מעלעל

בסרט הזה כבר היינו. הרב בני לאו כתב מאמר אחד ב"צהר לשבת", עורך העלון הצמיד למאמר כותרת פרובוקטיבית שעוררה את הרב אהרון ליכטנשטיין לכתוב מאמר תגובה. הרב בני לאו כתב תגובה לתגובה, הרב ליכטנשטיין הבהיר שהייתה בעייתיות לכותרת והגיב לתגובת התגובה. כל זה היה בשבועות האחרונים. השבוע נדמה שסוגיית הכותרות השנויות-במחלוקת חוזרת שנית.

תאונת הדרכים המזעזעת בה קיפחו את חייהם שמונת בני משפחת אטיאס, השאירה את חותמה גם על עלוני השבת, ורבים מהעלונים התייחסו לסיפור בשבוע שעבר. לפי ההערכות התאונה בה נהרגו בני המשפחה מהצפון התרחשה בעקבות תקלה בבלמים של הרכב בו נסעו. השבת בחר הרב חגי לונדין להתייחס למקרה במאמר הפותח את "בראש יהודי". הרב התייחס למשבר האמוני שפוקד את מי שנפגע שנפגש עם מציאות שזועקת חוסר צדק- כדוגמת מותם הטראגי של בני המשפחה, צדיקים וגומלי חסדים ככל שיהיו. הרב קרא לאנשים שלא לאבד את האמונה גם בעת שקיעה בכאב אישי. ומה הכותרת שניתנה למאמר? "לא לאבד את הבלמים". קצת ציני, לא?

ללא חשש לשון הרע

רז קיל, כך נתבשרנו, עזב את עבודתו בתור יועצו ודוברו של שר החינוך גדעון סער לענייני דתיים לטובת הצטרפות לקמפיין של נפתלי בנט לראשות הבית היהודי. כשקראתי על זה בפעם הראשונה, חששתי מאוד. קיל, כתב לענייני רכילות ושאר מידע לא חשוב ב"מצב הרוח", יעזוב הכל למען הפוליטיקה? מה רבה הייתה נחמתי כשראיתי שגם השבוע הופיע טור הרכילות הקבוע במקומו. קיל, עזוב אותך מבנט, הישאר עימנו.

צל"ש השבוע – אזהרה לפני מסע

באופן לא מפתיע במיוחד, דווקא אנשי "עולם קטן" קוטפים את פרס צל"ש השבוע בפעם המי-יודע-כמה. השבת היה זה בזכות מאמרה של בחורה בשם שרון, שכתבה מכתב לבנות שמתכוננות לצאת לשנת שירות בשנה הקרובה. שרון הזהירה מפני "השתעבדות" מוגזמת לתקנים טובעניים ומפני לחץ חברתי קיצוני בשירות, והבהירה שזה בסדר להיות לא-מושלמת ושבנות יכולות לפעמים לדרוש מעצמן קצת פחות. מסר נפלא, כתיבה נהדרת, בדיוק בזמן. תודה.

עמ(יע)ד על טעותו

איש חכם אחד אמר לי פעם שגדולתו של אדם נמדדת ביכולת שלו לשים לבל טעויות שלו ולהתנצל עליהן. מעשה אצילי שכזה עשה השבת עמיעד טאוב, בעל הטור "עמיעד מצוברח" בעלון "מצב הרוח".

לפני כמה חודשים התפרסם בעיתון "הארץ" סיפורו של תושב פלסטיני בשם עומר אבו ג'ריבאן. אבו ג'ריבאן ניסה לגנוב רכב ונפצע. הוא הגיע לבית חולים, ואנשי צוות בית החולים חבירו אותו לדיאליזה והחלו לנסות לחיותו ולרפותו.  שוטרים שליוו את אבו ג'ריבאן הוציאו אותו מבית החולים, בעודו לבוש כותנת חולים ומחובר למכשירים, נסעו איתו בניידת זמן מה ואז השליכו אותו בצד הדרך, באמצע הלילה. חוסם גסס לאיטו ומת כעבור מספר שעות.

בשעתו, עמיעד פרסם בטור שלו שאבו ג'ריבאן בכלל חי ומהלך, נשוי + 2, וסיפור המוות של "הארץ" הוא מזויף. השבת פרסם טאוב התנצלות בפני קוראי העלון, כשהתברר שהסיפור, כפי שסופר על-ידי עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון, הוא מדויק בפרטיו. טאוב הקדיש שליש מהטור שלו לצורך פרסום ההתנצלות, כתב ש"למדתי לקח שאין לזלזל באופן אוטומטי בדברים הנכתבים בעיתון 'הארץ'" וביקש את סליחתו של מר לוינסון, הכתב.

רבים מהעלונים, כשהיו פוגשים מקרה כזה של חוסר דיוק, היו בורחים להתעלם מהעניין. אחרים היו אולי מדפיסים באחד מהעמודים הנידחים איזו הודעה לקונית של התנצלות בגרוש. לא כך טאוב, שכנותה של התנצלותו ניכרת מתוך הדברים שכתב. שכאלו יהיו כתבינו, אמן.

שטו"ת סלולארי – אל תבואני רגל גאווה

תודו שלא ציפיתם לזה – בפינת השו"ת הסלולארי נשאל הרב אבינר לגבי השתתפות ב"חתונה" שעורכות שתי בנות-זוג. הרב אמר שמדובר באיסור, היות והמשתתפים בטקס נכנסים לגדר של "מחזק ידי עוברי עבירה". הרב הוסיף שמעשה החתונה נחשב איסור, על-פי השולחן ערוך והגר"א. האם זה מקרי שבדיוק באותו הזמן שהפינה התפרסמה התקיים בתל-אביב מצעד הגאווה השנתי? אחלה טיימינג.

לא חגיגי ולא מיוחד

על השער של "צהר לשבת" נכתב, באותיות בולטות על רקע ורוד-זועק: "גיליון 400 גדול וחגיגי במיוחד". האותיות צדו את עיני המעלעל, אז הוא חיפש מה גדול ומה חגיגי בעלון השבועי של ארגון הרבנים הותיק. מבחינת גודל לא היה שינוי של ממש – העלון אמנם התפרס על פני 24 עמודים, אבל למעלה משני שלישים ממנו היו פרסומות כך שזה לא היה משמעותי במיוחד. לגבי חגיגיות – המעלעל לא ראה שום תסמין חגיגי בעלון. היו בו מאמרים טובים, בעיקר על התפר של עבודה עיתונאית והלכות לשון הרע, אבל לא משהו חגיגי במיוחד. מצטערים חברים, התרעת שווא.

אחת, שתים, שלוש!

השבת התפרסם ב"באהבה ובאמונה" מאמר של הרב אבינר בשם "סמכות הרב הראשי לצה"ל". כתוב טוב, מעניין, אקטואלי ורלוונטי – מה כבר יכול להשתבש? אלא שהמאמר עצמו, כזכור לשועלי עלונים ותיקים, התפרסם כבר בעבר. בתחילה זה היה בעיתון "מקור ראשון" לפני כחצי שנה. אחר-כך המאמר פורסם שוב ב"צהר לשבת", ועכשיו הוא מתפרסם בפעם השלישית ב"באהבה ובאמונה". הצבא הוא קדוש, הרבצ"ר הוא כהן גדול ואסור לפגוע באף אחד בצה"ל – הבנו את זה היטב בפעם הראשונה, באמת. אנחנו אפילו מזדהים עם המסר. אבל לפרסם את אותו מאמר שלוש פעמים?

אהבתם? התעצבנם? השתעממתם? אל תהססו לשתף: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו – גם בפייסבוק!