שבוע לבחירות, נראה כי מרבית המפלגות התייצבו על המסרים אותם הן מעוניינות להעביר לציבור הבוחרים שלהן. בניגוד למפלגות בעלות אידיאולוגיה ימנית, שמאלית, חרדית או חילונית, מפלגתו של נפתלי בנט מתעתעת. מצד אחד, אין ספק כי ברשימתו נמצאים אנשי ימין מובהקים בעלי אג'נדה לאומית מוצקה וברורה, אך מהצד השני התכניות הפוליטיות של המפלגה לא בהכרח מבטיחות שתקום כאן ממשלה ברוח הימין. בניתוח מצביעי המפלגה, ניתן לראות כי יש ביניהם בסיס יציב של מצביעים נאמנים עוד ממערכות בחירות קודמות בעיקר אנשי ימין דתיים, אליהם נוספו מצביעים שהתרשמו כי מדובר באיש עשייה שיש לו את היכולת אף להוות אלטרנטיבה לנתניהו. האמנם?
איש ימין, בלי קואליציית ימין
מפלגות הימין החלו במתקפות אחת נגד השנייה, כשכל אחת פונה לחולשה של האחרת. מה שמעניין הוא שהפעם כולן משתמשות באותה הטענה אחת נגד השנייה, אך מצליחות לפרש אותה בדרכים שונות לגמרי. "לימין יש 80 מנדטים" קוראות ארבעת מפלגות הימין השונות, כשהמסקנה מהאמירה הזו שונה בתכלית. מן הצד האחד נתניהו וסמוטריץ' יטענו שזו הזדמנות לממשלת ימין גדולה, ולכן על סער ובנט לחבור אליהם לממשלה אחת.
מהצד שני סער ובנט טוענים כי בגלל הרוב הזה, בממשלה שיקימו יהיו מפלגות שמאל אך הטון הקובע יהיה ימין. אך ישנו הבדל חשוב בין סער לבנט על פרשנות המציאות, בניגוד לבנט סער לא מפחד מלהודות בשותפות עם מפלגות שמאל מרכז ומאמין שרב המחבר על המפריד. לעומת זאת בנט מנסה להעלים את העובדה כי על מנת להקים קואליציה, הוא נתמך במפלגות בעלות אידאולוגיות שונות משלו. הניסיונות להסתיר זאת מהציבור הימני המצביע לו, די מעליבות את האינטליגנציה של הבוחרים הוותיקים שלו. אז נכון שבנט הגדיר שמרצ והערבים הם מחוץ לתחום, אך זו לא חכמה, גם עבורם בנט הוא מחוץ לתחום.
ההצהרה כי לא ישב תחת לפיד אין בה ממש, גם בשל העבודה כי זה לא סותר שישב עמו עדיין בקואליציה, וגם במבחן המציאות קשה לדעת כיצד מפלגה של 20 מנדטים בסקרים תיתן למפלגה בעלת 11 מנדטים את ראשות הממשלה. בשבוע האחרון, ראש הממשלה בנימין נתניהו, קרא לבנט להצטרף אליו כדי להקים ממשלת ימין מלא מלא, ולא להקים ממשלה עם השמאל. בנט השיב ובצדק, כי נתניהו עשה זאת בעצמו פעם אחר פעם, אז נאה דורש וגו'. עדיין זה לא אומר שהטענה נכונה, הממשלה האחרונה הוכיחה באופן גלוי שחיבור בין ימין שמאל לא צולח זמן רב, אגב ברית האחים של בנט ולפיד מ-2013 התפרקה הרבה לפני התפרקות הממשלה דאז. אז נניח ואיכשהו יצליח בנט להיות ראש ממשלה, זה יהיה לזמן מועט בלבד ובממשלה הנתמכת על ידי השמאל, ונחזור לבחירות חמישיות עוד לפני שנספיק להגיד - לא כלכלה לא מעניין.
ממשלה של ימין ושמאל יחד הוכחה כלא עובדת. צילום: פלאש 90
איש עשייה, בלי עשייה פרלמנטרית
העלייה של בנט בסקרים לא מגיעה רק מקולות הימנים הוותיקים הנושאים מבט אל הסטארטאפיסט עם הכיפה, רבים ממצביעיו החדשים הולכים אחריו מתוך אמונה כי מדובר באיש עשייה. יש להודות שבנט עמל ברצינות כשהיה באופוזיציה, ודאג להיות בכותרות כאלטרנטיבה לממשלה. כשבוחנים את עשייתו לעומק נראה שלמעשה לאורך כל הקדנציה האחרונה באופוזיציה, בנט ניהל קמפיין בשטח לקראת הבחירות הבאות, ושכח את תפקידו הראשון - עשייה פרלמנטרית בכנסת. אופוזיציה אמתית בראש ובראשונה נלחמת בקואליציה במגרש הרשות המחוקקת. אלא שבנט "זכה" בכנסת האחרונה לתואר חבר הכנסת עם הנוכחות הנמוכה ביותר בכנסת.
בכנסת האחרונה, בנט לא הגיש ולו שאילתא אחת על החוקים שהקואליציה העבירה, בטח שלא ניסיון חקיקה או ביטול חקיקה מנגד. איכוני שב"כ שפגעו לנו בפרטיות, חוק הקורונה הגדול - שדילג על אישורי הכנסת להחלטות ממשלה, שימוש באזיק אלקטרוני עבור השבים מחו"ל, אישורי הארכות הסגרים. על אף אחת מהן לא היתה לבנט ולו הסתייגות אחת מול הקואליציה? בנט יטען מנגד שהוא יצא לשטח לעזור למובטלים. כיצד בדיוק? הרי בינתיים עוברים חוקים בכנסת שהוא לא שותף בהצבעות עליהן או מנסה להתנגד להן, אז איך מתוקף תפקידו כחבר כנסת הוא סייע להם. נניח והוא כן עזר, בכמה אנשים מדובר שזה הצדיק היעדרות מאסיבית כל כך מהמשכן?
בנט חבר בוועדה אולי החשובה ביותר בכנסת, ועדת חוץ וביטחון, בנט נכח בה רק שש פעמים שהם כ-8% מכלל הדיונים שהתקיימו. הוא לא נכח בדיונים סביב העברת חיסונים לעזה, חיסונים שדחוף יותר היה להביא לאזרחים בישראל שרוצים לשוב ולעבוד. בלשכתו של בנט ניצבת תמונתו של הדר גולדין הי"ד, העיסוק בחייל החטוף עלה בוועדה פעמים רבות, הן סביב אותו מתן חיסונים והן בשל דיונים על קיום עסקה מול חמאס, אם בנט חושב שצריך לסייע בנושא מדוע הוא נעדר מהוועדה? גם בדיונים על הנגשת מערת המכפלה בנט לא נכח, ברוב המקרים שלח את שקד או כהנא להיות שם במקומו, האם ביצוע קמפיין בשטח חשוב יותר מהעשייה הפרלמנטרית עליה הוא מקבל משכורת?
הכסא הריק. בנט נעדר מהמליאהצילום: Revkin Fenton/Flash90
איש ציוני דתי, בלי דאגה למגזר
מיום כניסתו לפוליטיקה רבים ידעו כי בנט מכוון גבוה, ושהמגזר הציוני דתי הוא רק תחנה בדרך לפסגת ראשות הממשלה. אך אחרי 8 שנים בפוליטיקה הארצית, בנט היה עבור רבים פניה של הציונות הדתית בפוליטיקה. בשמונה השנים עמד בראשות משרדים שיכלו להועיל רבות לציונות הדתית ששמה את מבטחה בקרבו. זה החל כשר דתות בשנת 2013, אותה השנה בה נבחרו רבנים ראשיים לישראל, אך לא נבחר ולו נציג אחד של המגזר, גם לא החרד"ליים שבהם. בנט התעסק רק במשרד הכלכלה, ונושא הדת נשאר זנוח, וההפוגה של ש"ס במשרד לא הורגשה כלל. בימינה הצהירו כי הם תומכים במתווה נסים, העתירות על הכרה בגיור הרפורמי קיימות כבר 15 שנים, ובג"ץ הותיר זמן רב להסדיר את הגיור בישראל, וזה לא קרה באף אחת מהממשלות בהם היה בנט.
עיקר פעילותו של בנט הייתה במשרד החינוך, הזדמנות מצוינת להשפיע לא רק על כל מערכת החינוך בישראל, אלא גם במחירים הגבוהים של מוסדות החמ"ד. אך בכל הקדנציה הארוכה הזו אין סבסוד מסודר לישיבות התיכוניות והאולפנות, המחירים נותרו גבוהים והפקידים המשיכו לקבל משכורות עתק. לקראת סיום הקדנציה החליט בנט לנסות לצאת להרפתקה הראשונה בתקווה להתנתק מהציונות הדתית, כשהוא נוטש את הבית היהודי בלי הודעה מוקדמת, מפלגה עם חובות, כשהכספים הקואליציוניים עוד ברשותו.
גם בעניין ההתיישבות אף לא אחד מהם הביא את בנט להתפטר מהממשלה, כאות מחאה. לא נתיב האבות, עופרה או עמונה בפעם השנייה, כשר בכל הממשלות הללו לא רק שלא הצליח למנוע, לא קבע את כל אלו כאולטימטום. הפעם היחידה שאיים להתפטר מהממשלה. הייתה כאשר התפטר ליברמן מתפקיד שר הביטחון, רק אז הציב בנט אולטימטום לראש הממשלה בדרישה למינויו כשר ביטחון אחרת יתפטר, האולטימטום נגמר בכך שנתניהו דרכו של הרב דרוקמן קיפל בחזרה את בנט אל תוך הממשלה, אולטימטום שהתברר כאופורטוניזם במיטבו.
פינוי נתיב האבותצילום: Yonatan Sindel/Flash90
לסיכום, אולי נפתלי באמת איש ימין, אדם חרוץ, איש עשייה, פוליטיקאי עם חזון ושאיפות, אך האדם שרוצה להחליף את נתניהו על אכזבותיו, מתגלה כהעתק חיוור של אותו איש ימין עם הבטחות לחוד ועשייה לחוד. מי שסימן מיום כניסתו לפוליטיקה את כס המלכות, ראה במפלגות הציונות הדתית רק כמדרגה לטפס עליה לשלב הבא. כעת הוא מאמין שהוא יכול להתקדם הלאה, השאלה שנותרה היא האם האיש שכולו הבטחה יוכל מתישהו גם לקיימה?