אין כמו חול המועד לבטא את הייחודיות שיש באותו מקף מחבר. הציונות הדתית כולה מבוססת על מקף זה: ישיבות-הסדר, דתי-לאומי, הקיבוץ-הדתי, תורה-ועבודה ודומיהם, הם נשמת אפה של הציונות הדתית. במקף זה היא מבטאת את העובדה שהדרך הראויה שיבור לו האדם על פי דרכה של תורה היא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. סולם זה קושר שמיים וארץ, קודש וחול, דרך ארץ ותורת אלוקים, והוא דרכה של תורה, שכל מהותה היא להביא את העולם למצב בו ד' אחד ושמו אחד.
חול המועד אף הוא קושר קצוות. מחד גיסא הרי הוא "חול", שכן לא נאסרנו בו באופן כולל בעשיית מלאכה, ואין הוא שבתון מקרא קודש. מאידך גיסא הוא מועד, שכן הוא מצוי בין שני קטבי מועד, וההלכה אוסרת על האדם לכוון את מלאכתו במועד, ולחלל את המועד על ידי הסטת מרכז העיסוק בו אל ענייני החול של האדם.
בדיון בשאלה האם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן מובא לרוב מאמר בירושלמי, בו מצהיר אחד האמוראים כי לו היו חביריו מסיכמים עימו ונמנים יחד, היה מתיר לעבוד בחול המועד באופן מלא. נימוקו: יסוד איסור המלאכה בחול המועד נועד לשחרר את האדם לעסוק בעניינים רוחניים ובתכני המועד. כיוון שבני אדם אינם עושים זאת, אלא משתמשים באיסור המלאכה כדי לפנות את זמנם לענייני הבל, טוב היה כי ישובו לעבוד בחול המועד, שהרי טובה עבודה מעיסוק בהבל.
דברים אלה חייבים להיות נר לרגלנו בשעה שאנו עוסקים בעיצוב המועד. ב"ה, כל שנה ושנה אנו פוגשים מגזרים נוספים אשר מכוח קדושת המועד נמנעים מלעבוד, או מצמצמים את שעות העבודה. הדבר תורם הרבה מאוד לאווירת החג, ומקרין על המדינה כולה את לוח השנה התורתי, שבמרכזו עומדת קדושת המועד. בכך נעשה הצעד הראשון של "סור מרע", ועתה אנו יכולים להתפנות אל אחת המטרות של איסור מלאכה במועד.
טוב נעשה אם חלק מחול המועד ייוחד אכן למגמות שהביאו לאיסור המלאכה. האווירה המשפחתית תקבל משמעות יתר אם חלק ממנה יהיה גם לימוד תורה - הורים וילדים היושבים יחד ועוסקים בעניינים רוחניים תורמים יותר לזהות הדתית של המשפחה מאשר כל מוסד תורני; שמחת בית השואבה כחלק אינטגרלי מהקדשת הזמן בחג, והשתתפות בריקוד ובאמירת המזמורים היא תרבות חיים תורנית; שילוב תוכן ערכי בטיול המשפחתי, והפיכתו למקום בו ישנה הקפדה במצוות (אכילה בסוכה דווקא, גם אם יש התרים שונים המאפשרים אכילה מחוצה לה), תחרויות משפחתיות שונות (לדוגמה: ברכת על המחיה בעל פה, או מחפשים את מטמון המבוסס על ענייני ארץ ישראל וקדושתה), בתוספת דרכים לעשיית חסד (הצעה למשפחה נוספת שאינה אהודה כל כך להצטרף) הוא הדרך הנכונה לחבר חיים ותורה; חגיגות שונות של אסיף – גם אם אין מדובר בחקלאות, ישנם סיומים וסיכומים רבים של היצירה שניתן לעשות – אם בהשתתפות ביצירת חיי תרבות ושירה יהודיים, ואם בסיכום פנים משפחתי של אסיף השנה האחרונה; וישנן עוד דרכים יצירתיות מכוחן ניתן לצמוח אל מהות חול המועד עצמו.
בדרך זו ילמד חול המועד לא רק על עצמו אלא על הכלל כולו. חול המועד יהפוך, כאמור, למה שהוא צריך באמת להיות, ומהפכה זו תקרב אותנו יותר אל הליכה בדרכי ד'. מעבר לכך, הוא יקרין על כל דרכנו כולה, וילמד כי זו מהות חיבור התורה והחיים, שדרבנו התורנית מבוססת עליה. בכך גם נצליח להטמיע בנו כי אין מדובר בבינוניות ובפשרה, כי אם בדבר מה מהותי לתורת אמת, שאין היא מוציאה מכללה שום דבר, והכל יכול וכוללם יחד.