לוחמת מגב עם כיסוי ראש: השירות הקרבי במג"ב במחוז ירושלים כרוך לא פעם באתגרים וקשיים יומיומיים, והעבודה בעיר הקדושה לא פוסקת לעולם. אולם, הקושי גובר אם את בחורה דתייה, ובמיוחד אם את צריכה לארגן תוך כדי חתונה. צילה נקש דרייב, בת 22 מאשדוד, עמדה בשתי המשימות בגבורה, וזמן קצר לפני שסיימה שירות משמעותי של שנתיים היא נישאה לבחיר לבה בנימין.
"הייתי שולחת את אמא שלי לראות אולמות"
קשה לתכנן חתונה במהלך שירות פעיל ועמוס, היא מתארת, במיוחד כאשר היציאות מהבסיס היו אחת לשבועיים בלבד. "אני עשיתי מה שאפשר מרחוק, והייתי שולחת את אמא שלי לראות אולמות". לפחות את שמלת הכלה, כך היא מעידה, בחרה צילה בעצמה. בנימין באותו זמן היה בשירות פעיל בסיירת גבעתי, ממנו השתחרר לפני כמה חודשים. את השבועות שנותרו לשירות מאז החתונה היא השלימה ביומיות קרוב לבית.
צילה נקש דרייב צילום: נתי רום
הם הכירו בזמן שלמדה במכינת גור אריה באשדוד, והוא הגיע לבקר בתור בוגר. צילה, שעלתה מצרפת לפני שנתיים, שירתה כלוחמת מג"ב בפלוגת בזלת. את השירות העבירה בשכונת סילוואן במזרח ירושלים, ואבטחה במשמרות משפחות יהודיות המתגוררות במקום. בנוסף, לקחה חלק בסיורים לאיתור חשודים, בדיקת רכבים, והגנה מפני הפרות סדר, יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה.
צילה ובנימין נקש צילום: ללא
צילה, שעטתה מטפחת אחרי החתונה, מספרת על יחס מעט שונה שקיבלה מצד האנשים אותם נהגה לבדוק באופן יומיומי. "הם פתאום הסתכלו עלי קצת מוזר, אף פעם לא ראו מישהי כמוני שעוצרת אותם לבידוק ביטחוני. המשפחות היהודיות שאותן אבטחתי דווקא התלהבו".
"רציתי לתרום כמה שאפשר ובמג"ב זה היה ללכת לקיצון"
לוחמי מג"ב מתהדרים בצבע שונה מעט למדים, ולכן, גם המטפחת צריכה להיות בצבע תואם, "אי אפשר ללכת עם מטפחת אדומה, אבל אין מניעה או הוראה מיוחדת לקסדה עבור לוחמות מג"ב שמקפידות על כיסוי ראש או אפילו חצאית ארוכה.
צילה עם חברה בשטח צילום: ללא
הבחירה ללכת לשירות קרבי משמעותי הייתה מובנת מאליה עבור צילה, "רציתי לתרום כמה שאפשר ובמג"ב זה היה ללכת לקיצון". למעשה, לפעמים זה היה אפילו יתרון. "בבית למשל, בנימין ואני היינו מדברים על החוויות שלנו בשטח, וכיוון ששנינו קרביים הבנו את העבודה אחד של השני, ואת חוסר היכולת להיות זמינים בטלפון במצבים מסוימים". האירועים בסילוואן מתאפיינים בהרבה יידוי אבנים והפרות סדר, אבל היא מעולם לא פחדה, "ידעתי שאפשר לסמוך על מי שאני עובדת איתו בעיניים עצומות". אחד הדברים המיוחדים במג"ב הוא האפיון הרחב של המשרתים: כל בני הדתות מגיעים למשמר הגבול, מוסלמים, יהודים, דרוזים, נוצרים וצ'רקסים, "כולם משרתים כמו משפחה אחת גדולה".
צילה נקש דרייב צילום: נתי רום
"הייתי חוזרת ממשמרת של 12 שעות בשבת ועומדת להתפלל"
"המשפחות היהודיות מאוד עזרו לנו שם, ובשבתות היו מציעים לנו להגיע לקידוש ולסעודה. לי באופן אישי זה עזר להצליח לשמור שבת, אמנם אני במג"ב אבל לא התנתקתי מהדת. השירות במג"ב מאתגר אבל מומלץ לכולן. מבינים מה קורה בארץ שלנו וממש מצליחים לתרום ולשמור עליה. לא תמיד היה לי קל בתור הדתייה, אבל בסוף זה מה שעזר לי למרות הקושי. כשהייתי חוזרת ממשמרת של 12 שעות בשבת ועומדת להתפלל, זה מה שעזר לי להירגע מכל העבודה הקשה".