לפני 13 שנה, בי"א בניסן, ה-26 במרץ 2010, שכלה מרים פרץ, את בנה השני אלירז הי"ד, ששימש סגן מפקד גדוד 12 של חטיבת גולני בהיתקלות עם חוליית מחבלים ברצועת עזה. זאת 12 שנים לאחר ששכלה את בנה הבחור, אוריאל הי"ד, בלבנון.
-
עוד באותו נושאהתמונה המרגשת של הרב סתיו ומרים פרץ: "עין אחת לא נשארת יבשה"
01/03/23 20:00
בשיחה עם חדשות כיפה, מספרת כלת פרס ישראל למפעל חיים, מרים פרץ, על היום בו נודע לה כי בנה אלירז נפל ברצועת עזה ועל אישיותו המיוחדת ומסירות הנפש שלו למען האחר.
"מדלת הזכוכית אני רואה פתאום אנשים עם מדים. רצתי אל הדלת, נעלתי אותה וסגרתי את התריסים, אף אחד לא יודיע לי"
מרים סיפרה על תחושותיה באותו יום שישי בו נפל אלירז. "אני מתכוננת לפסח ומשהו בלב שלי לא טוב ואני לא מקשרת את ההרגשה לאלירז, אבל רק דבר אחד כן הדליק נורה אדומה. אחרי שאוריאל נפל צה"ל הביא לנו תיק עם ציוד שלו ואני לא נוגעת בו מלבד בפסח. אני מנקה למעלה ופותחת את התיק עם מברשת שיניים של אוריאל, מריחה את מברשת השיניים ומנסה להריח את ריח הבל פיו של בני פעם בשנה. באותה שנה, אני מוציאה את מברשת ופתאום עולה בדעתי המחשבה: 'אלוהים אל תיתן לי עוד ארגז כזה'".
מרים פרץ צילום: Hadas Parush/Flash90
פרץ שיחזרה את הרגע בו הבינה כי הולכים לבשר לה את הבשורה הרעה. "בשעה 3 אני מסיימת לנקות את הארון אחרון, והדלת פגעה בראש שלי ואני צורחת. הילדים מסתכלים ואומרים שאין לי שום מכה ואני אומרת להם 'אל תגידו לי שאין מכה'. אני מחזיקה את הידיים ואני לא יודעת שבשעה הזאת כבר כל הרחוב יודע על נפילתו של אלירז. מדלת מזכוכית אני רואה פתאום אנשים עם מדים. רצתי אל הדלת, נעלתי אותה וסגרתי את התריסים. אף אחד לא יודיע לי. הייתי לבד בבית. אני עומדת רק ליד תמונה אחת, של אליעזר בעלי, שנפטר משיברון לב. אני חושבת שאלוהים אהב אותו יותר ממני כי הוא לא נתן לו לשמוע את ההודעה השנייה על אלירז. ואני אומרת לאליעזר מול התמונה שלו 'מה עשית בשמים'".
"שאלתי את הקב"ה 'איך אתה לוקח אותו' והבנתי שלא תהיה לי תשובה"
עוד הוסיפה ושיחזרה מה אמרה לקצינים בעת שנכנסו לביתה. "הם נכנסו ולקחתי את היד שלי וסגרתי להם את הפה. כל דקה שהם לא אומרים את המשפט 'אלירז נהרג בקרב בעזה' אלירז עדיין חי. החלטתי שבכל חייו היא לא ייתן לדקה אחת ללכת לאיבוד. ואז אמרתי להם 'אתם לא מודיעים לי, יש לי מישהו שאני רוצה שתודיעו לו'. הוצאתי אותם לגינה והרמתי את היד שלי לשמיים ואמרתי 'תודיעו לקב"ה. תודיעו לו שהבן שלו אלירז נפל עכשיו תודיעו לו הוא אבי היתומים, אבי אלמנות. אני רוצה לדעת איך אבא בשמים מקבל את ההודעה הזאת'. אלירז הוא זה שנפצע, כולו מלא דם ומחפש בתוך ג'נין תפילין להניח, הוא זה שמגיע הביתה ונכנס לבית המדרש לאחר חודש שלא ראה את אשתו והילדים. שאלתי את הקב"ה 'איך אתה לוקח אותו' והבנתי שלא תהיה לי תשובה".
הלוויתו של אלירז פרץ הי"ד צילום: Abir Sultan/Flash 90
עוד הוסיפה וסיפרה כי "באותו רגע אמרתי לקב"ה 'אתה צריך ללמד אותי לאהוב אותך'. קל מאוד לאהוב אותך כשיש כסף ובריאות, כשיש הכל, אבל תלמד אותי לאהוב אותך כשאתה לוקח את הבן שלי. אתה דורש ממני שלוש פעמים ביום לומר 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך', איך אני אעשה את זה, למד אותי. נכנסתי הביתה מהחצר וראיתי את הילדים שלי והמילה הראשונה שיצאה לי מהפה הייתה 'תודה'. תודה על מה שנותר וגם זה לא בטוח. תודה על מה שנותר לי וחיבקתי את הילדים שלי כי הבנתי שזה גם נס שיש לי אותם".
"הם שרו מה נשתנה ואני רוצה לצעוק להם בלילה הזה אבא איננו, אתם יתומים"
פרץ נזכרת בליל הסדר הקשה לאחר השבעה של אלירז. "עברה שבת נוראית ולמחרת ביום ראשון קברנו אותו ויום וחצי אחרי הגיע ליל הסדר. שלומית כלתי הלבישה את שלושת הילדים, אוריאל בן 6, הלל מרים בת 5, שיר ציון בת 3 וגילי בת עמי, לא הכירה את אבא שלה, הייתה בת חודשיים. הם יושבים בשולחן הסדר והם שרים בקול מה נשתנה. ואני רוצה לצעוק להם מהלילה הזה אבא איננו, אתם יתומים. באותה שנה לא הבנתי איך הצלחתי, פעם ראשונה בחיים, לסיים את כל ההגדה. ואז אני מצאתי את התשובות לשאלות שלי. בהלל אנחנו קוראים 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו' אני לא אוכל להבין את דרכי ה'. והמשפט השני הוא 'לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה' להמשיך לדבוק בחיים".
"אלירז הוא אחד שעשה את הדברים הכי מטורפים, אבל רק מטורפים יוצרים יצירות חדשות"
מרים סיפרה על דמותו הייחודית של אלירז. "אלירז בני היה מחובר כל כך לארץ ובעיקר אהב את הבריות. אלה עם הכיפה ואלה בלי, אלה מהשמאל ואלה הימין, חרדים וחילוניים. הוא חי חיים של שמחה אבל הוא גם חי חיים של בירור ערכי. כל חייו הוא שאף לתת תשובה לשאלה אחת מרכזית 'למה נברא האדם, מה הקב"ה רוצה ממני'. כל חייו התעסק בשאלת השליחות שלי בעולם. אלירז הוא אחד שעשה את הדברים הכי מטורפים, אבל רק מטורפים יוצרים יצירות חדשות".
צילום: Kobi Gideon / Flash90.
בסיום דבריה, סיפרה מרים סיפור על אלירז המשקף את אישיותו המיוחדת. "שלומית אשתו שאלה אותו פעם אחת מה משמח אותך. אני הייתי בטוחה שהוא יגיד לה שהוא נשוי, שיש לו ילדים והוא אמר לה 'מה שהכי משמח אותי שאני חלק מעם גדול' הייתה לו גאווה יהודית. את זה צריך לחזק להיות גאה להיות יהודי ואלירז לימד את הבן שלו משהו אחד גדול. שבוע אחרי שנפל, הגענו לביתם בעלי. אחיו, אליסף, נסע על הכביש בו הייתה מונחת אבן והמשיך לנהוג. ופתאום אור חדש צעק על אליסף, 'תגיד לי אתה לא אבא שלי', אז הוא אמר לו 'ברור שאני לא אבא', והוא אמר לו שאבא שלו היה עובר בכביש ורואה אבן הוא היה מזיז אותה. סיפור שמראה כי אלירז תמיד חשב על האחר".