הכל אני יכול בחופש הגדול
אם חרשתם לאחרונה את צפון הארץ, אולי נתקלתם בטעות בעורכי "עולם קטן" משכשכים את רגליהם בסבבה עם עורך "גילוי דעת" על שפת הכנרת. שני העלונים החליטו לקחת חופשה של שבוע ויצאו לנפוש בחיק הטבע, הרחק מהכרומו, מהדד-ליין האימתני ומהמפרסמים הנודניקים. אלו מכם שהתרגלו להירדם בליל שבת עם כוס תה ועם אס-אם-אסים של הרב אבינר נאלצו להסתפק בעלונים האחרים, מה שכנראה גרם לכם להירדם יותר מהר.
"יש"ע שלנו", למשל, ניסו לרקוד על שתי החתונות: גם לצאת לחופשה, וגם להוציא עלון כרגיל. גיליון השבת כלל מאמר של אליקים העצני, שהופיע כבר ב'ידיעות אחרונות', ומאמר של הרב מלמד, שפורסם לפני שנים ב'בשבע'. גם "השבת" של צהר הראה סימני רפיון: הגיליון עסק בשאלה הקיומית והסבוכה של יחסי הורים ומורים, אך בפועל רק שני מאמרים הוקדשו לנושא, בעוד שאר העלון התפזר לשלל נושאים אחרים (ומשעממים). תקשיבו, חבר'ה, אם אתם צריכים חופש, אני לגמרי מבין. צאו, תראו קצת פריחה, תעשו קיאקים, תקנו גלידה לילד, ותחזרו אלינו בכוחות מחודשים.
החצר האחורית
היעדרותם של "עולם קטן" ו"גילוי דעת" הפנתה את תשומת הלב לעלונים הפחות-נקראים, ובהם - עלונים חדשים, עלונים חד-פעמיים, ועלונים-שהלוואי-שהיו-חד-פעמיים. "מכון התורה והארץ" הוציא עלון שלם המפרט על פועלו של המכון, ובעיקר מייחצ"ן פרויקט בשם "בית האוצר". בתפריט: דברי תורה (הרב יעקב אריאל על תקן הפרצוף המוכר), שאלות ותשובות מאתר המכון, ואפילו - אבוי - פינת ילדים, עם קומיקס של דקלה שגיב.
אבל מה לי כי אלין על עלונים חדשים שמלאים דברי תורה, כאשר מאיימים על קיומנו - לצד רקטות מעזה - עלוני פרסום עבי כרס לאנשים עבי כרס. "אצלנו בחצר" הפך משיר תמים של נעמי שמר לשם של עלון המציג את "הפנים מאחורי העסקים והמוסדות בציבור הדתי-לאומי". נחסוך לכם את החיטוט בדפי הגניזה (אם מישהו טרח לגנוז את הדבר הזה), ונאמר שמדובר בחוברת רבת-עמודים שמביאה 'ראיונות' עם שלל מנכ"לים סרוגים, שפורסים את מרכולתם לעיני הקורא המשועמם מההפטרה. "אנחנו, שתחקרנו אותם ושוחחנו במשך שעות, למדנו מהם הרבה על החיים", מתפייט העורך, שי רגב, ולא מהסס לטעון שהמחאה החברתית היא זו שהניעה את חברת 'לאור' להוציא את העלון. 'לאור', אגב, היא מעין חברת-בת של 'גל אורן' - החברה שמוציאה את "שבת בשבתו". האם עסקת החבילה - הראיון המפוברק ב"אצלנו בחצר" - כוללת גם פרסומת קטנה ב"שבת בשבתו"? עלונים יגידו. מה שבטוח, לא הבנתי מה גורם לאנשים לקרוא ראיון עם מנכ"ל 'רמות יזמות ושיווק נדל"ן' באמצע תפילת מוסף. אולי כי אין "עולם קטן".
יפה וגם פורחת
עורכי "ארץ ישראל שלנו" - אני מסיר בפניכם את הכיפה. במשך חודשים אני מלגלג על יכולתכם להעמיד עלון רציני, עם מאמרים ראויים לשמם ולזמן שאנחנו מבזבזים עליהם; אני קורא אתכם בעקביות, אך לא ראיתי בכם יותר מפמפלט צעקני, שכל קשר בינו לבין 'עיתונות' מקרי בהחלט. השבוע הוכחתם אחרת. העלון הכתום שודרג - התכנים נשארו אותם תכנים, אבל כל העסק לובש צורה הרבה יותר רצינית. המאמרים מושקעים, המלל יותר ארוך, ויש אפילו מדורים חדשים עם תמונות קטנות של הכותבים, ממש כמו בעיתון אמיתי. אז נכון שפה ושם דחפו העורכים פרסומת סמויה למוזיאון גוש קטיף, ונכון שההתקפות על שי ניצן לא פסקו, אבל לפחות מישהו שם למעלה הבין שעלוני שבת זה עסק רציני.
קפיטן קוק
אין שום דבר מיוחד במספר 76, אך ממתי צריך להיות מיוחד כדי לקבל במה בעלוני השבת? פשוט צריך להיות הרב קוק. השבוע ימלאו 76 שנים לפטירתו של הרב, שהוא האדם היחיד שאין שבת אחת ששמו לא מופיע בעלונים. "באהבה ובאמונה" יצאו מגדרם מרוב התלהבות: הרב ביגון, שבין כה וכה מצטט את הראי"ה כמעט בכל שבוע, האריך לכתוב על סגולת עם ישראל במשנתו; בפנים, במדור המביא מתורת הרב צבי יהודה, הובאו דברים לרגל המאורע המרגש. ב"השבת" של צהר, הקורץ לציבור החרד"לי והליברלי גם יחד, החליטו שאי אפשר להתעלם מן התאריך, והזמינו מאמר מהרב אבינר. על פי הכותרת, המאמר היה אמור לעסוק בשאלת הרלוונטיות של היארצייט של הראי"ה לימינו, אך כותרות-של-העורך לחוד ומאמרי הרב אבינר לחוד: המאמר עסק למעשה ב'תורת ארץ ישראל', ובסוף, כשלא הייתה ברירה, גם עסק בשאלת הרלוונטיוּת. ההתייחסות המקורית ביותר ליארצייט של הרב קוק הייתה ב"מעייני הישועה", שם הופיע ראיון עם הציירת עדי דוד, שהוציאה ספר קומיקס חדש על הרב קוק. אחרי המאמרים הכבדים, העמוסים לעייפה בציטוטים מ"אורות", אולי הקומיקס הוא זה שיצליח לחבר אותנו בחזרה לענק הרוח הזה.
בני בני ילד רע
אלו שעוקבים באדיקות אחרי הכותרות ב"כיפה" לא נפלו מהכיסא כשקראו את מאמרו של הרב רוזן ב"שבת בשבתו", התוקף את הרב בני לאו ושאר ה'רבנים החברתיים'. אחרי יומיים של פולמוס אינטרנטי עשיר, המאמר המקורי קצת איבד מזוהרו, אך כמה טוב שיש "ארץ ישראל שלנו" - גם שם הופיעה מתקפה נגד הרב לאו. הרב דוד מאיר דרוקמן תקף את הרב לאו בחריפות, ועימת אותו עם דבריו מתקופת ההתנתקות. "כבר התרגלנו לצביעות ולדו-פרצופיות", כותב דרוקמן, "הפעם, לשם שינוי, מישהו המתהדר בתואר רב גם שותף לזה". אין להקל ראש בשני המאמרים הללו: סגירת חשבונות בין רבנים מעל דפי העלונים היא דבר די נדיר, במיוחד בחריפות האמורה. הרב לאו, אגב, צפוי לא להגיב - גם כי יצא ידי חובה ב"כיפה", וגם בשל מנהגו העקבי שלא לכתוב בעלוני שבת. אם הנושא לא ייגרר לעלונים אחרים, אפשר להכריז על שקט באיזורנו. עד המלחמה הבאה.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il