הדודה של צוק איתן

מוצאי שבת לפני שבועיים. שבוע עבר מאז תחילת הלחימה הקרקעית ואמילי עמרוסי, עיתונאית תושבת טלמון, אושיית פייסבוק מוכרת עם אלפי חברים ועוקבים, מקבלת שיחת טלפון מאשתו של מג"ד בתותחנים, אישה שהיא לא מכירה. "היא סיפרה לי שאומנם החיילים מקבלים מעם ישראל פינוקים רבים אבל מה שהם באמת זקוקים לו זה גנרטור על מנת להטעין את הטלפונים הניידים ושני פרוז'קטורים", מספרת אמילי בראיון לכיפה' על הבקשה לעזרה.

אמילי נרתמת למשימה, מדברת עם המג"ד ולאחר מכן מעלה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה, בו בקשה לעזרה מתורם. לאחר שהלכה לישון צבר באותו הלילה הפוסט 163 שיתופים ואמילי התעוררה בבוקר עם לא פחות מ-250 הודעות פרטיות מאנשים שמעוניינים לתרום את הציוד לחיילים. לאחר שאותה פלוגת תותחנים מצאה במהירות תורם פרסמה אמילי פוסט נוסף בפייסבוק בו כתבה "תודה להמוני ההמונים שפנו והתחננו לקנות גנרטור עבור פלוגת התותחנים.

חברות ואנשים פרטיים הסתערו על ההודעה ששלחתי אתמול, כאילו שאני מחלקת זהב. כולם רוצים לעזור! כרגע יש לתותחנים מספיק גנרטורים בשביל להרים הופעה של שרית חדד בסג'עייה". כך הפכה אמילי עמרוסי לדודה של החיילים.

"ממש לא תכננתי שזה יקרה ואני בדרך כלל לא אחת שמוצאת את עצמה במקומות האלו. יש אנשים שהם מפיקים בנשמתם אבל לא אני", היא מספרת רגע לאחר שוך הקרבות ברצועת עזה. "פרסמתי את ההודעה הראשונה בתמימות. קיוויתי שיהיה מישהו שירתם לעניין הגנרטור וממש לא ציפיתי שיהיה רבים כל כך ושעמוד הפייסבוק שלי יהפוך ללוח מלא פניות שמעסיק אותי במשך שעות ביום. אומנם נשאבתי לעניין בטעות אבל העשייה הזו מספקת ואני מתרגשת לראות כמה טוב יש בעם הזה".

(צילום: Shutterstock)

מאותו הרגע, לאחר אותו פוסט יחיד שצבר מאות תגובות, אלפי חיילים, קרובים וסתם מתנדבים הבינו שאמילי היא הכתובת לפניות והיא הוצפה בבקשות נוספות של חיילים שמעוניינים אף הם בגנרטור ושלל אמצעים נוספים שיעזרו להם לעבור את המלחמה. עם הזמן החלה אמילי להעלות לעמוד הפייסבוק שלה פעמיים ביום פוסטים בשם 'לוח מלחמה' המתווכים בין מבקשי העזרה למתנדבים."חלק מהפניות לא מגיעות ללוח, כי אם מישהו ביקש גרביים, וקיבלתי יום קודם לכן פנייה מחברה שרוצה לספק גרביים לחיילים, פשוט אקשר ביניהם".

אמילי מצטנעת בשלב זה וטוענת שיש עוד לוחות שכאלו שפועלים במקביל אליה, אך יחד עם זאת, אין ספק שכפי הנראה היא היחידה שפועלת בהיקף כזה כאדם פרטי. "אני מניחה שאנשים פונים אלי בגלל שיש לדף שלי תפוצה רחבה ואני מוכרת יחסית. זה מעורר אמון בקרב הפונים, ובמקביל אני עושה מאמץ גדול לבדוק את האמינות של כל פניה ולהצדיק את האמון הזה. יש דברים שאני לא מפרסמת כגון בקשה של מישהו שמארגן עזרה לחיילים ומבקש לתרום דרך חשבון בנק מסוים. אני לא אפרסם כי אין לי איך לבדוק שזה אכן מגיע למקום הנכון. אם זה מישהו שמארגן תרומה ספציפית לצורך מסוים אני כן אתן לו אזכור ואפנה לדף הפייסבוק שלו".

אמילי מספרת שלצד בקשות טכניות, כדוגמת גנרטורים או גרביים, מגיעות אליה בקשות מרגשות שלא מותירות עין יבשה. "אמא של חייל מהצוות של הדר גולדין ז"ל, שנכח באותו קרב עקוב מדם וחווה את אובדן חבריו חיפשה מישהו שיכול היה להעביר לבנה עוגה לכבוד יום הולדתו. מהר מאוד עלתה תגובה שהעוגה כבר בתנור ומאידך מישהו כתב תגובה ביקורתית בה טען שלא צריך לסכן את החיים ולהגיע לאזור מלחמה בשביל עוגה, ועוד בערב תשעה באב. לפעמים אנשים גם מעלים בתגובות ללוח כל מיני יוזמות מקסימות כמו הצעה של מטפלים בשיאצו ורפלקסולוגיה שרוצים לטפל בחיילים".

לצד התגובות החיוביות, וההתגייסות של אלפים לטובת חיילי צה"ל, נשמעת ביקורת על העובדה שאנשים פרטיים רוכשים ציוד שצה"ל צריך היה לספק. בנוסף, לאחרונה ביקשו בצה"ל להפסיק את משלוח החבילות באופן פרטי ולהעביר תרומות דרך האגודה למען החייל. אמילי מצידה, מסבירה שהעזרה מצד אזרחים פרטיים עשית לא רק בשביל החיילים אלא גם בשבילם.

"אני מרגישה שהעזרה שאנחנו מספקים היא לא רק בשביל החיילים אלא גם בשבילנו. אנשים שלא גויסו ללחימה בעזה רוצים לתרום ולהרגיש חלק מהמאמץ המלחמתי. אני לא מתחברת לביקורת על הצבא על כך שהם אמורים לספק את הדברים. לדעתי בסך הכל הצבא מספק לחיילים את הדברים אותם הם צריכים, אך לעיתים נדרש ציוד טוב יותר או ציוד שיכול להקל על החיילים בתנאי שטח".

(צילום: צהר)

"לאחרונה ביקשו קבוצת מילואימניקים בצפון שיספקו להם מאווררים. זה משהו שאני לא מצפה מהצבא לדאוג לו, ושמצד שני יעזור ללוחמים שעובדים קשה ורוצים גם זמן מנוחה. יש דברים שניתן היה להסתדר איתם במסגרת הצבא אבל התארגנות פרטית תבצע את הדברים בצורה מהירה הרבה יותר. קיבלתי בקשה של מילואימניק שנתקע בלי מספיק תרופות. הוא ביקש שמישהו יביא לו את התרופה מהבית לשטח ודרך הצבא זה היה לוקח זמן. במקום זה תוך כמה שעות התרופה כבר הייתה אצלו".

ולמה לא להעביר את התרומות דרך האגודה למען החייל? זה נשמע הרבה יותר מסודר ואמין

"זה בעייתי כי יש אנשים שלא ירצו לתרום דרך האגודה מכל מני סיבות שלא ניתן לפרט. מדובר גם בגוף גדול ומסורבל ובאופן פרטי ניתן להתארגן הרבה יותר מהר. אגב, רשויות הצבא הרשמיות מודעות לכך שהלוח שלי קיים והם כבר פנו אלי כמה פעמים עם רעיונות, בקשות וגם הבהרות שיש דברים שפורסמו אצלי והם לא נצרכים".

אז בעצם הפייסבוק מחולל שינוי חברתי בכל הקשור להתנדבות ונתינה?

"לגמרי. רוח ההתנדבות והנתינה קיימת בעם, והפייסבוק הוא כלי מצוין שמאפשר להגיע בתוך כמה דקות להרבה אנשים ולממש את הרצון לתרום ולהתנדב. היו לי בקשות שנענו תוך פחות מדקה. באיזה עוד דרך חוץ מפייסבוק אפשר היה לגרום לזה לקרות?

"בכל הסיפור הזה אני בסך הכל הצינור שמקשר בין המבקשים והמציעים. הקרדיט מגיע לאנשים המדהימים שבשטח. בחור בשם תומר מ'אספקה מרכזית' שהתגייס לחלוטין לעזרת החיילים, ובאמצעות משאיות שבבעלותו הוא הביא לשטח מכלי מים ויצר מקלחות לחיילים, זאת בנוסף לשינוע ציוד והשגת דברים שהלוחמים מבקשים. זה מרגש לראות עד כמה עם ישראל מדהים ומלא בנתינה".

(צילום: פלאש 90)