בין ספרדים לאשכנזים

שאלה:
על מדינתנו האהובה רובץ מראשיתה צל כבד של האשמת אפליה כלפי הספרדים. שוב עלה עניין זה ביתר שאת, כאשר שני אישי ציבור חשובים אחד אשכנזי ואחד ספרדי, נחשדו באותה עבירה וקיבלו טיפול חוקי שונה בתכלית. לאור זאת שמא הגיע הזמן לבטל פסיקות הלכתיות מבדילות שמנציחות את שני המעמדים האלו?

תשובה:
לא ההלכה גרמה שיהיו אשכנזים וספרדים, אלא הגלות גרמה עקב פיזור קהילות ישראל בארצות הנצרות או בארצות האיסלם. בהלכה אין שום אפליה והיא מתייחסת בכבוד לכולם ופוסקת גם לפי ספרדים כמו הרמב"ם או כמו אשכנזים כמו רש"י(?). גם כאשר יש פסיקות נפרדות בגין שולחן ערוך ורמ"א, הרי זהו מתוך כבוד הדדי אין סופי.
האמירה שיש לאחד את ההלכה, הנה יפה מאוד, אך גם היא לפעמים גזענית, כי בוודאי כל אדם יצהיר שהוא בעד אחדות אך מיד יוסיף: אחדות כמוני! לכן הדרך אינה 'לגייר' בני עדה אחת לשניה, אלא לנהוג כבוד זו בזו. ואז כאשר יבוא הזמן באמת נתאחד תחת דגל אחד.

מעשה במרן הרב קוק שפרסם מודעה שלא יקנו אשכנזים באטליז של ספרדים בעיר יפו. קמה זעקה בעיתון "השורות" תחת הכותרת "שגגת רב" שיש כאן חתירה נגד האחדות. כמובן זו לא היתה המצאה של מרן הרב קוק, אלא מאז ומתמיד היו חילוקי דעות בהלכות שחיטה, ותמיד נזהרו בזה, אלא שפתאום נפרץ הדבר עקב חוסר ידיעה.
אך באופן פאראדוקסלי שמח מכך הרב קוק על מה שנכתב נגדו: "שמחתי לראות את הטון החריף נגדי במאמר "שגגת הרב" שהוא לי לעדה על רגש אחדות האומה ההולך ומפעם בתוך מחננו, שהוא לנו אות חיים. ואתכבד בזה להודיע לרבים, שאין במודעה שלי שום פגם חלילה לשאיפת אחדות האומה, שאנו חפצים בה בכל לב ובכל מקומות פזורנו, וביותר בארצנו הקדושה וכמו כן אין בזה שום עלבון לאחינו הספרדים, שאנו מכבדים אותם בכל לב ונפש ומתכבדים בם, כשם שהם מכבדים אותנו ומתכבדים בנו".
במנהגי הלכה שונים אין שום פגיעה באחדות "שהרי אנחנו מודים זה לזה, שכל אחד חייב להיזהר במנהגי אבותיו" (אגרות הראי"ה אגרות תקס"ה ותקס"ח).
בוודאי נגיע לאחדות גמורה, אך לא בחיפזון. יש פרוזדור ויש טרקלין, הפרוזדור הוא שכל חלק באומה יחזיק במנהגו, ויחד עם זה ירחש כבוד ואמון לכל שאר חלקי האומה. מתוך כך נגיע לטרקלין של האחדות הגדולה. לא אחדות של טשטוש גוונים אלא אחדות עשירה בריבוי גוונים. (אגרת תקס"ו).
תמיד היו גוונים באומה ותמיד יהיו גוונים. על חושן המשפט היו חרותים על אבנים יקרות שמותיהם של כל שבטי ישראל, ואת כולם נשא אהרון הכהן על לבו, אותו ענק, ראשון לכל אוהבי שלום ורודפי שלום.
אין שום בעיה בכך שיש חלקים שונים באומה, בעלי אופי ומנטליות שונים, אדרבה מכך נבנה האוצר הגדול של הכלל. הבעיה מתחילה כאשר חלק אחד שוכח שהמאחד יותר גדול לאין ערוך מהפירוד, מתנשא על חלק אחר, ומתחיל לדמיין שאצלו כל המעלות. זאת ההתנשאות של אשכנזים מסויימים, שחושבים שאשכנזיות היא האמת העליונה, כמובן הם יכחישו זאת אבל ידחקו את רגלי הספרדים שמטפסים במעלות החברה, וכיוון שהם בכל זאת רוצים להראות סובלניים, הינם רומזים להם: 'אך בזאת נאות לכם, אם תהיו כמונו, תדמו לאשכנזים, ואז נהיה לעם אחד. בכל זאת לא לגמרי תשתוו לנו, כי את בנותינו לא ניתן לכם, שהרי אינו דומה אשכנזי מלידה, אשר דם אשכנזי זורם בעורקיו ואוויר אשכנזי ממלא את ריאותיו, למי שהשתכנז זה עתה, ומתדמה להיות אשכנזי, אך באמת אינו אשכנזי.
כמובן על דברים אלו אין מה לגחך, הינם דברים חמורים ואם זו לא שנאת חינם, אז שנאת חינם – איני יודע מהי! כאשר אין מתייחסים לאדם על פי מי שהוא, אלא על פי מוצאו העדתי, זו בדיוק שנאת חינם!
אבל בל נתייאש, לאט לאט ארץ קודשינו תמזג אותנו יחד, יחזור לנו צבע פנים ביניים (?), כדברי התנא הגדול רבי ישמעאל: "ישראל, אני כפרתן, הרי הן כאשכרוס (עץ השיטה), לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים" (משנה נגעים ב' א'). יבואו ימים אשר "עץ אפרים ועץ יהודה יהיו לעץ אחד, וישראל יהיה גוי אחד בארץ, כי יקבצו עליו כל נקבציו".