יום הבחירות הוא יום תיקון גדול. ביום זה אנחנו מתקנים את כל מאות השנים בו אנו עצמנו הכרענו את דרכי השלטון בכלים של שפיכות דמים. הקורא את התנ"ך לומד את העובדה המצערת כי הדרך להחלפת שלטון התרחשה למעשה בדרך של חיסול השלטון הקודם. מאות שנים של מלחמות אחים, של מהפכות שזורות שפיכות דמים, של הריגת המלך הקודם וצאצאיו ואנשי שלטונו - הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. גם בימי בית שני הוכרעו מחלוקות פוליטיות בעזרת כלי אלימות והריגה, והימים האחרונים של בית חשמונאי אך מלמדים על כך. ואילו אנחנו - מברכים שהחיינו על כך שאנו חיים בתקופה אחרת, בה המחלוקות הגדולות מנוהלות בעזרת פתק בקלפי. זה אינו מובן מאליו, בעיקר לאור העובדה שבמרחק חצי יום נסיעה מכאן ממשיכים הפילוגים להתנהל דרך קני הרובה. זכות גדולה היא לנו להעתיק את דרכי ההכרעה מנהרות דם ברחובות העיר אל קופסאות קרטון, פתקים וכנסת. אשרינו. מעתה אין לנו אלא להתפלל כי ישלח הקב"ה תבונה בלבנו לבחור איש אשר רוח בו, ומפלגה אשר תוביל אותנו כמה שיותר קרוב למסילת ישרים. ולמעלה מכך - איזו שמחה ממלאת את הלב מכך שזיכנו הקב"ה לבחור את הנהגתנו בכוחות עצמנו, ולשלוח אותה להתמודד עם כל האתגרים המסובכים העומדים בפנינו.
בד בבד, קורא איום הבחירות גם לתיקון גדול. משקע גדול של כאב נותר בנו בעקבות מערכת הבחירות. כחלק מהחברה הכללית, היינו שותפים לחברה שנאמרו בה דברים מכוערים מאוד, שהעיסוק בתכנים הנתונים במחלוקת היה מועט ואילו העיסוק באישיות ובהזכרת עוון היה מרובה וקשה, שהיה בה הרבה הלבנת פנים, שבמקום לדבר על מה שמפלגה מתכוונת לעשות היא דיברה בגנותה של המפלגה המתחרה, שהרשת הוצפה דברי ליצנות, התחזות, הגחכה, הטעייה ורוע. הרבה צלקות יש בנו ממערכת בחירות זו, שהייתה יכולה להתנהל אחרת. דווקא בשל היותנו מחשיבים מאוד את המחלוקת, ותרבות המחלוקת היא חלק מהותי מהתנהלות האומה הישראלית הנותנת מקום לכל הדעות כולן - כואב הלב שהמחלוקת הפכה מתרבות עילאית לקרע ופילוג.
ובאופן מיוחד, היינו שותפים למחיר התורני העצום של המחלוקת הפוליטית. כמה דברי שקר, כמה דברי זלזול, כמה דברי התחזות ורוע נאמרו על תלמידי חכמים וכלפי תלמידי חכמים. בסיומה של מערכת זו אין אנו מוצאים את היחס לתורה במקום גבוה יותר, כי אם במקום נמוך יותר, שגויס למטרות פוליטיות, והביא את מקומה של התורה לשפל. חגיגת עצם קיומן של הבחירות נמהלת במרירות הגדולה על המערכת שסבבה אותן, שהייתה יכולה להתנהל אחרת, ואפשר שעוד תהיה אחרת, ולמעמדם המתדרדר של התורה ושל תלמידי החכמים.
משעה שהצביע אדם בבחירות הוא קרוא להירתם להיות חלק מעולם התיקון והשיקום של כל אלה, ולהשבת יחסי בין אדם לחבירו ובין תנועה לתורתה למקומם הראוי. דווקא מי שבחירות אלו יקרות לליבו צריך להישמר מפני מצב בו מחיר הבחירות יביא רבים להתכחש להם, ולהשתוקק ל"מנהיג חזק" או לדרך כוחנית אחרת שתחסל את העושר, הגיוון והעוצמה של ריבוי הדעות בישראל. הרבה עבודה מתחילה דווקא אחרי הבחירות - שלוחי הציבור במקומם, ושולחי השלוחים במקומם. השפה הרכה, התורה הנוגעת, היושר והמוסר, הרגישות וההיענות לעמדות האחר - צריכים לצמוח מחדש, מאז העלינו עליהם את הכורת המשחית, וזהו צו הגיוס שמופץ מעתה והלאה. כל זאת, כדי לרפא את פצעי המערכה. יהי רצון שנצליח.