במהלך כל השנה בנושא מתמודדי הנפש. והופכת עולמות במטרה להפוך את העולם הקשה הזה של המתמודדים ובני המשפחות לקצת יותר ורוד.
אני רוצה להודות לורד מזומן אביעד - מנכ"לית הקואליציה, שבעבודה המשותפת שלנו לקראת הכנס, הבנתי כמה היא בולדוזר ומצליחה לדחוף דברים ולגרום להם לקרות, לרב יובל שרלו, יושב ראש הקואליציה, שזכיתי להיות מתלמידו, המנצל את חוכמתו וקשריו לשנות את המציאות בתחום.
אנו מתפללים כולנו שתצליח דרככם.
אני רוצה גם להודות לשותפים שלנו מממפעל הפיס שתומכים בנו זו השנה השניה, כחלק מהפעילות הענפה שלהם והתרומה לקהילה. תודה גם למר צבי צביבל, מייסד בית הציונות הדתית שראה מהרגע הראשון את החשיבות של העיסוק בתחום.
תודה נוספת מגיעה לחברי המערכת של כיפה שהתגייסו תרתי משמע בתקופת המלחמה. למי שנקרא לשירות המילואים: מאיר, עמיאל, ישועה, מתן. וגם למחלקת התוכן ובראשם שמחה שנשארו בעורף ועבדו כל כך קשה, סביב השעון, כדי להביא לציבור את סיפור המלחמה
תודה גם לעמנואל ואלעזר שעזרו לנו לגייס את השותפים שלנו ליום המיוחד הזה - מה שאפשר קיומו של הכנס החשוב הזה. בהזדמנות הזו אני רוצה גם לנצל את הבמה ולהתנצל בפני השותפה שלי עדי מאמו- שוורץ. בתחילת החודש נקראתי לסיבוב שני של צו 8, שצפוי להסתיים רק לקראת חג הפסח. לצערי לא יכולתי לסייע כמו שרציתי בהפקת הכנס. התלבטנו יחד אם לדחות את הכנס, אך עדי לא היססה ולקחה על עצמה להרים את הכנס, ואכן הצליחה להפיק תחת ידה תוכנית עשירה ודוברים מהשורה הראשונה. תודה עדי.
בסיומם של הדברים, אני מבקש להזכיר פה את מי שנמצאים כעת בחושך גדול, במנהרות בעזה, מי יודע איזו סערה מתחוללת בנפשם כעת, ובאיזה מצב נפשי הם יחזרו אלינו.
לנו לא נותר אלא לשאת מכאן תפילה לשלומם של החטופים, בתקווה שנזכה לראותם במהרה, ויתקיים בנו הפסוק "ופדויי השם ישובון ובאו ציון ברינה".
כמובן, נתפלל גם כולנו להצלחתם של הלוחמים, ולהחלמתם של החיילים הפצועים - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵּא רַחֲמִים עליהם, וְיִשְׁלַח להם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַגּוּף - ולא פחות חשוב - רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ במהרה. אמן.