בבדיחות הדעת הופצה ברשת האינטרנט דמות פיקטיבית של הלכות 'מנגל' של יום העצמאות. מסמך זה היווה סוג מסוים של מבט על דרכה של ההלכה, ועל השערה כיצד היה מנהג הופך לדין, ורעיון ספונטאני להלכה מחייבת. יש דורשים דבר זה לשבח ויש דורשים אותו לגנאי. המשבחים מבינים לעומק את דרכה של ההלכה ואת מהותה, ומשבחים את פיקחותה ובגרותה של ההלכה, שאינה מותירה את יסודותיה ערטילאיים, כי אם מקבעת אותם בריטואל קבוע ובגדרים מובהקים. הדורשים לגנאי רואים בכך את המחיר שההלכה גובה, במעבר מספונטאניות לקבע ומהתנדבות לחובה. אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ועל כן אנו מוצאים בעולמה של ההלכה גם את זה וגם את זה. אנו מוצאים כי ההלכה אכן מגדירה ומודדת, מכמתת ושופטת, ומכניסה תחת כנפיה את העולם כולו. אפילו התפילה, שאין כמוה יסוד ספונטאני, נכנסה מוגדר ומנוסח מראש לעולמה של ההלכה. מאידך גיסא, הותירה ההלכה עולמות שלמות המצויים מחוצה לה. עולמות אלו הם עולמות הכוונה וההשקעה הפנימית, שאין היא יכולה להכניס את אלה תחת כנפיה; עולמות אלה הם עולמות החומרות והתופסות שאדם מוסיף; עולמות אלה הם עולם קידוש עצמו במותר לו; עולמות אלו הם השמחה הפנימית וההתלהבות בקיום המצוות.
עניין מיוחד הוא העיסוק בחומרות, בהן נדון בנפרד במועד אחר. ברם, מדורת ל"ג בעומר מזמנת לנו הזדמנות לחיות חיים מלאים של תורה, והיא יכולה להוות דמות ומופת לנו כיצד דברים צריכים להיראות. זוהי הזדמנות עמוקה גם לחינוך ילדינו על בסיס תורה, וחשיפתם לעולמות של תורה שלעיתים אין הם מכירים אותם כלל.
ישנן הלכות שונות המתגלות דרך מדורת ל"ג בעומר, ומדורה זו יכולה להיות מקום בו אנו מטמיעים את חיבור התורה והחיים. ואלה מקצת מן ההדרכות התורתיות לקיומה של מדורה ראויה: אסור באיסור מוחלט להבעיר את המדורה מעצים שהושגו שלא כדין - בין אם מדובר בגניבת עצים ממדורה אחרת, ובין אם מדובר בהשחתת רכוש ציבורי ובגדיעת עצים כדי לקיים את מצוות היום; התורה ציוותה עלינו כי לא נשכח בימי השמחה והמועד את הגר היתום והאלמנה. מימוש אזהרה זו בחברת הילדים הוא הקפדה על כך שגם הילדים המצויים בצדי הדרכים ובדרך כלל אינם מוזמנים למדורות אלו לא יישארו לבדם, כי אם יוזמנו למדורה, ומדורה בלעדיהם אינה שמחה מלאה ושלמה; אין טעם של ממש בקיומה של מדורה כאשר היא פוגעת באחרים - בין אם מדובר במיקומה במקום שהיא מפריעה לשכנים, ובין אם מדובר בהזדמנות בה לשון הרע ורכילות, הלבנת פנים ועלבון, מושלים בכיפה; זו הזדמנות ללמד את ילדינו הרוכשים מזון למדורה זו מעט על כשרות ומצוות התלויות בארץ, וצרכנות כשרותית ראויה; מעל לכל ולפני הכל - חמירא סכנתא מאיסורא, והפיכת כללי הבטיחות לחלק בלתי נפרד מהופעת התורה, ולא רק מילוי רצונם של הורים לחוצים.
והשמחה מה תהיה עליה ? זה בדיוק תפקידנו שלנו. המדורה היא ההזדמנות לחנך גם את ההורים, כדי שלא יחנקו במעשיהם ובהדרכותיהם, בהטפתם ובחינוכם, את עולמם של הילדים. כל אימת שמוזכר בדיווחי התנועה הביטוי "עומס בדרך ההלכה", (ותודה לר' חנן פורת על תשומת הלב לביטוי זה) אנו חייבים לראות בביטוי זה הרבה מעבר למיקום גיאוגרפי. אסור לנו להפוך את ההלכה לדבר מה מעיק, שכל עניינו הוא להציב גדרים ואיסורים. בדרך זו אנו מצמיחים תחושה בסיסית כאילו מטרתה של ההלכה היא לקלקל את נעם החיים ושמחתם. בד בבד עם טיפוח המדורה כמקום שראוי להיות בו מבחינה מוסרית ואנושית, אנו חייבים להיות שותפים עם ילדינו בשמחתם, להניח להם לנפשם, ולהקל את העומס שהם חשים. השילוב בין עידוד הפיכתה מדורה למקום ראוי ובין זרימת התנועה בדרך ההלכה, היא אחד מאתגרי הדור המצויים בפנינו היום, וטיפוח מהלך זה הוא חלק בלתי נפרד מהשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.