המתנחלים הקניבלים של ב. מיכאל: עיתון 'הארץ' ידוע בביקורתו החריפה נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון, אך מאמר דמיוני, גרוטסקי ומסית מסוג זה טרם נצפה שם. במאמר אותו כתב ב. מיכאל - עיתונאי, תסריטאי, סאטיריקן ופובליציסט ישראלי, מספר העיתונאי 'סיפור שיהיה', ולפיו התארח לארוחת שבת אצל חבר לשעבר. בכתיבתו הוא מדגיש סטריאוטיפים מוגזמים על מארחיו והמתיישבים בכלל ומציג אותם כך: "מושיק" שהיגר לשטחים ושינה את שמו לאֵלְנָקַם, אשתו שהיגרה איתו יחד שינתה את שמה מקלרה לתקומה ויחד עם חמשת ילדיהם הם מתגוררים ביישוב "הר זוּזים".
"גילה לתדהמתו שהאכילו אותו בבשר אדם פלשתיני, תוך שהם מכנים בנונשלנט את הבשר - 'אנטרקוט של שב"ח' "
בתחילה מתאר מיכאל את השבת ב'הר זוּזים' כשבת סטנדרטית טיפוסית של ויכוחים פוליטיים וישיבה סביב השולחן הערוך "התיישבנו אל שולחן השבת. זמירות, קידוש, דג, מרק, עוף, סלט פירות. בבוקר שוב חשו בני הבית לתפילה", כאשר ציר הזמן של הסיפור נע לכיוון שבת בבוקר, ב. מיכאל גולש למחוזות מופרעים, ומתאר באופן מחריד כיצד שם לב שיש טעם מוזר לצלי הבשר בארוחת שבת, וכששאל את המארחים בעניין, גילה לתדהמתו שהאכילו אותו בבשר אדם פלשתיני, תוך שהם מכנים בנונשלנט את הבשר - "אנטרקוט של שב"ח", וממשיכים ללעוס באדישות ו'לא מבינים' למה הוא מזועזע מאכילת בשר של שב"ח פלשתיני.
"גם אצל הרב קוק כתוב 'אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם' "
בדיאלוג אותו כתב מיכאל נוצר הרושם כי המתיישבים לא רואים בפלשתינים בני אדם ומבחינתם אין כל מניעה הלכתית או מוסרית לאכול בשר אדם, וכאשר מיכאל מתחלחל מעצם העובדה שהביאו לו לאכול בשר אדם ענו לו זוג המארחים כי הם בכלל כופרים בהיותו של אותו 'פלשתיני' - אדם, "'בן-אדם' ציחקק אלנקם, 'לא צריך להגזים. כולה — שב"ח' ".
אין איסור הלכתי על אכילת בשר אדם
מיכאל ממשיך במסע המופרע שלו ומביא טיעונים של הזוג שמגובים הלכתית "גם בגמרא וגם אצל הרב קוק כתוב 'אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם'" מתאר את תשובתה של תקומה כאשר הוא מזדעזע בפניה כי מדובר בבשר של בן אדם.
מיכאל ממשיך בסיפור ומתאר איך ניסה להקשות על מעשה המארחים, "וההלכה? ודיני הכשרות? והמוסר? פתאום כל זה לא חשוב לכם?" כאשר הם ענו לו בתגובה " 'תשמע', אמר אלנקם בנימה מחנכת, "ראשית, אין איסור הלכתי על אכילת בשר אדם. אין היתר, אבל גם אין איסור. שנית, שב"חים לא חייבים בשחיטה, כי הם לא בהמה טהורה. ותעודת הכשר זה ממש לא בעיה. בשביל עוד כמה גרושים תקבל תעודת הכשר גם לחתול". וצחק. "
"אפילו את העבר לקחנו להם. מה נשאר? רק הבשר. לא חראם?"
מיכאל ממשיך ומתאר את האטימות כביכול של המארחים למעשה המחריד עד כדי כך שהם מגדירים את אכילת בשר הפלשתיני כמצווה "אם היית עוקב קצת יותר אחר פרשות השבוע, היית יודע שלא מזמן קראנו את פרשת "עקב". ושם כתוב כך: 'וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ' (דברים, ז' ט"ז). אתה רואה? לא רק שמותר לאכול אותם, זו כמעט מצווה. אבל לא בגלל המצווה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים", תוך שהם מסבירים את מעשיהם בנימוק קר "לקחנו להם את האדמה, לקחנו להם את הבתים, לקחנו את השדות והמטעים, לקחנו בן ולפעמים שניים, לקחנו את התקווה, לקחנו את הזכויות, לקחנו את העתיד, אפילו את העבר לקחנו להם. מה נשאר? רק הבשר. לא חראם?"
המארחת הציעה לו לקחת 'דוגי בג' עם שאריות מהארוחה המדוברת
לסיום וכדי להדגיש את האדישות והזלזול של המתיישבים בחיי פלשתינים, מיכאל מספר שכשיצא בצאת השבת לדרכו, רעייתו של אלנקם הציעה לו לקחת איתו דוגי בג - שקית עם שאריות מהארוחה המדוברת כדי שיוכל להאכיל בה את הכלב שלו. מיכאל מסיים את הסיפור בכך שקבר את שקית השאריות בחצר מלמל קדיש והקיא את נשמתו לאסלה, וסיים בכך ש"תוך שנתיים בטח גם אני אתרגל"