ירושלים אינה למכירה

יש עליה הרבה קופצים, נוצרים, מוסלמים, אך אינה למכירה. היא בירתנו הנצחית, היא עיר קודשנו. "נכרים באו שעריו ועל ירושלים ידו גורל" (עובדיה י"א). אך שלנו היא, ואינה לחלוקה, כמו שאשתו של אדם אינה לחלוקה, אלא היא נאמנת לו כמו שהוא נאמן לה.
אמר מי שאמר: " ירושלים היא קדושה לשלושת הדתות" - אבל אין זו אותה קדושה כלל. מעשה באמו של הרב קוק שעלתה לארץ, ובאניה היו צליינים שעלו לבקר במקומות הנצרות בארץ. אותם צליינים היו כה משוכנעים שהארץ הזאת היא שלהם שתמהו מה אנו הולכים לחפש שם. כך שאלה צליינית אחת את הרבנית: מה את, היהודיה, יש לך לחפש שם? כמנהג היהודים, היא השיבה על שאלה בשאלה: ואתם? אנחנו - אמר הצליינית - יש לנו אל קבור שם. ואנחנו - חייכה הרבנית - יש לנו אלוהים חיים שם.

לגויים ירושלים זו קדושה של קברים וחורבן, לנו, זו קדושה של חיים, קדושה של ראשית עם ישראל ועד היום ולנצח נצחים, זו קדושה של מלכות ישראל, קדושה של בית מקדשנו, קדושה של המקום אשר יבחר ד' לשכן שמו שם. במשך התקופות הארוכות של הגלות, העיר הזאת היתה חרבה. הסופר הצרפתי למרטין שביקר בה לפני יותר ממאה שנה מספר: אני מסייר שעות בסביבות ירושלים ואיני פוגש נפש חיה, הארץ הזו היא קברו של עם.
אך נפתחו הקברים, העצמות היבשות חזרו לחיים, והעם הזקן הצעיר קם לתחייה. חזרנו לארצנו ולעיר קודשנו. הארץ השממה החלה לתת פריה, העם המפוזר החל לזרום מכל עברים אל ארצו, המדינה היהודית הוקמה מחדש. כך סולל לו עם ישראל את דרכו, מטפס ועולה, עולה ומצליח, בחסדי ד' עלינו.

שאלו כל אדם בעולם, מהי ירושלים, החדשה והעתיקה גם יחד? ישיב: עם ישראל. מעשה ביהודי שנסע במונית ביער הגדולה ניו יורק. שאלו הנהג הכושי: "מניין כבודו?" השיב: מירושלים, ויהי כשמוע הכושי את המילה ירושלים, בלם את הרכב בחריקה באמצע הכביש, יצא ממנו, הרים ידיו לשמיים וצעק: Jerusalem ירושלים! כל טור המכוניות שנעצרו צופר וצופר, ולנהג שלנו לא איכפת, הוא פונה לשמים בהתרגשות עצומה וצועק: Jerusalem . לבסוף המשיך לנסוע, וכאשר הגיע למחוז חפצם, שאל הנוסע כמה לשלם, סירב הנהג ואמר: אני אקח כסף מאדם קדוש מירושלים?! כל השידולים של היהודי לא עזרו, הנהג בשלו מסרב בכל תוקף. לבסוף היהודי נכנע, יצא בלי לשלם, ואז התנפל הכושי על המושב בו ישב ונשקו. יהי רצון שתהיה לנו אותה חכמה, אותה אהבה, אותה תמימות, אותה ישרות של אותו נהג כושי. יהי רצון שנהיה נהגים רציניים כמוהו של העגלה הלאומית. יהי רצון שנדע ונבין איזה אוצר נמצא בידינו. הוא נמצא בידינו גם בשבילנו, וגם בשביל העולם כולו. מכאן יצא האור לעולם, ועוד יצא.

יבוא יום שכל אומות העולם יכירו זאת: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" (ישעיה ב' ב-ג).
שמא תאמרו: ניחא, ירושלים אינה לחלוקה, האם משתמע מכך ששאר ארץ ישראל הינה לחלוקה?! חס וחלילה מבחינה זו, כל ארץ ישראל היא ירושלים, וכבר כתבו התוספות במסכת זבחים, שקדושת ארץ ישראל נובעת מכך שירושלים נמצאת בתוכה.
ומעשה לפני מאה או מאתיים שנה שיהודי ממרקש השאיר בצוואתו סכום ענק עבור ירושלים. אך גם שאר הערים הקדושות, צפת, טבריה, וחברון תבעו חלק. באו לדין תורה, טענו אנשי ירושלים: מה יש לדון, הוא אמר בפירוש: ירושלים! פסק הרב בן גיגי: לא כן, גלוי וידוע אצל יהודי מרוקו: כאשר הם אומרים ירושלים, הם מתכוונים לכל ארץ ישראל.