שעת לילה, גשם יורד בחוץ, מקיש בעקשנות על החלונות. חורף. הטלוויזיה פתוחה ומתוכה בוקעים קולות, ראש הממשלה עומד ונואם. ניסיון אחרון, די נואש במאבקו העיקש על אמון הציבור. הפרשנים סקפטיים, הם מקטלגים את נאומו כעבודה של אנשי יחסי הציבור. המדינה הולכת לישון ומתעוררת עם תחושה קשה שאין מנהיגות. הכל רקוב בכנסת אומרים ברחוב, הפוליטיקה עברה להיות עיסוק מגונה, שומר נפשו ירחק.
אדמונד חסין אדם מהשורה, איש חם וחביב, רוצה להיכנס לחיים הפוליטיים ולרוץ לכנסת. נכנס בו גוק, אומרים חבריו, מי רוצה להיכנס אל תוך המיטה החולה הזו שנקראת הכנסת? אדם מסקרן, איש אשר תחושת שליחות ממלא אותו בכל רגע וצעד בחייו. סיקרן אותי לגלות מה מסתתר מאחור, מה מביא אדם במציאות כל כך צינית לדבר על אידיאלים ושליחות? מדוע הוא חושב שבמקום שבו רבים ניסו ונכשלו הוא יצליח? מה גורם לו לחשוב שהוא לא יהפוך להיות אחד מהם, איש שררה.
"העולם האשכנזי מאוד מקטלג, לעומת העולם הספרדי שמאוד מכיל"
הוא נולד במרוקו ועלה לארץ לעיר הקודש לירושלים, במבט לאחור הוא רואה את זה כצעד משמעותי בחייו. קרובי משפחה שכבר היו בארץ, עזרו למשפחה לבוא לגור בירושלים ולא ללכת להתגורר באחד מישובי הפריפריה, שלימים יכונו ערי פיתוח. "ספרדי ולא מקופח", הוא נוהג לכנות את עצמו. עבורו העולם הספרדי איננו רק שורשים, אלא גם מצע אידיאולוגי. בתי הכנסת הספרדיים מאששים את התזה שלו, שם עוד ניתן לראות דתיים וחילונים כאחד ממשיכים את מסורת בית סבא. הש"סניק שמתפלל עם כיפה מקרטון, איננה רק אנקדוטה עבורו, היא הרבה יותר. כיום כמנהל המכללה האקדמית בבית מורשה בירושלים הוא חולם שנחזור לאותה ספרדיות משפחתית, שמכילה גם את השונים במשפחה.
"רק באמצעות לימוד ישברו חומות הניכור, כי השנאה מקורה בבורות"
תשע שנים הוא עבד כמנכ"ל בחל"ד מפעלים חינוכיים, ארגון העוסק בהוראת יהדות בבתי ספר ממלכתיים (לא דתיים). היו גם רגעים קשיים, מנהלים שלא הסכימו לתת להם להיכנס לדבר על יהדות ומנגד הורים שרצו קצת מסורת וחל"ד עומד בתווך. חשוב לציין ששום פעולה לא נעשתה בכח או בכיפופי ידיים, "במקום שבו דורכים נוצר שביל ולא צומח דבר", משפט אחד שמכיל בתוכו תפיסה שלמה. מה מוביל איש חינוך לרצות לחצות את הקווים, לעבור אל עבר הפוליטיקה?
אולי בעצם הכל התחיל בלימודים לתואר שני במינהל ציבורי, פרופ יחזקאל דרור יועצם של שלושה ראשי ממשלה העביר קורס על קביעת מדיניות. בסוף הקורס ניגש חסין למרצה ושאל: למה אנשי ציבור, ח"כים ושרים לא לומדים את הקורס הזה? המרצה מתבונן בו וענה באכזבה: הם פשוט מפחדים לטעות...
"הרוצה להנהיג, שיסתכל במראה"
עבור אדמונד כישלון זה רק שיעור בתחפושת, כך הוא מייעץ לצוערים בבה"ד 1 במסגרת סדנא בבית הספר למנהיגות של צה"ל, שם הוא עושה מילואים. הדמות של המנהיג שהוא רוצה להוציא מבית הספר הזה, היא איננה רק של המפקד הקורא "אחרי", אלא של מפקד שמוביל את עצמו, שמודע לנקודות החולשה שבו. אחת התיאוריות שבהן נפגשים הצוערים, היא תיאורית "החוליה החלשה". חברה חכמה עובדת על החוליות החלשות שלה, כי היא יודעת ששם תהיה נקודת הקריעה בשעת משבר. התהליך עם המפקדים הוא כמו כל תהליך חינוכי, ארוך ולפעמים מתסכל, הפירות יראו בעוד מספר שנים ואולי לעולם לא. ההתבוננות במראה, לא רק מוציאה מפקדים טובים יותר, אלא מגלה להם על עצמם ועל הצוות, דברים שהם לא ידעו, כמו שני סכינים המשחיזים זה את זה בעבודתם המשותפת.
"אם התורה היא תורת חיים, אז גם האקדמיה צריכה להיכנס לבית המדרש"
בבית מורשה הוא מנסה לבנות גשר, גשר בין עולם התורה לעולם האקדמאי. אצל חסין, התורה היא תורת חיים, אך הוא סבור שעולם התורה לא מתמודד עם הסוגיות המרכזיות בשיח הציבורי. כתוצאה מכך נוצר פער וחלל שמותיר מבוכה בעולם המודרני ובית המורשה מנסה להיכנס לחלל הזה, להתמודד באומץ ובעומק עם הסוגיות תוך מחויבות דתית מלאה, ע"מ לחבר את העולמות.
לפני יותר משנה הוקם בבית מורשה בשיתוף עמותת במעגלי צדק, בית מדרש שעוסק בסוגיות חברתיות. הלומדים בבית המדרש מגיעים מישיבות שונות ברחבי הארץ. לעיני החברים בבית המדרש התגלה פער גדול, בין ספסל בית המדרש למסדרונות האוצר. מבחינתו של אדמונד תקציב המדינה משקף את מדיניות הממשלה, אך התקציב מוגבל ויש אין ספור אילוצים, לכן המדיניות התקציבית היא זו שקובעת ולא הצהרות חגיגיות של ראש הממשלה. עבור חסין הקול החברתי לא יכול להישמע רק ברחוב, עליו להישמע במסדרונות הכנסת.
"לא הכל מגיע על מגש של כסף, צריך לעבוד ולא עליך המלאכה לגמור"
כל מי שאומר שהפוליטיקה מושחתת, בעצם מרים דגל לבן. לפי חסין הבריחה מפוליטיקה, מעיצוב המדיניות, היא הפקרת השטח. מי שחש תחושה של שליחות ויש לו יכולת לנקוט עמדה, לא יכול לעמוד מנגד. הוא מאמין בעצמו ובכוחותיו, אך לא שוגה באשליות שברגע אחד ישנה את העולם. מבחינתו צריך קצת צניעות ואורך רוח, יש דברים שלא אנחנו ולא הדור הזה יעשה, הוא רק בונה את התשתית להמשך התהליך בדור הבא.